חוק הירושה הוא זה שמתווה את הדרך, כאשר בהתאם לחוק, רכישת הנכס ע"י אחד היורשים הינה זכות מוקנית שיש ליורש, כאשר המכירה נעשית בדרך של כל המרבה – זוכה, קרי המציע את ההצעה הגבוהה ביותר לרכישת הנכס, זכאי לרכוש אותו.
לאחרונה ניתן פסק דין בבית המשפט לענייני משפחה (תמ"ש 44348-10-16), אשר קבע כי רכישת נכס ע"י אחד היורשים אינה בשיקול דעת בית המשפט, אלא בידי היורש, שלו זכות מוקנית לרכישת הנכס במחיר הגבוה שהציע אחד מהיורשים, כאמור לעיל.
במילים פשוטות, אין מדובר במחיר מרבי שניתן לקבל עבור הנכס, אלא במחיר מרבי שאחד היורשים מציע, כאשר התכלית של שיטה זו, הינה הרצון להשאיר את הנכס בתוך המשפחה, גם כשהדבר בא על חשבון התשואה המרבית.
יוצא איפוא, כי אילו נמכר נכס כלשהו בשוק החופשי, יכולים היו יתר היורשים להרוויח יותר, אלא שלאור ההלכה הנ"ל, מפסידים יתר היורשים, במקרה שאחד מהם, הציע הצעה מרבית שאינה מגיעה לסכומים המשקפים את מחיר השוק, ואפילו אם הייתה מתקבלת הצעה של צד ג' הגבוהה פי כמה וכמה ממחיר השוק.
היה ואף אחד מהיורשים אינו מעוניין ברכישת הנכס, במקרה שכזה, יימכר הנכס לצד שלישי במכירה חיצונית.
כמובן, שיש לקחת בחשבון, שאותו יורש שרכש את הנכס במחיר הנמוך ממחיר השוק, יכול בשלב מאוחר יותר, למכור את הנכס בשוק החופשי, ולמקסם את רווחיו ע"י מכירה בתשואה התואמת את מחיר הנכס בשוק.
דוד סער, עו"ד
