להלן עובדות המקרה כפי שעלו בתמ"ש 55540/98:
המערער בנו של המנוח, הגיש לביהמ"ש לענייני משפחה, תובענה כנגד חוב שלטענתו חב לו המנוח.
התובענה הוגשה כנגד מנהל העזבון.
לפני הגשת התביעה, הגיש המערער בקשה בהולה במעמד צד אחד לצו מניעה ו/או עיקול, בה ביקש מביהמ"ש להורות למנהל העזבון לא להעביר לידי הזוכה בעזבון שהיא אשת המנוח ואמו של המערער את כל הכספים המגיעים לה מהעזבון. המערער ביקש להותיר תחת ידו סכום מסויים אשר יבטיח את תביעתו.
מנהל העזבון נתן הסכמתו לעקב סכום מסויים עד להכרעה בתובענה. כמו כן, נתן המערער ערבות בנקאית על סך של 25,000 ש"ח וערבות צד ג' לפיצוי על כל נזק בנוסף על ההתחייבות העצמית שהופקדה ע"י המערער במצורף לבקשתו. המערער הגיש ערעור על החלטת הרשמת לחייבו בערבות בנקאית וערבות צד ג' נוספת להתחייבות העצמית שנתן.
השאלות אשר עלו בדיון הינן כדלקמן:
1. שאלת השיהוי בהגשת הבקשה אינה רלוונטית. משניתן הצו, ובמקרה שלנו ובהסכמה, אין לו לנושא השיהוי כל נגיעה לשאלת הסבירות והמידתיות של הבטחונות הנדרשים להבטחת נזק העלול להגרם בעקבות הטלת עקול או מתן צו מניעה. 2. הסבירות והמידתיות של הערבויות המושתות על מבקש צו מניעה או עיקול, נקבעים הן בהתחשב בסיכויי התביעה והן בהתחשב בנזקים שעלולים להיגרם למי שהצו ניתן כנגדו.
השאלה שעולה אם כך, שאלת הנזק שיכול להיגרם לעזבון במקרה של מתן צו עיקול ו/או צו מניעה. מנהל העזבון לא הגיש תצהיר ולא פירט מה הנזק אשר עלול להגרם במקרה דלעיל.
יש לציין כי מנהל העזבון נתן הסכמתו למתן הצו עוד בטרם תגובתו לעניין הערבות.
בחינת יתר זו של סיכוי התביעה היא שהביאה את הרשמת להטלת הערבויות עליהן הוגש ערעור זה. בפועל גם לא יגרם כל נזק לעיזבון. הכספים מופקדים אצל מנהל העיזבון וחזקה עליו שהוא משקיע אותם בהתאם לחוק כך שהם יעברו לרשות הזוכה על פי הצוואה – ככל שיש לבחון את הנזק שיכול להיגרם לה – על פרותיהם. בסופו של יום, הערעור התקבל.
דוד סער, עו"ד
