ביהמ"ש לענייני משפחה בת"א בתיק ת"ע 101130-09 ג' נ' האפוטרופוס הכללי, החליט לבטל תוספת לצוואה עקב השפעה בלתי הוגנת של עורכי הדין.
במקרה הנדון, המנוחה הותירה צוואה בה היא מורישה את כל רכושה וכן קצבה חודשית לבתה היחידה, הסובלת מסכיזופרניה פרנואידית כרונית. התוספת לצוואה היתה כי את יתרת הרכוש אשר יישאר לאחר מות הבת, ירשו שני עורכי הדין אשר יטפלו בעניינה של הבת, בהתאם למנגנון של "יורש אחר יורש".
עורכי הדין הגישו בקשה לצו קיום צוואה, אולם האפוטרופוס הכללי הודיע על כוונתו להתערב בהליך, לאור מצבה של היורשת (הבת) הוא ראה לנכון למנות לה אפוטרופוס ניטראלי לרכוש.
מונתה ליורשת אפוטרופוס לרכוש, אשר הגישה בשמה התנגדות לתוספת של הצוואה. ביהמ"ש דן בשאלה של "השפעה בלתי הוגנת" ובהתאם לס' 30(א) לחוק הירושה קבע כי יש להבחין בין השאלה כשאלה עובדתית במקרה זה (האם במקרה דנן באמת היתה השפעה בלתי הוגנת), לבין אי ההגינות שבהשפעה כשאלה ערכית נורמטיבית. נקבע כי קיומה של השפעה בלתי הוגנת או העדרה צריכים להיקבע על פי עובדותיו של כל מקרה ומקרה. בפס"ד דנ"א 1516/95 מרום נ' היועמ"ש, בית המשפט קבע ארבעה מבחנים שיש בהם כדי לסייע לבהמ"ש להכריע בדבר קיומה של השפעה בלתי הוגנת והם:
א. מידת התלות, העצמאות והסיוע של המוריש לנהנה.
ב. קשרי המצווה עם אחרים.
ג. נסיבות עריכת הצוואה.
ד. המעורבות של הנהנה בעשייתה.
נקבע כי במקום בו היו יחסי עו"ד לקוח, תקום חזקה בדבר השפעה בלתי הוגנת, באשר לצוואה שנעשתה לטובת הנהנה (=העו"ד) ונטל הבאת הראיות והשכנוע, עובר לתובעים. על פי הראיות במקרה זה, נקבע כי היתה למנוחה תלות רבה ביותר בתובעים, עורכי דינה אשר הובילו אותה ככל הנראה, לתוספת של הצוואה ולעניין מינויים של התובעים כנהנים וכמנהלי העיזבון. ברור לכל כי יש לתובעים, עורכי דינה, אינטרס ברור להגדיל את נפח העיזבון לטובתם ואילו ליורשת עצמה אין אמון במנהלי העיזבון, אשר הם אמורים להעביר את הקצבה החודשית ליורשת. לאור האמור הוחלט על ביטול התוספת של הצוואה ומינוי מנהלי עיזבון חדשים, במקומם של מנהלי העיזבון הנוכחיים- עורכי הדין, התובעים.
דוד סער, עו"ד
