שיתוף ספציפי של נכסים חיצוניים בין בני זוג

מאת:

בכל תיק גירושין, מגיע השלב שבו יש לדון על הרכוש המשותף, ולחלק אותו בין בני הזוג. השאלה מה קורה אם רכוש חיצוני כזה נתקבל במהלך הנישואים, ושימש את כל בני המשפחה לאורך זמן. האם במקרה זה ישנו מקום לשתף את הנכס על בסיס התפיסה של שיתוף ספציפי של נכסים?

ככלל, רכוש שהשגתו מבוססת על "מאמץ משותף" של בני הזוג, אוטומטית מחולק בין בני הזוג ומנגד, רכוש חיצוני שהתקבל בירושה או במתנה לאחד מבני הזוג, אינו משותף באופן אוטומטי, ויש לדון בדברים בכובד ראש.

דירה שניתנה בירושה במהלך הנישואין

במקרה שהובא בפני בית המשפט לענייני משפחה בנצרת, נבחן מקרה בו נישאה אישה מוסלמית לגבר מוסלמי על פי חוקי השריעה. בני הזוג התגוררו בדירת הוריו של הבעל, ולאחר מותם של ההורים, הורישו את הדירה לבנם, לבעל. לאורך שנים התגוררו הבעל, האישה וילדיהם שגם נולדו באותה הדירה ועברו יחד תהליך של שיפוץ יסודי בדירה. בשלב מסויים, העביר הבעל את זכויותיו בדירה לידי אחותו ללא כל תמורה, לטענת האישה, על מנת למנוע את שיתוף הנכס איתה במעמד הגירושין.

החלת עקרון השיתוף הספציפי על נכסים חיצוניים

כאמור, מאחר והדירה היא נכס חיצוני שניתן בירושה, חלוקתו בין בני הזוג אינה עניין טריוויאלי, ועל בית המשפט לבחון את המקרה בצורה יסודית, כדי לקבוע האם ניתן להחיל בו את האפשרות של שיתוף ספציפי המאפשר להכניס נכס חיצוני למכלול הנכסים ברי השיתוף. במסגרת הדיון, נבחנו שאלות מרכזיות שאמורות להוביל לפסיקה הסופית, ובהן:

  • מה משמעותה של השתתפות האישה בשיפוץ הדירה?
  • מה השפעתם של המצגים המתמשכים של הבעל על כך שהדירה משותפת לכל בני המשפחה, לרבות האישה?
  • מה משמעותם של מגורים כל בני המשפחה לרבות הבעל, האישה והילדים בדירה?
  • מה ההשפעה של עצם העובדה כי הדירה ניתנה בירושה במהלך תקופת הנישואין?
  • האם גם לאישה יש נכס חיצוני שקיבלה בירושה ונותר רשום על שמה?
  • ושאלות עובדתיות נוספות, כגון: מספר שנות הנישואין, מועד רכישת הדירה, מספר שנות המגורים המשותפים בדירה וייעוד הנכס למגורים או למטרה אחרת.

תפיסה והווי של שיתופיות במשפחה

התפיסה הרווחת היא כי עצם הנישואין אינם מספיקים כדי להחיל את עקרון השיתוף על נכסים חיצוניים, ויש לבחון אלמנטים היקפיים המעידים על ההווי השיתופי בין בני הזוג. כמו כן, בנישואין ארוכי טווח על בעלי הנכס להבהיר לבן הזוג כי אין לו כוונה לשתף אותו בנכסים שבבעלותו. בית המשפט קבע כי הסכם המכר שנחתם בין הבעל ובין אחותו הוא אכן הסכם למראית עין בלבד, וכי מדובר במקרה שיש בו שיתוף ספציפי ביחס לדירת המגורים של המשפחה. בהתאם לכך, נתקבלה תביעת האישה והיא הוצהרה כבעלים בדירה.

תמ"ש (משפחה נצ') 12225-05-14

תמ"ש 12243-05-14

מה הסיכוי של התביעה שלי?
השלימו את 3 השלבים בטופס ליחצו על הזמן שיחת הערכה ונחזור בהקדם!

ממלאים את הפרטים ולוחצים על הכפתור