עסקינן במסכת התעללות של בעל אשר מעגן את אשתו משך שנים רבות ומסרב ליתן לה גט.
במקרה הנדון, הבעל עמד להשלים ישיבה של עשר שנות מאסר עקב צווי הגבלה שהוטלו עליו והוא סרב בכל תוקף ליתן גט לאשתו.
למרות כל ניסיונות הפשרה של בית הדין מאום לא עזר. גם בידודו בליל הסדר ובכל ימי חג הפסח לא עזרו להגמיש את עקשנותו של הבעל הסרבן.
הבעל הודה כי הינו סרבן גט אשר עומד בסרבנותו גם כיום, אלא שלטענתו התקופה המרבית למאסר הינה עשר שנים, אותה ריצה מכוח הגבלת החוק לעניין מאסר.
בא כוחו של הבעל ציין כי למרות המאסר הארוך, עד היום הוכח כי היה לא יעיל, והראיה כי הבעל לא התרצה.
הדיון התנהל באשר לנחיצותו של המאסר והאם הינו יעיל. מנגד האישה טענה כי בית הדין מוסמך לכפות מאסר גם מעבר לעשר שנים וכי, סמכותו של ביה"ד לפעול בהתאם לסעיף 7א לחוק בתי דין דתיים (כפיית ציות ודרכי דיון), תשט"ז-1956 שעניינו בזיון בית המשפט, לא נגרעה.
"באשר לטענת הבעל על פגיעה לא סבירה ולא מידתית בו והעומדת בניגוד לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו, משיבה ב"כ האשה כי מוטב כי יפנה אותה כלפי עצמו. הן הוא זה אשר מסרב לשחרר את אשתו מכבלי המאסר שכפה עליה בסירובו לתת לה את גיטה ובכך פוגע הוא פגיעה אנושה בכבודה וחירותה המעוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. מפתחות הכלא של האשה נמצאות בידי הבעל וגם מפתחות כלאו של הבעל נמצאות בידיו. אם יואיל הבעל לפתוח את דלת כלאה של אשתו, דלתו שלו תפתח מאליה"
בית הדין קבע כי אין לנעול שערים אלו בפני האישה וגזר על הבעל תקופת מאסר נוספת אשר אינה קצובה.
דוד סער, עו"ד
