במקרים רבים טומן בחובו מהלך הגירושין, מלבד פגיעה ממשית בילדים האומללים – "מלחמה עקובה מדם", הניטשת בין הצדדים בזירת בתי המשפט על פני שנים רבות, שבמסגרתה מוגשות תביעות הדדיות שונות ולעיתים משונות, שתכליתן העיקרי, להתיש את בן הזוג ולגרום לו לוותר על זכויות משותפות כאלו ואחרות העומדות על הפרק.
במאמר זה, נסקור מספר מקרים מהפסיקה האחרונה, מהם ניתן ללמוד כיצד לא כדאי לנהוג במקרה של סכסוך גירושין עם בן הזוג.
ניכור הורי הוביל להוצאת הקטין מידי האב
המדובר בבקשת למתן צו הגנה ביחס לקטינים, אשר הוגשה ע"י אביהם כנגד אמם של הקטינים (ה"ט 1379-09-18). במסגרת בקשתו, טען האב, כי האם נוהגת כלפי הקטינים באלימות פיסית ומילולית קשה ועל כן יש להגן עליהם מפניה, בדרך של הוצאת שלושת הילדים ממשמורתה למשמורת האב.
ביהמ"ש דחה את בקשת האב, ויתרה מכך, הורה אף על העברת הקטין שהיה במשמורת האב, למשמורת האם. במסגרת נימוקי פסק הדין, קבע ביהמ"ש כי מחומר הראיות עולה כי הקטין המצוי בחזקת האב, עובר הליך של ניכור הורי מצב האב ומשפחתו המורחבת.
ביהמ"ש קובע, כי ניכור הורי במסגרת המגזר הערבי בדרך כלל חמור יותר, עת נלווים אליו מאפיינים נוספים של ניכור פתוגני והיעדר נפרדות בין הורים לילדים. ניכור זה לשיטת ביהמ"ש, חייב להיחשב כהתעללות ופגיעה פסיכולוגית בילדים ומהווה אף כעילה לנזקקות לפי חוק הנוער (טיפול והשגחה).
כן קובע ביהמ"ש, כי ייתכן בהחלט שבמסגרת ההגנה שיש להעניק לקטין, יש להוציאו מחיק ההורה האחד והעברתו להורה האחר לתקופת ההגנה הזמנית – אין המדובר בשינוי משמורת, אלא על מהלך חירום, הגנתי, הכרחי הנועד לשמירה על שלומו של ילד ולמניעת גרימת נזקים נפשיים או פיסיים לגופו ו/או לנפשו.
לגופו של עניין, קבע ביהמ"ש, כי לא רק שאין להוציא את הקטינות מחיק האם, אלא כל המתנה ושהות נוספת בהותרת הבן במשמורת האב, תסב לו נזק פסיכולוגי מתמשך, ועל כן, יש להוציאו ממשמורת המבקש והעברתו לחיק אמו למשך 3 חודשים.
פיצוי עתק בגין פגיעה בפרטיות בין גרושים
המדובר בסכסוך בין בני זוג שהתגרשו לאחר 6 שנות נישואין ולהם תאומים. בעקבות פרידת בני הזוג, הידרדרו בני הזוג למאבק מכוער, שהגיע לעוצמות ורמות גבוהות ביותר, בעיקר על רקע טענות האב אודות תפקודה הלקוי של האם.
הסכסוך הלך והתפתח והאם הגישה תביעת נזיקין כנגד האב ע"ס של 3.3 מיליון ₪ (תמ"ש 3653-04-16), בטענה כי האב הפר את פרטיותה, עת עקב אחריה באמצעות מצלמות מעקב וחוקר פרטי ששכר, הן בביתה והן מחוץ לביתה. האב מנגד מודה בעובדות הנטענות, אלא שטוען הוא כי פעל מתוך כוונה להגן על ילדיו הקטנים, בשל החשש לפיו האם פוגעת בהם.
ביהמ"ש לענייני משפחה קיבל את תביעת האם בחלקה, וציין פסיקה דומה של בימ"ש העליון בשבתו כבג"צ 6650/04, שם נקבע כי גם במסגרת חיי הנישואין זכאי כל צד לשמור על פרטיותו. גם במקרה שלפנינו, פסק ביהמ"ש, זכותה של האם לפרטיות בביתה.
באשר לטענות האב, קבע ביהמ"ש, כי אמנם בתמונות של הקטינים נראים סימני שריטות, חבלות ונשיכות, אלא שלטענת ביהמ"ש לא ניתן להתרשם שמדובר בחבלות של ממש, מעבר למה שסופגים ילדים קטנים בגן ילדים או גן שעשועים. ככל שלאב, היו חששות כלשהן, היה עליו לפנות לרשויות הרווחה, אלא שהצבת מצלמות בבית מבלי ליידע את האם, כמוה כפגיעה בפרטיותה ובפרטיות הקטינים.
טענה נוספת שנדונה בביהמ"ש הייתה, האזנות סתר שערך האב, עת הציב מצלמות בביתה עם רכיב שמע. האב טען כי מדובר בתקלה לא מתוכננת, אלא שביהמ"ש קבע כי עצם העובדה שהאב צפה באותם סרטים, תוך שהוא מאזין לאותן הקלטות, הרי שעבר על החוק.
ביהמ"ש קבע כי לאור האמור לעיל, על האב לפצות את האם בסך של 55,000 ₪ ואת הקטינים בסך של 45,000 ₪, כאשר הפיצוי לקטינים יופקד בתכנית חסכון על שמם.
להתייעצות עם עורך דין משפחה
לשון הרע חמור על בן הזוג לשעבר
המדובר בבני זוג לשעבר, להם ילדה משותפת, ואשר נישואיהם עלו על שירטון. כדרכם של הליכי גירושין, כאמור בכותרת מאמר זה, גם הליך הגירושין בין בני הזוג, מהר מאוד ירד למקומות נמוכים, עת טענה האם במכתב מטעם בא כוחה שנשלח למעסיקתו של הבעל, כי הבעל משתמש בסמים כבדים.
בהזדמנות אחרת, פנתה האם ללשכת הרווחה, ובמכתבה התריעה על כך, שהבעל מסוכן מינית לבתו ויש להרחיקו ממנה בהקדם.
לאור עלילות חמורות אלו, הגיש הבעל תובענה אזרחית כנגד גרושתו, במסגרתה עתר לפיצוי בסך של 50,000 ₪ בגין לשון הרע. טענת ההגנה של האישה, הייתה "אמת דיברתי" (תלה"מ 30290-05-18).
ביהמ"ש קיבל את תביעת הבעל במלואה, בנימוק כי האישה לא הצליחה להוכיח כי אכן דיברה אמת. לאישה לא הייתה ולו פיסת ראייה אחת לברכה, עליה יכולה הייתה לבסס הגנתה. משכך, מלאכת ביהמ"ש הייתה קלה, עת קבע, כי הפרסומים מהווים לשון הרע, ואשר נעשו כדי לפגוע בבעל, בעיסוקו ולהציגו באור שלילי בפני מעסיקתו וכדי לסכל הסדרי שהות שנקבעו בינו ובין בתו.
ביהמ"ש הדגיש את המסר שיש להעביר לבן זוג, אשר נוקט בדרך עלובה שכזו, וסבר כי יש להחמיר בפסיקת הפיצויים, ומשכך, סבר כי יש לקבל את התביעה במלואה, ולחייב את האישה בסך של 50,000 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד והוצאות משפט בשיעור נוסף של 7,500 ₪.
למידע נוסף על שירותיו של עורך דין לשון הרע
משרדנו עוסק ומתמחה בעניינים הקשורים בעיקר לדיני ביטוח לאומי, דיני ביטוח, דיני נזיקין, דיני עבודה ודיני משפחה. משרדנו מעניק ליווי וייצוג גם בבתי הדין הרבניים ולרבות בבתי הדין לענייני ממונות וכן בוועדות רפואיות של ביטוח לאומי ומס הכנסה. משרדנו נחל הצלחות לא מבוטלות בתחומים השונים, לרבות תקדימים מעניינים. ככל שהינך חושש כי נפגעו זכויותיך, גש עוד היום למשרדנו, ונשתדל ב"ה לסייע לך.
בכל שאלה באשר להליך גירושין בין בני זוג, פנו אלינו עוד היום לקבלת ייעוץ משפטי.
דוד סער, עו"ד
