בפס"ד של ביהמ"ש לענייני משפחה בת"א, תמ"ש 11264-09-12, נדון המקרה הבא: שני גברים יהודים, תושבי ואזרחי מדינת ישראל, נישאו זה לזה בנישואים אזרחיים בקנדה ונרשמו כנשואים במשרד הפנים הישראלי.
בשנת 2009 עלו נישואיהם על שרטון והם חיים בנפרד, החל משנת 2009. הצדדים ערכו הסכם פירוד והסכם זה קיבל תוקף של פסק דין בבית המשפט לענייני משפחה בשנת 2011. הצדדים ביקשו לשנות את הרישום במשרד הפנים כמעמדם "כנשוי". משרד הפנים לא הסכים לרשום זאת אך ורק על פי ההסכם שקיבל תוקף של פסק דין וביקשו את פסק דינו של בית הדין הרבני בעניין זה. הצדדים פנו לבית הדין הרבני, בבקשה שיתן פס"ד לגירושין, בהתאם לסעיף 2 לחוק שיפוט בתי הדין הרבניים (נישואין וגירושין), אלא שביה"ד הרבני סירב לקבל את התביעה וסירב לפתוח תיק גירושין ולדון בבקשת הצדדים.
ביהמ"ש לענייני משפחה הבהיר כי מקום שבית הדין הדתי אינו מכיר בתביעה מסוימת מכוח הדין הדתי על פיו הוא דן, הרי שאין לו סמכות ייחודית לדון וסמכותו פוקעת. במקרה זה, ברור שנישואין חד מיניים, אינם תקפים (VOID) מבחינת הדין הדתי ואין הם מצריכים בכלל הליך של גירושין, היות וע"פ הדין הדתי אין מצב של נישואין כגון אלה כלל. לפיכך, הסמכות לדון בהתרתם נתון לביהמ"ש לענייני משפחה בלבד.
עוד ציין ביהמ"ש כי בקשת משרד הפנים, לפיה, על הצדדים להגיש תביעתם לביה"ד הרבני, הינה בלתי סבירה, ביודעם את השקפתו וגישתו של בית הדין הרבני בעניין. לפיכך, "הפורום הטבעי" ו"הפורום הנאות" לדון בו הינו ביהמ"ש לענייני משפחה.
מעבר לכך, סעיף 75 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד- 1984 מסמיך כל ביהמ"ש בעניין אזרחי להעניק כל סעד שיראה לנכון.
כבוד השופט יחזקאל הוסיף וקבע, כי התרת נישואין, אינה אלא צידו השני של המטבע כפי שנקבע בבג"צ 3045/05, בו הורה בג"צ על רישום נישואין, בציינו, כי אין הדעת סובלת כי התובעים אשר החליטו לפרק את הקשר ביניהם, יישארו כבולים זה לזה. הדבר נוגד את זכויות היסוד של הפרט ולערכים הבסיסיים של צדק ושוויון.
לאור האמור, הפורום הנאות להתיר נישואין אלה, הינו ביהמ"ש לענייני משפחה וחובה על השופט היושב בדין להפעיל את הסמכות הנתונה לו וליתן לתובעים את הסעד לו עתרו, התרת נישואין.
דוד סער, עו"ד
