במקרה דנן, פסק בית המשפט את קביעתו, תוך שנשען על המומחה מטעמו, שהסביר כי הדרך הטובה ביותר עבור הקטינים, הינה תיאום ותקשורת ניאותה בין ההורים.
כן ציין המומחה כי במסגרת ההליך ניסתה האם לחבל בדרכים רבות הן בקשר שבין האב לקטינים והן בקידום בירור טובתם של הקטינים, הכל בשל מטרתה, מניעת משמורת הקטינים בידי האב.
מסקנת ביהמ"ש הגיעה הן בשל המלצות המומחה מטעמו והן ע"פ ראיות שהוצגו בפניה, אודות התנהלות האם, שאינה בוחלת באמצעים חמורים כגון עלילות שווא על האב בגין תקיפה מינית של בתו הקטינה.
בקובעו כך, סתר ביהמ"ש את חזקת הגיל הרך, ולאור הנסיבות המצדיקות חרג מחזקה זו.
