בית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע התיר הסדרי ראייה בין חולה איידס לבתו, ודחה את טענות האם שלא לקיים הסדרי ראייה אלו, מחשש כי הבת תדבק במחלה.
במקרה הנדון, דובר בבני זוג אשר הביאו לעולם ילדה, בת שנתיים בעת הגשת התביעה. בני הזוג נפרדו כשבעה חודשים לאחר לידת בתם, והתגלה כי האב נדבק בנגיף ה-HIV, בנוסף להיותו חולה בצהבת מסוג B ו-C. האם התנגדה לקיומם של הסדרי ראיה, הגם שהאב הסכים שהם יתבצעו במרכז הקשר, וזאת בטענה כי היא חוששת שהקטינה או קטינים אחרים במרכז הקשר ידבקו בנגיף.
בית המשפט לענייני משפחה דחה את טענות האם, וקבע כי הן נובעות מבורות, שכן בהתאם למידע הרפואי שקיים בתחום זה, לא ניתן להידבק ממפגש יומיומי רגיל בין האב לבתו, ואף אין חשש מנוכחותו של האב במחיצת ילדים אחרים במרכז הקשר. כידוע, הנגיף מועבר באמצעות מגע של נוזל גוף מדבק, כגון: דם, זרע, חלב אם וכיו"ב, והוא באוויר, במזון, בשתייה, בנשיקות וכו'.
יחד עם זאת, ברור הוא כי האב צריך להיות ערני לכל פצע פתוח על גופו או על גופה של בתו, העלולים לסכנה בהדבקה, אולם בית המשפט הוסיף כי מכאן ועד שלילת זכות היסוד שלו כהורה, הדבר אינו מידתי ולא ניתן לאפשר זאת. לא ניתן להעלות על הדעת שבשל מצב רפואי, תמנע זכותו של האב לפגוש את בתו – בשר מבשרו.
בסופו של דבר, קבע בית המשפט לענייני משפחה, כי משמורת הקטינה תהיה בידי האם, ולנוכח הסכמת האב, הסדרי הראייה יבוצעו במרכז הקשר, ובעתיד תבחן האפשרות להרחבת המפגשים בין האב לבתו.
תמ"ש 43071-01-13 א.מ. נ' א.ג.
