כבוד השופטת נילי מימון מבית המשפט לענייני משפחה בירושלים קבעה בפסק הדין בעניין כ. ס. נגד נ. ס. ( שניתן ביום 09/12/2009),כי הסמכות נתונה לבית הדין האזרחי,כל עוד לא ניתנה החלטה אחרת ע"י נשיא בית המשפט העליון. באותו מקרה, דובר בבני זוג, אשר ביום נישואיהם היו בני העדה הנוצרית. בעקבות סכסוך שהתגלע בין הצדדים, חתמו הצדדים על הסכם גירושין בו נקבע כי לבית המשפט הכנסייתי לפטריארכיה היוונית אורתודוקסית בירושלים, סמכות בלעדית ומוחלטת לעיין ולהכריע בתביעת הגירושין ביניהם ובעניין המשמורת על שתי בנותיהם הקטינות. זאת ועוד, בהתאם להסכם, עברו הקטינות למשמורת אביהן. כעבור זמן מה, נישאה האישה מחדש,המירה את דתה לאסלאם והגישה תביעה לביטול הסכם הגירושין והעברת הקטינות לידיה,בטענה כי מיום השתייכותה לדת האסלאם,אין עוד סמכות לבית הדין הכנסייתי לדון בעניינה. בעלה לשעבר טען לעומת זאת, כי אין בהתאסלמותה המאוחרת כדי לפגוע בסמכות שהוקנתה לבית הדין הכנסייתי. כבוד השופטת נילי מימון קבעה,כי כל עוד השתייכו שני בני הזוג לעדה הנוצרית, די היה בהסכמתם על מנת לכונן את סמכותו של בית הדין הכנסייתי בנושא המשמורת. ברם, מרגע ששינתה האישה את דתה והתאסלמה, אין לשום בית דין דתי הסמכות לדון בסכסוך, שכן מדובר בצדדים המשתייכים לעדות דתיות שונות. זאת עוד, קבעה כבוד השופטת כי רשאים צדדים בני עדות דתיות שונות המבקשים להביא את הסכסוך בפני בית דין דתי, לפנות לנשיא בית המשפט העליון בבקשה לקביעת סמכות השיפוט. לעומת זאת, אם אחד הצדדים אינו מעוניין בכך, הוא רשאי לפנות לבית המשפט האזרחי -בית המשפט לענייני משפחה . בהתאם לכך נקבע, כי בית המשפט לענייני משפחה מוסמך לדון בעניין המשמורת, ופנייתה של האישה לערכאה זו נעשתה כדין. יש לציין כי על פי פקודת העדה הדתית (המרה), אין בהמרת דת של אחד הצדדים לבדו כדי לפגוע בסמכות שהוקנתה לבית דין שדן בעניינם בעבר בסוגיית הגיטין והמזונות בלבד, אך לא כך הוא בסוגיית המשמורת,ולפיכך בית המשפט לענייני משפחה מצא עצמו מוסמך לדון בתביעת המשמורת, חרף תניית השיפוט .
דוד סער, עו"ד
