מזונות הסתגלות לאישה

מאת:

בית משפט לענייני משפחה בתל אביב פסק לאישה שתבעה דמי מזונות מבעלה למעלה מ-7,000 ₪ כ"דמי הסתגלות" למשך שנתיים, במסגרת תביעתה לקביעת מזונות זמניים ודמי מדור זמניים, זאת עד למתן פסק דין במזונות קבועים.

במקרה הנדון, דובר בבני זוג יהודים עליהם חל הדין האישי. כאשר החלו בני הזוג בקיומם של יחסי אישות ביניהם היו האישה ובעלה הראשון פרודים, אך עדיין נשואים כדת משה וישראל. לאחר סיום נישואיה הקודמים של האישה, בני הזוג נישאו בנישואים אזרחיים בניו יורק ולאחר מכן ערכו כתובה כשרה. . כעבור 23 שנות נישואים, החליט הבעל כי הקשר בינו לבין אשתו הגיע לסיומו ולכן הגיש תביעה לגירושין בבית הדין הרבני האישה הגישה במקביל לבית המשפט לענייני משפחה תובענה לפסיקת מזונות, במסגרתה הוגשה גם בקשה למזונות זמניים. בהתאם לכתבי הטענות שהוגשו על ידי הצדדים, נמצא כי קיימת מחלוקת באשר לגובה השתכרותו של הבעל, והאישה טענה כי למעשה הוא הותיר אותה ללא כלום ולפיכך ביקשה את מזונותיה. לאחר מס' דיונים, חויבה האישה לקבל גט, אולם היא סירבה. על פי ההלכה הקיימת בדין האישי, לאחר החיוב לקבל גט, אין המבקשת זכאית לקבל מזונות אישה (ע"א 592/83 פורר נ' פורר, פ"ד לח|(3) 561, 565). לפיכך, בית המשפט הבהיר כי די באמור בהלכה זו כדי להביא לסיום הדיון, אולם בשל הנסיבות המיוחדות של המקרה, בית המשפט בחר לקיים דיון מעמיק בנושא. בתחילה נישאו בני הזוג בנישואים אזרחיים בהיותם מודעים לאיסור הקיים, אולם מאחר והם ראו לנכון לערוך ביניהם שטר כתובה על מנת למסד את הקשר ביניהם, קיימת חובה על הבעל לקיים את המחויב על פי הכתובה. על פי ההלכה, לא היתה זכאית האישה למזונות גם במקרה זה, הן בשל חיובה בגט והן בשל היותה אסורה לו על פי הדין האישי מלכתחילה. בהסכמתה של האישה לעריכת כתובה כשרה במקום להישאר כידועה בציבור, איבדה היא את זכותה למזונות על פי הדין האישי, ומשכך ניתן לבחון את זכותה למזונות מנקודת מבט אחת של דיני הגירושין הנהוגים בישראל לפיה היא איבדה את זכותה למזונות מהסיבות שפורטו לעיל. נקודת מבט אחרת מתמקדת ביחסים החוזיים שנוצרו בין בני הזוג לפיהם נבחן אומד דעתם של הצדדים וכוונותיהם הסובייקטיביות. במקרה דנן, במצב הקיים הבעל יכול להמשיך את חייו ללא מחשבה באשר לעתידה של האישה, ולמעשה מזניח אותה להתמודד לבדה עם המשך חייה, דבר אשר עומד בסתירה לרעיון הכתובה, בה יש כדי למנוע את נטישת האישה לפי רצון הבעל. בית המשפט קבע, כי לצורך עשיית צדק ולמען שוויון זכויות בין נשים נשואות לבין ידועות בציבור, יש למצוא פתרון של קביעת דמי הסתגלות מוגבלים בזמן כנגד זכויות ממון ורכוש, במקום דמי מזונות עבור האישה המבקשת. לבני הזוג רכוש לרבות דירה, ולפיכך אין לאפשר יתרון לאחד מהצדדים בעניין – לא לבעל בהימנעותו ממתן מזונות לאישה, ולא לאישה בעיכוב חלוקת רכוש בכך שמקבלת תמיכה כלכלית ללא סוף.

בית המשפט קבע בסופו של דבר, כי לאישה שמורה הזכות להגיש תביעה נפרדת לפיצויים בגין התנהגות הבעל, אולם עד אז, הצדק מחייב קביעת סעד כלכלי לתקופה מוגדרת כגון דמי הסתגלות מוגבלים בזמן, והורה לבעל לשלם דמי הסתגלות בסך של 7,500 ₪ כל חודש למשך שנתיים, החל מיום הגשת התביעה.

דוד סער, עו"ד

מה הסיכוי של התביעה שלי?
השלימו את 3 השלבים בטופס ליחצו על הזמן שיחת הערכה ונחזור בהקדם!

    ממלאים את הפרטים ולוחצים על הכפתור

    דילוג לתוכן