בתיק מס' 4455-22-8 פלונית נ' פלוני שניתן ע"י ביה"ד האזורי בחיפה, דובר על בקשה של האם, לחייב את האב במזונות ילדיה.
באופן כללי, ע"פ החוק, חייב אדם במזונות ילדיו עד שיגיעו לגיל בגרות, היינו עד גיל 18 (ומקובל כיום בפסיקה, לשלם שליש מגובה המזונות בעת השירות הצבאי/ השירות הלאומי).
אולם, ע"פ ההלכה היהודית, חובת תשלום המזונות נחלקת: עד גיל 6 חייב הבעל בתשלום דמי המזונות כחובה, לאחר גיל 6 חייב לזון אותם מדין צדקה, היינו, כאשר הילדים הינם מעל גיל 6, חובת המזונות מצד האב "נחלשת" והינה אך ורק מדין "צדקה".
במקרה זה, האב, לאור מעשיו החמורים נשלח לבית הסוהר ומרצה שם את עונשו, לאב יש ילדים אשר מחובתו לזון אותם, אך מדין צדקה (הם מעל גיל 6) ע"פ ההלכה היהודית. האישה מקבלת את מזונות ילדיה דרך המוסד לביטוח לאומי. האישה ביקשה מביה"ד שיורה כי האב הוא זה אשר צריך לשלם את דמי המזונות ולא ביטוח לאומי (לביטוח לאומי ישנה "תקרת" סכום מזונות, והסכום הוא נמוך, בהרבה מקרים, ממה שנפסק על האב לשלם ע"י ביהמ"ש או ביה"ד. לכן האישה מבקשת את דמי המזונות מהאב ולא דרך הביטוח הלאומי).
ביה"ד פסק כי על אף שהמצב בבית קשה, וקשה לאישה להתמודד עם סכום מזונות נמוך זה, היות והאב אסיר ואינו מתפרנס וכן היות והחיוב על המזונות הינו מדין "צדקה", אין לחייב את האב במזונות ילדיו, כל עוד הוא מרצה עונשו בבית הסוהר ואינו משתכר לפרנסתו.
מעבר לכך יש לציין כי בהלכה היהודית, החובה לזון את האישה הינה חובה "חזקה" יותר מהחובה לזון את הילדים, היות והבעל התחייב בכתובה, בעת הנישואין "לזון את אשתו" ואין עליו חובה שכזו על הילדים ולכן, כל עוד בני הזוג נשואים, חובת הבעל לזון את אשתו ולפרנסה ואם אינו יכול לעשות כן, עליו "להשכיר עצמו כפועל" או חייב ללוות כסף על מנת לזון ולפרנס את אשתו. אולם מקרה זה אינו המקרה דנן, היות ובני הזוג כבר גרושים ואין יותר על הבעל חובת תשלום לאשתו (גרושתו), כך שנותרה לו חובת מזונות רק על ילדיו. על כן במקרה זה, נפסק כי אינו חייב "להשכיר עצמו" ואינו חייב ללוות כסף עבור מזונות ילדיו.
דוד סער, עו"ד
