בפסק דין מעניין של בית המשפט לענייני משפחה במחוז תל אביב, נדון המקרה הבא: שתי בנות זוג, אשר התגוררו יחד וקיימו מערכת זוגית- משפחתית, כולל ילדים, כאשר, אחת מבנות הזוג הביאה לעולם ילד. לאחר מס' שנים, פורק התא המשפחתי ואם הילד הגישה תביעת מזונות כנגד בת זוגתה לשעבר.
התובעת טענה כי לידתו של הקטין הייתה מתוך רצון והסכמה משותפים וכי שתיהן ראו בקטין כבנם המשותף ולכן על הנתבעת לשאת במזונותיו.
הנתבעת טענה מנגד, כי התובעת היא זו אשר רצתה מאוד להרות ולשמש לבד כאימו של הקטין וכל ההחלטות הנוגעות לאופן גידולו וחינוכו, התקבלו על ידה בלבד. מעבר לכך, היא אף מידרה את הנתבעת ולא הסכימה כי הנתבעת תשמש גם כאימו של הקטין.
ביהמ"ש בחן את חומר הראיות אשר הובא לפניו וקבע כדלקמן:
ראשית, אין אפשרות לדון בתיק זה בהתאם לחוק תיקון דיני משפחה (מזונות) התשי"ט- 1959, וזאת משום שמקרה זה עוסק בבנות זוג מאותו המין ואין הדין האישי, המסתמך על הדין הדתי, חל עליהן. מעבר לכך, אין חולק כי הילד לא אומץ ע"י הנתבעת.
לאור האמור, יש לבחון תיק זה בהתאם לחוק החוזים. בנות הזוג לא טרחו לעגן במסגרת הסכם או למסד את היחסים ביניהן ולכן כל שנותר לביהמ"ש הוא לבדוק את התנהלותן בפועל.
לאור הראיות אשר הוצגו לביהמ"ש, עולה כי התובעת הצליחה להרים את נטל ההוכחה ולהוכיח כי הנתבעת שימשה אף היא, כאם לקטין, לקחה חלק נכבד בגידולו והראיה לכך הנה, שהנתבעת הגישה תביעה לאפוטרופסות, משמורת ותביעה רכושית לביהמ"ש זה. מעבר לכך, לאור הזוגיות ארוכת השנים בין השתיים, מערכת יחסים אשר נמשכה על פני 21 שנה, למרות הבגידות, היתה מערכת זוגית יציבה, בנות הזוג רכשו בשנת 2001 דירה, עובדה המבססת את הקשר הזוגי היציב של השתיים.
מעבר לכך, התובעת אף העידה כי לא היתה נכנסת להריון מתרומת זרע, אלמלא ההסתמכות על הקשר הזוגי בין השתיים, והבטחתה של הנתבעת לשמש אף היא כאימו של הקטין.
לסיכומם של דברים, ביהמ"ש השתכנע כי לבנות הזוג, הייתה מערכת יחסים זוגית- משפחתית ארוכה ויציבה ואין כל ספק כי גם הנתבעת שימשה כאם לקטין. לאור האמור, התביעה התקבלה והנתבעת חויבה בתשלום מזונות חודשי לקטין.
תמ"ש (משפחה תל אביב) 21910-02-10
דוד סער, עו"ד
