במקרה שלפנינו, מדובר באדם בשנות ה- 75 לחייו, שחתם על ייפוי כוח מתמשך, לפיו מינה את בנו לטפל בכל ענייניו הרכושיים והרפואיים. ייפוי הכוח הופקד במרשם האפוטרופוס הכללי ונכנס לתוקף לאחר שהבן צירף מסמך רפואי שמעיד על אי כושרו של אביו לנהל את ענייניו.
רבה הייתה ההפתעה, וכעבור מספר ימים, הגיש המבקש (נותן ייפוי הכוח) בקשה לביטול ייפוי הכוח המתמשך שמסר לבנו, היות ולא הבין את השלכותיו של מסמך זה. האפוטרופוס הכללי התנגד לבקשה ודחה אותה, זאת בשל סעיף כובל שקיים בייפוי כוח, שאינו מאפשר ביטולו. יצויין, כי מיד לאחר משלוח הבקשה לביטול ייפוי הכוח המתמשך, מסר בנו של המבקש לאביו מכתב פרידה וניתק עימו כל קשר.
לאור התנגדות זו, עתר המבקש לבית המשפט לענייני משפחה, בבקשה לבטל את ייפוי הכוח המתמשך (תמ"ש 8182-02-18).
ביהמ"ש קבע, כי בהתאם לסעיף 32 כב' לחוק הכשרות המשפטית, ייפוי כוח מתמשך יפקע בהתקיים אחד מהתנאים הבאים, שאחד מהם הינו הודעה בכתב מאת מיופה הכוח (הבן במקרה דנן), שאינו מעוניין לשמש כמיופה כוח.
במקרה שלפנינו, וכאמור לעיל, לאחר בקשת האב, מסר בנו 'מכתב פרידה' ויש לראות במכתב זה, משום הודעה לפיה הבן לא מעוניין לשמש מיופה כוח לאביו, ולכן בהתאם להוראת סעיף 32 כב' לחוק, ייפוי הכוח פקע, ואין הבן רשאי לחזור בו מהודעתו.
האפוטרופוס הכללי טען כי תפקידו הינו טכני בלבד, ואין בסמכותו לבחון טענות הצדדים בנוגע למסמך ואף לא מסמכים רפואיים שמכוחם נכנס ייפוי הכוח לתוקף. ביהמ"ש דחה טענה זו של האפוטרופוס הכללי, וקבע כי לאפוטרופוס סמכות מהותית ועליו לבחון את הדברים כדבעי, בטרם מפקיד הוא את ייפוי הכוח המתמשך בידיו.
בסופו של יום, ייפוי הכוח המתמשך בוטל, והבן חוייב בהוצאות משפט בסך של 10,000 ₪.
דוד סער, עו"ד
