הסמכות המקבילה של בית המשפט לענייני משפחה ושל בית הדין הרבני בנושאי הרכוש המשפחתי מייצרת מאבק סמכויות בין הערכאות ובין הצדדים במשפחה: בעוד הבעל מעדיף כי ענייני הרכוש ידונו בבית הדין הרבני, המיטיב יותר עם הבעל מבחינה זו, האישה מעדיפה, לרוב, כי נושאי הרכוש ידונו בבית המשפט לענייני משפחה, אשר גישתם ליברלית יותר כלפי האישה.
היות ועל פי תקנה 258כ לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, כל אחד מן הצדדים רשאי לפנות לבית המשפט לענייני משפחה לצורך הגשת בקשה ליישוב סכסוך, והיות והגשת בקשה ליישוב סכסוך בבית המשפט לענייני משפחה, מקנה לבית המשפט לענייני משפחה סמכות לדון בסוגיית הרכוש הנלווית לגירושין, לאישה ישנו אינטרס להגיש בקשה ליישוב סכסוך בבית המשפט לענייני משפחה, בהקדם, כיוון שהגשת בקשה כזו, יש בה להבטיח כי במידה ובני הזוג יתגרשו, עניין הרכוש ידון בבית המשפט לענייני משפחה, אשר לרוב מועדף על ידי האישה.
מאידך, אם הבעל מזדרז, ומגיש בקשה לשלום בית בבית הדין הרבני, הרי שאם וכאשר יתרחש סכסוך גירושין, הוא ידון בבית הדין הרבני, אשר מעניק יתרונות (בנושאי הרכוש) לבעל.
התוצאה היא שהגם ש"בקשה ליישוב סכסוך" או "בקשה לשלום בית" נועדה, לכאורה, לפייס בין בני הזוג, לא אחת מוגשות בקשות אלו לערכאה המתאימה (בית הדין הרבני/בית המשפט לענייני משפחה) מבחינה טקטית, אך ורק בכדי שאותה ערכאה תתפוס סמכות בסכסוך, ותדון בענייני הרכוש.
אי לכך, הגם שלא תמיד כאשר מתגלע סכסוך בין בני זוג , פניהם לגירושין, היות וכל אחד מבני הזוג חושש כי הצד השני כבר פנה לערכאה ה"מועדפת" עליו, ובכך "יצר מחטף", הוא מזדרז – בעצמו – לפנות לערכאה המועדפת עליו, וכך נוצר מירוץ הסמכויות אשר בית המשפט העליון נדרש להתמודד עימו מספר רב מאד של פעמים.
הנה אם כן, סכסוך גירושין הינו עניין מסובך, כבר מנקודת הפתיחה של פניה לערכאה המתאימה, לאור זאת, על צד המעוניין להתגרש, לכלכל צעדיו בתבונה, ולדעת לא רק לאיזו ערכאה לפנות, אלא, כיצד לנווט מהלכיו, בכדי שהצד השני לא יתקוף את בחירתו ויערער עליה, כפי שקורה לא אחת; עורך דין גירושין יכול, כבר משלב ההתחלה, לסייע בידי הצד המעוניין לנווט את הדיון לערכאה המתאימה לו, ולדאוג שהדיון יישאר בערכאה זו.
דוד סער, עו"ד
