האם ניתן לעקל בית מגורים הרשום על שם אשת החייב כאשר חוק יחסי ממון, תשל"ג – 1973 מסדיר את זכויותיהם הרכושיות ונישואי בני הזוג לא פקעו?
ומקרה שהיה כך היה:
בני הזוג נישאו בשנת 1983 וחוק יחסי ממון חל על יחסיהם הרכושיים. בשנת 1995 רכשו בני הזוג נכס מקרקעין ועליו בנו את בית מגוריהם. הבעל שהינו קבלן בנה את בית המגורים ונרשמה הערת אזהרה לטובת האישה ביחס לחלקה.
עם השנים, ובערך בשנת 2007, נקלע הבעל לקשיים כלכליים בעסקיו ונוצרה יתרת חובה גבוהה כלפי הבנק בחשבונות שהבעל היה ערב להם אישית. הבנק ביקש להיפרע מחובו באמצעות מימוש נכסיו ובכלל זה עיקול בית מגוריו.
האישה התנגדה לעיקול וטענה כי מאחר ובני הזוג נשואים לא ניתן לעקל את הבית בו היא מתגורר והמצוי בבעלותה.
התיק הובא בפני בית המשפט המחוזי מרכז ונידון בפני כבוד השופט פרופ' עופר גרוסקופף (ה"פ 13815-07-09 בנק לאומי לישראל בע"מ נ" א.ד. ואח').
כבוד השופט ששמע את טענות הצדדים קבע בפסק דינו, כי במקרה זה לא יכולה להישמע הטענה כי רישום בית המגורים על שם האישה הוא פיקטיבי או שמדובר בהברחת נכסים. רישום הנכס על שם האישה נעשה בצורה מכוונת ובימים בו המצב הכלכלי של הבעל היה טוב. עוד הוסיף כבוד השופט וציין כי הבעל והאישה נשואים כ- 28 שנים ולהם ארבעה ילדים, המשפחה מתגוררת בדירה נשוא הדיון.
בסופו של יום, בית המשפט לא נעתר לבקשת הבנק והסיר את העיקול הזמני שהיה רשום על הבית וחייב את הבנק בתשלום שכ"ט בסך של 40,000 ₪.
דוד סער, עו"ד
