בית המשפט לענייני משפחה בירושלים בפסק הדין תמ"ש 20964/02 ( שניתן ביום 28.12.09), נעתר לתביעת אשה נגד בעלה לשעבר,לפסק דין הצהרתי בו נקבע, כי אין לבעל זכויות כלשהן או לחלופין פחות ממחצית, בנכסים ובזכויות שצברה האשה משך שנות הנישואין ועד למועד הפירוד וזאת בהתבסס על סעיף 8ב' לחוק יחסי ממון בין בני זוג.
על אף ברירת המחדל שבסעיף 5 לחוק יחסי ממון בין בני זוג, לפיה זכאי כל בן זוג למחצית שוויים של כלל נכסי מועד הפירוק, רשאי בית המשפט לקבוע מכוח סעיף 8ב הנ"ל, כי איזון שווי הנכסים יבוצע לפי יחס שונה, אם ראה בית המשפט כי קיימות נסיבות המצדיקות זאת. במקרה דנן, הוכיחה האשה כי הבעל לא תרם תרומה משמעותית כלשהי משך כל שנות הנישואים לתפקוד התא המשפחתי בכלל, ולצבירת הנכסים והזכויות שצברה במקום עבודתה, בפרט.כבוד השופט גרינברגר הדגיש, כי בביצוע איזון המשאבים, הסמיך המחוקק את בית המשפט בסעיף 8 ב' הנ"ל להפחית מחלקו של בן זוג מתחת למחצית, אם ראה שקיימות "נסיבות המצדיקות זאת". זאת ועוד, המחוקק השאיר לשיקול דעתו של בית המשפט לפתח כללים מתאימים באשר לנסיבות הספציפיות אשר תצדקנה את השימוש בסמכות הזו.כבוד השופט גרינברגר אף ציין, כי על בתי המשפט לשאוף לעשיית צדק כלכלי בחלוקת משאבי הזוג, וכי בתיקון לחוק יחסי ממון בין בני זוג, העניק המחוקק לבית המשפט את הסמכות האקוויטבילית לסטות מחלוקה שווה כשנסיבות המקרה מחייבות את המסקנה כי לא יהיה זה צודק מבחינה כלכלית לבצע את האיזון שווה בשווה וכי אין מדובר בשאלת ה"אשמה" לפירוד ולקריסת התא המשפחתי,למעט מקרים חריגים וקשים של אלימות קשה או התעללות ברוטאלית ונמשכת. דהיינו, הזכות לחלוקה שווה, אינה מושפעת לרעה מהתנהגותו של צד זה או אחר גם אם ניתן היה לקבוע כי התנהגות זו ( בגידה למשל), היא הגורם הישיר לפירוד ולגירושים- NO FAULT RULE !באותו מקרה, לאחר ששמע כבוד בית המשפט את הראיות בתיק, הגיע לכלל מסקנה כי יש להפחית מחלקו של הבעל 25% באיזון הכולל ופסק כי החלוקה הצודקת בין בני הזוג תעמוד על יחס של 75% לאשה מול 25% לבעל, בין בנכסים וזכויות מכל סוג שהוא ובין בחובות בני הזוג נכון למועד הפירוד ( " המועד הקובע").
דוד סער, עו"ד
