עסקינן בתביעה ממונית (בית דין אזורי 344858/3) של ידועה בציבור לקבלת זכויות רכושיות ופיצוי ממוני מבן זוגה. בני הזוג הכירו זה את זה בשנת 1968, עת היה הגבר נשוי ואב לששה ילדים. מערכת היחסים האינטימית והבלתי ממוסדת, נמשכה והתקיימה בין הצדדים עד שנת 1982, קרי משך 14 שנה.
בשנת 1982, לאחר שהחל בתהליך גירושין מאשתו, החליטו האיש ופילגשו, היא הידועה בציבור/ המאהבת, "למסד" את מערכת היחסים ביניהם, כשלצורך כך חתמו השניים על "זיכרון דברים" להסדרת היחסים ביניהם.
לצדדים נולדו במשך השנים שלוש בנות. בשנת 2003 עלו יחסי הצדדים על שרטון, דבר שהוביל לפרידתם בשנת 2005 לאחר 23 שנות חיים משותפים. יצוין כי לאורך כל התקופה הגבר היה הלכה למעשה נשוי וטרם הסדיר נושא הגירושין עם אשת נעוריו.
בשנת 2005 הגישה האישה תביעה לביה"ד הרבני האזורי בת"א בגין הפרת הבטחת נישואין. לחילופין ובמקביל, ביקשה האישה פס"ד הצהרתי שיכיר בה כנשואה כדמו"י לאיש. ביה"ד הרבני דחה את שתי תביעותיה של האישה, וכן קבע שאין למערכת היחסים ביניהם השלכות ממוניות כלשהן, וכלשון בית הדין: "לא כתובה ולא כל דבר אחר".
על החלטה זו הוגש ערעור לביה"ד הרבני הגדול. בפס"ד קבע בית הדין הרבני הגדול שיש לסדר גט לחומרא בין הצדדים. כן נקבע כי התיק יוחזר לבית הדין הרבני האזורי לדיון בנושא הפיצויים לאישה, כך שלא ייוצר מצב שלאחר 25 שנה תושלך האישה בחוסר כל.
יצויין כי בהחלטתו קבע בית הדין הגדול כי על אף שליבו עם האישה, אין האישה זכאית לפיצויים, שכן במשך תקופת חייהם המשותפים לא נוצלה האישה ולא הייתה שפחה או עובדת ניקיון (חיה עם גבר אמיד). הצדדים חיו כזוג, חיי משפחה וחיי אישות שיש בהם נתינה הדדית, ולכן בהיעדר מסגרת שקושרת את צורת החיים מההווה לעתיד, אין לבוא בתלונות על פיצויים. עם זאת, ולפנים משורת הדין, קבע בית הדין הגדול שיש מקום שבית הדין האזורי ידון בעניין פיצוי.
לאור החלטת בית הדין הגדול, חזר התיק להכרעת בית הדין האזורי, שם בהקדמת פסק דינו קבע כי מהות האיסור של קיום יחסים בין איש ואישה שלא במסגרת חופה וקידושין נידונה באריכות בפוסקים, כשמסורת הפסיקה בבתי הדין הרבניים מסתייגת מכל וכל מתופעת הידועים בצבור (פילגשות), ונמנעת באופן עקרוני מלפסוק ל 'ידועה בצבור' – פילגש זכויות כלשהן. הסיבה לגישה זו הינה, בראש ובראשונה, הסתייגות ערכית ועקרונית ממוסד הידועים בצבור אשר חותר תחת ערכי המשפחה המקודשים. זאת ועוד, תופעה זו יש בה לאפשר לכל מי שיחפוץ ל"השביע יצרו ולמאוס באשת נעוריו".
יוצא שעל אף שמעיקר הדין האיש אינו מחויב לשלם כל פיצוי לפילגשו, החליט בית הדין, נוכח הסכמת האיש, שעל האיש לשלם לאישה פיצוי בסך של 100 אלף ₪ לסילוק כל תביעותיה, לסילוק ההתדיינויות המשפטיות המייגעות ולהשגת שקט נפשי מהפילגש שכל כך אהב רק לפני מספר שנים!
דוד סער, עו"ד
