האישה והגבר הכירו בעת שהגבר היה גרוש והאישה היתה נשואה לאחר. מייד לאחר גירושיה, עברה האישה להתגורר עם הגבר. הזוג התגורר יחדיו במשך כ-3 שנים ונפרד. האישה עתרה לבית המשפט בתביעה למתן סעד הצהרתי, לפיו היא זכאית למחצית מנכסי הגבר. לטענתה, במשך תקופת החיים המשותפת, נוצר בין הצדדים קשר של ידועים בציבור, ולפיכך זכאית היא למחצית נכסים אותם צברו במהלך חייהם המשותפים.
בית המשפט קבע כי קיימים שני יסודות להוכחת קשר של "ידועים בציבור" – חיי משפחה וניהול משק בית משותף, דהיינו, איתור אורח חיים הדומה במהותו לאורח חיים של זוג נשוי, להבדיל מחברות. בחינת מערכת היחסים בין הצדדים נעשית על סמך קריטריונים סובייקטיביים, האם בני הזוג ראו את עצמם כנשואים תוך מחוייבות מלאה האחד כלפי השניה.
אחד המבחנים המרכזיים הינו תקופת חיים משותפים משמעותית, המהווה אינדיקציה לאומד דעתם של הצדדים לקיים קשר קבוע ארוך טווח. כמו כן, יש לבדוק נושאים כמו מגורים תחת קורת גג אחת, ניהול חשבון בנק משותף וכו'.
לאור האמור לעיל, קבע בית המשפט כי הצדדים ניהלו מערכת יחסים אינטימית כ-3 שנים בלבד, והדבר אינו יכול להעיד על היותם "ידועים בציבור". במשך תקופת החיים המשותפת לא היתה כל מניעה כי יינשאו, לו רצו בכך. במשך החיים המשותפים עבד כל אחד מהצדדים והשתכר ולא נוצרה מערכת של תלות כלכלית ביניהם. הצדדים לא ניהלו חשבון בנק משותף, ושמרו על הפרדה רכושית לאורך תקופת החיים המשותפת. לפיכך, נראה כי מערכת היחסים בין הצדדים לא עברה את שלב ה"ניסיון" והחברות.
מכל מקום, קבע בית המשפט, כי גם אם היה מגיע למסקנה כי הצדדים הינם ידועים בציבור, הנכסים ברי החלוקה הינם אותם נכסים אשר נצברו במהלך החיים המשותפים המשמשים את הצדדים בחיי היומיום, או נרכשו על ידם במשותף, כדוגמת תכולת הדירה, המכונית המשותפת.
במקרה דנא, האישה טוענת לזכויות בשני נכסים השייכים לגבר, עסק אותו הוא מנהל ודירה הרשומה על שמו ואשר הצדדים לא התגוררו בה. נכסים אלה חורגים ממסגרת הנכסים המשמשים את הצדדים בחיי היומיום והנטל להוכיח את השיתוף בהם הוא על האישה. היא לא הרימה את הנטל להוכחת כוונת השיתוף בנכסים אלה, ולפיכך, גם לו היו מוכרים כ"ידועים בציבור", מן הראוי היה לדחות את התביעה.
דוד סער, עו"ד
