04/08/2011
לבית הדין הרבני האזורי בחיפה הוגשה תביעתה של אישה כנגד בעלה לקבלת כתובתה בסך של 360,000 ₪.
לטענת הבעל לשעבר, הוא פטור מתשלום כתובתה עקב האלימות הרצופה שנקטה האשה כלפיו במשך כל תקופת הנישואין. לדברי האשה, התרחשה תקרית חד פעמית של אלימות מצידה כלפי בעלה, וכי היו גם התפרצויות מצידו כלפיה.
את טיעוניו ביסס הבעל על פרוטוקולים והחלטות בית המשפט ובהן הודתה התובעת בכל העובדות המיוחסות לה בכתב התביעה בגין אלימות פיזית ומילולית קשה וכן איומים, ונגזר עליה עונש מאסר על תנאי לשלושה חדשים והתחייבות בסך 2,000 ₪ בערבות עצמית להימנע מעבירות הנ"ל בתוך שנתיים.
תגובת התובעת הייתה, שהאלימות נבעה כתוצאה מהשפלות שהשפיל אותה הנתבע. כל שנות חייהם רצתה שלום בית, לא בגדה בו. הנתבע הוא זה שבגד בה ובקש להתגרש ללא עילה ולפיכך הוא חייב לשלם לה את הכתובה.
בית הדין הרבני דחה את טענות האישה וקבע כי התובעת הודתה בבית המשפט בכל העובדות הנטענות בכתב האישום שהוגש נגדה בגין האלימות, ולא רק במקרה של הסטירה. בין הטענות שיוחסו לה היו מספר מעשה תקיפה, איומים המבוססים על עדויות, תמונות וחקירת התובעת. בעת הודאתה, התובעת הייתה מיוצגת ע"י עו"ד והתובעת הודתה בפרטי כתב האישום לאחר שהוקרא לה כתב האישום ואמרה שהבינה. ניתן להסתמך גם על חוות דעת שכתב העובד הסוציאלי: "[פלונית] הגיעה לטיפול בשל קשייה בשליטה עצמית ובכעסיה" וכן מהעובדה שהתובעת ניסתה להתכחש להאשמות הללו במהלך דיון שהתקיים בפני הרכב קמא ובו פירוט מדויק של השתלשלות העניינים, ומסקנתו שטענות התובעת לאלימות הנתבע לא הוכחו, ומנגד טענות הנתבע לאלימותה הוכחו וכי ניתן צו הגנה כנגדה בבית המשפט לבקשת הנתבע בגין התנהגותה. מהנימוקים הללו חייב בית הדין את התובעת בגט.
כאמור, במקרה דנן, בו התובעת הודתה בכל הנטען עליה בכתב התביעה של הנתבע בעניין האלימות, והואיל והמדובר בהתנהגות חמורה ביותר, כמו איום בסכין, דחיפות, הכאות, וזריקת אבן, התנהגות העשויה לסכן חיי אדם, ובודאי שאינה ראויה ורצויה במערכת יחסי נישואין, יש צד הלכתי לומר שהנתבע פטור מכתובתה בגין מעשיה, ואין צורך בהתראה מפורשת בהתנהגות שכזו.
לסיכום, התובעת בהתנהגותה הפרה את הבסיס עליו נשען הקן המשפחתי ובכך נשמטה ממנה חובתו של הנתבע כלפיה לכתובה ותוספת.
( תיק 562399/10 פלונית נ' פלוני בית דין רבני חיפה 09/06/2011 פורסם ב-LawData )
דוד סער, עו"ד
