מה דין ישראלי שנישא בנישואין אזרחיים בחו"ל ולא התגרש, ובא להתחתן שוב בארץ – האם עובר על איסור הביגמיה?
אם הנישואין מארץ המוצא תקפים לכאורה , הוא עובר עבירת ביגמיה. אם לא תקפים בארץ המוצא, אין עבירה.
חוק העונשין קובע שביגמיה היא עבירה ייחודית, מבלי שנדרש לתוקף ההלכתי של הנישואין. קביעה זו מופיעה בראש הפרק "ריבוי נישואין". נשוי או נשואה הנישאים לאיש אחר – דינו/ה מאסר 5 שנים.
על פי סעיף 176 לחוק העונשין- אם תוקפם של הנישואין הקודמים הוא לפי דין המדינה בה נישאו או לפי דין דתי, כך או כך – מה שחשוב זה מועד הנישואין. אם בתאריך ההוא, הנישואין תפסו (אף שלא היו אזרחי אותה מדינה ) – ומי מהם התחתן שוב – הוא /היא עברו עבירת ביגמיה.
יש להדגיש כי בבעיות מרשם ו/או ביגמיה, אין צורך לדון בשאלת התוקף ההלכתי של הנישואין, אלא די בעובדה כי הנישואין בארץ המוצא, היו תקפים על פי החוק באותה המדינה.
כך שלא משנה אם הנישואין תקפים בישראל ואם לאו,כל עוד הם היו תקפים במקום עריכתם
- שאלה לא פחות חשובה היא: האם אדם יכול להיות מואשם ומורשע בעבירתביגמיה בארץ, אפילו אם נישואיו השניים הינם חסרי תוקף משפטי?
התשובה היא כן! בעבירה של ריבוי נישואין בחוק העונשין, תשל"ז – 1977, מצוין במפורש, שאין זה משנה, אם הנישואין השניים תקפים או בטלים, כלומר, הנישואין השניים ייחשבו כנישואין לצורך עבירת הביגמיה, גם אם אין להם כל תוקף עפ"י הדין העברי או עפ"י המשפט האזרחי, או עפ"י כללי המשפט הבינלאומי הפרטי.
דוד סער, עו"ד