ביה"ד קיבל את התביעה בחלקה, תוך שקבע כי מחומר הראיות עולה, כי שיקולי החברה בעת זימונו של העובד לשיחת שימוע, היה הרצון לצמצמם את קו המוצרים המיוצר בישראל עליו אחראי התובע ולהעבירו לסין – כלומר שיקולים עניינים לכל דבר ועניין.
עם זאת, קובע ביה"ד, כי חומר הראיות מעלה קשיים ופגמים שנפלו במהלך הליך השימוע. כך למשל, עסקה הישיבה אך ורק בבחינת השיקולים השונים להעברת הייצור לסין. כמו כן, המעסיק נמנע מחובתו החוקית, לשקול תפקידים חלופיים לעובד בטרם ההחלטה על פיטוריו.
התובע אף פנה למנהליו בתקופת ההודעה המוקדמת וביקש לשקול מחדש את פיטוריו נוכח גילו המתקדם, אלא שפנייה זו לא נענתה ורק לאחר שהפיטורים נכנסו לתוקף, התקבלה תגובה השוללת אפשרות לשלבו בתפקיד חלופי.
ביה"ד קבע, כי התנהלות זו של החברה לוקה בחוסר תום לב כלפי התובע, שתרם והקדיש שנים רבות להצלחת החברה, ואשר פנה וביקש להעלות טיעונים אישיים בטרם נכנסו פיטוריו לתוקף ונענה רק בחלוף חמישה חודשים לאחר מכן.
הימנעות החברה מלשקול בזמן אמת את השפעת הפיטורים על התובע נוכח גילו המתקדם, מהווה לדידו של בית הדין, פגם בשיקול הדעת שהיה עליה להפעיל בזמן השימוע, ומשכך חייב בית הדין את החברה בפיצוי בסך של 35,000 ₪.
משרדו של עו"ד סער עוסק ומתמחה בעניינים הקשורים, בין היתר, למשפט העבודה. ככל שהינך סבור שנפגעו זכויותיך, פנה למשרדנו, ונשתדל ב"ה לסייע.
