תובע סיים העסקתו במקום עבודתו והגיש תביעה לבית הדין האזורי לקבלת, בין היתר, שכר בגין שעות נוספות, שלא שולמו לו.
אמנם מעסיקו של העובד פעל בניגוד לדין, ולא ניהל לאורך תקופת העסקת העובד פנקס שעות עבודה מסודר, כהוראת סעיף 24 לחוק הגנת השכר, אלא שביה"ד קבע שאין משמעות הדבר בהכרח שנטל ההוכחה להוכיח אחרת עובר אל עבר המעסיק (כהוראת סעיף 26ב לחוק).
ביה"ד קבע, כי על מנת שנטל ההוכחה יעבור אל כתפי המעסיק, על העובד להציג גרסה עובדתית ראויה בדבר אופן העסקתו, בדגש על שעות עבודתו, כך שלא די להציג טבלאות משוערות של שעות עבודה נוספות, מבלי לבסס עובדתית, בין באמצעות ראיות בכתב, בין ע"י עדים, את אופן עבודתו בפועל.
יחד עם זאת, ולאור הודאת המעסיק כי העסיק את העובד שעה נוספת עד פעמיים בחודש, ולאור מחדלי הרישום של המעסיק, פסק ביה"ד כי העובד יזוכה ב- 40 שעות נוספות (מתוך 800 שעות שתבע).
סע"ש 49929-07-14 חיו אליהו נ' דוד גואטה
דוד סער, עו"ד
