בימים אלו עם כניסתו של התיקון לחוק הגנת השכר בעניין שכר עבודה וגמול שעות נוספות, ניתן לומר שחל מהפך אמיתי בכל הנוגע לזכויות עובדים ותשלום עבור שעות נוספות.
עד היום, עובד שתבע תשלום בגין שעות נוספות, חייב היה להוכיח כי עבד בשעות הנוספות. במקרים רבים, לא יכלו עובדים להוכיח זאת, הגם שעבדו בפועל שעות נוספות.
מעתה, לאחר התיקון בחוק, נקבע בסעיף 26 ב' (א) לחוק הגנת השכר, כי נטל ההוכחה עובר למעסיק והוא זה שיצטרך להוכיח כי העובד לא עמד לרשות העבודה במשך שעות העבודה השנויות במחלוקת. כמובן, שהוכחה כזו תיתכן רק עם הצגת רישומי נוכחות ע"י שעון נוכחות או כל רישום אחר מהימן. בעניין זה, חשוב לציין כי במידה ולא יוכל המעסיק להוכיח שהעובד לא עבד שעות נוספות, יהיה חייב לשלם לעובד עבור 60 שעות נוספות לפי 125% ו- 150% בהתאם. למעשה ניתן לומר גם, ש"הפטנט" הזה של "שעות נוספות גלובליות" בתלוש המשכורת, הולך ונמוג לנגד עינינו, שכן מעתה בכל ויכוח בין העובד למעביד על שעות נוספות, חובת ההוכחה תהיה על המעסיק לפחות לגבי 60 שעות נוספות, המהוות בחישוב פשוט 42.5% מהשכר. לפי זה, לא יהיה כדאי לעובד לקבל לפי "שעות נוספות גלובליות" ומאידך גיסא, לא יוכל עוד המעסיק להסתתר מאחורי הגדרה זו לצורך תשלום מופחת בגין שעות נוספות לעומת השעות שנעבדו בפועל.
אין ספק כי מדובר בקפיצת מדרגה ככל שהדבר נוגע לזכויות עובדים בשעות נוספות. לא מן הנמנע כי בעתיד ינסו מעסיקים לנטרל זכות זו של העובד באמצעות ניסוחים כאלה ואחרים בהסכם העבודה, אלא שקיים ספק גדול אם יהיה הדבר אפשרי, שכן מדובר בחוק מקבוצת חוקי המגן בעבודה, שהמחוקק לא איפשר להתנות עליהם בכיוון של הפחתת זכות העובד. יחד עם זאת, תיתכן בהחלט קבוצת עובדים שככל הנראה תהיה קטנה ביותר, שלגביהם תחול עדיין ההגדרה של "שעות נוספות גלובליות" אמיתית.
דוד סער, עו"ד
