03/08/2011
מאמר זה עוסק בתביעה של עובדת זרה להפרשי שכר עבודה, פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, פדיון חופשה ודמי הבראה. התובעת מהגרת עבודה, עבדה בביתה של הנתבעת המנוחה וטיפלה בה החל מיום 14.8.06 ועד ליום 25.11.08 (שנתיים ימים ו-3.5 חודשים). המנוחה היתה מרותקת לכסא גלגלים ונפטרה ביום 2.3.09. התובעת התקבלה לעבודה על ידי הנתבעת אשר היא בתה של המנוחה. התובעת לא יצאה את דירת המנוחה, למעט פעם בחודש למשך 12 שעות, לא יצאה למנוחה השבועית, חופשה או חגים, הורשתה לצאת עם המנוחה לטיול מחוץ לבית, לא הורשתה לצאת מפתח הבית על מנת לזרוק אשפה לפח אשפה בחצר הבניין. כאשר נזקקה המנוחה לביקור בקופת החולים, התלוותה אליה התובעת ברכבה של בתהּ השנייה של המנוחה, ואלו היו הפעמים היחידות אשר בהן יצאה התובעת את פתח ביתה של המנוחה. התובעת פנתה לנתבעת והלינה על תנאי עבודתה ונענתה על-ידי הנתבעת כי על התובעת לכבד את ההסכם שעליו היא חתומה.הנתבעת פנתה לתובעת וטענה בפניה כי המנוחה התלוננה שהתובעת מכה אותה, וביום 24.11.08 מסרה התובעת לנתבעת מכתב התפטרות. אומנם הנתבעת סירבה לקבל את התפטרותה וביום 25.11.08 עצרה המשטרה את התובעת.התובעת טוענת כי היא פוטרה ולחלופין התפטרה מעבודתה בנסיבות המזכות אותה בפיצויי פיטורים, עקב תלונת השווא של הנתבעת ונמנעה ממנה עבודה בתקופת ההודעה המוקדמת. כמו כן שכרה היה נמוך משכר מינימום באותה תקופה. בנוסף לכך, לא קיבלה התובעת לטענתה מנוחה שבועית של 36 שעות רצופות מידי שבוע, כקבוע בחוק ונדרשה להשגיח על המנוחה במשך 24 שעות, מכאן התביעה לתשלום עבור שעות נוספות. זאת ועוד, לטענתה, זכאית לפיצויי פיטורים והודעה מוקדמת בנסיבות סיום העסקתה, פדיון חופשה והבראה.
לטענת הנתבעת אין התובעת זכאית לפיצויי פיטורים זאת מכיוון שלא פוטרה, כמו כן טוענת הנתבעת כי אין היא המעבידה של התובעת אלא אמה המנוחה. לטענת הנתבעת, התובעת אינה זכאית לשעות נוספות היות ולא קמה בלילה, כמו כן, שכר אשר קיבלה התובעת כלל את הדירה שעמדה לרשותה, שימוש חופשי בחשמל, מים ומים חמים לרחצה, גז לבישול ושווי מצרכים.
התביעה התקבלה בחלקה. התביעה לתשלום עבור שעות נוספות נדחתה.
נקבע כי סימני היכר לקביעת זהותו של המעביד הם בין היתר: האופן בו ראו הצדדים את ההתקשרות ביניהם, מי קיבל את העובד לעבודה, מי קבע את תנאי הקבלה ומי שיבץ אותו בעבודה, מי קבע את מכלול תנאי השכר של העובד ומי פיקח על עבודתו. לכן נדחתה טענת הבת כי אמה המנוחה היתה מעסיקתה ולא היא.נקבע כי על המעסיק לשלם לעובד פדיון מלוא ימי חופשה שהצטברו לזכותו במהלך תקופת עבודתו, ואין להתחשב בסכומים שהתיימר לשלם לו כפדיון חופשה במהלך תקופת העסקתו.
עוד קבע בית המשפט כי מאחר ונקבע בפסיקה כי ספק אם יש להחיל על עובדי סיעוד מסוגה של התובעת את הוראות סעיף 30(א)(6) לחוק שעות עבודה ומנוחה, לפיו "החוק לא יחול על עובדים שתנאי עבודתם ונסיבותיהם אינם מאפשרים למעביד פיקוח על שעות העבודה והמנוחה שלהם". לפיכך, תביעת התובעת לשעות נוספות נדחתה.
דוד סער, עו"ד
