שאלת זכאותם של מטפלים סיעודיים נדונה רבות בבתי הדין לעבודה. מאפיין בולט בעבודתם של מטפלים אלו, הוא נוכחותם במרבית שעות היממה בבית המטופל וצמידותם למטופל שעות רבות ביממה. עוד יש לציין, כי מצב החולה הסיעודי מצריך לינה של המטפל בבית החולה.לאור נסיבות מיוחדות אלו עלתה וקמה לה השאלה כיצד יש להתייחס לשכר לו זכאי מטפל כזה? והשאלה העיקרית היא ביחס לתגמול עבור שעות נוספות.
בתי הדין לעבודה דנו בתביעות של מטפלים כאלו בעילות שונות ומשונות שנתבעו. בחלקן של התביעות נפסק, כי מטפל סיעודי יהיה זכאי למס' שעות נוספות שלא עולה על שלוש שעות נוספות ביום. בפסקי דין אחרים נקבע אחרת. כך או כך, הצד השווה שבכולם, שברוב המקרים נפסק כי מטפלים כאלו אכן זכאים לגמול שעות נוספות וכל מקרה בהתאם לנסיבותיו המיוחדות.
בעניין זה יהיה זה מעניין לאזכר פס"ד שניתן בבית הדין הארצי בעניין ע"ע 157/03 יולנדה גלוטן נ' לאה יעקב, בו המערערת היתה עובדת זרה מהפיליפינים אשר הגישה תובענה בביה"ד האיזורי לתשלום גמול שעות נוספות. תביעתה נדחתה בביה"ד האיזורי לתשלום גמול שעות נוספות. יצויין כי תביעתה נדחתה בביה"ד האיזורי ועל החלטה זו ערערה. ביה"ד הארצי שדן בערעור דחה גם הוא את תביעתה. ביה"ד הארצי נימק דחייתו בכך שאין להחיל את חוק שעות עבודה ומנוחה על המטפלת הסיעודית, זאת בשל העובדה שאין כל אפשרות לפקח על עבודתה. עוד הבהיר ביה"ד, כי ספק זה של החלת חוק שעות עבודה ומנוחה על מקרה זה נובע מכך שסעיף 30 (א) (6) לחוק קובע: "החוק לא יחול על עובדים שתנאי עבודתם ונסיבותיהם אינם מאפשרים למעביד פיקוח על שעות העבודה והמנוחה שלהם".פס"ד זה מיוחד בכך שלמרות שאין חולק שהמטפלת הסיעודית הפיליפינית, עמדה לרשות מעבידתה המטופלת בכל שעות היממה, עדיין קבע ביה"ד כי במקרה זה, עקב היותה של המטופלת הסיעודית – שהיתה אף מחוברת למכשיר הנשמה במצב של פאסיביות מוחלטת – הרי שנסיבות אלו יצרו מצב שהמטפלת היא זו המשגיחה ו"מפקחת" על חיי מעבידתה המטופלת ואין למטופלת כל אפשרות לפקח על שעות העבודה והמנוחה של המטפלת.
סוף דבר, שבית הדין, בדעת רוב, פסקו כי המטפלת לא זכאית כלל לגמול שעות נוספות. ראוי לציין כי דעת המיעוט סברה כי יש לשלם למטפלת עבור 4 שעות נוספות מידי יום, אך כאמור היתה זו דעת מיעוט שלא התקבלה.
סיכומו של דבר: נטייתם של המטפלים הסיעודיים היא לתבוע גמול שעות נוספות כמה שיותר, דא עקא, שיש לבחון כל מקרה לגופו תוך ניתוח מדוקדק של מערכת הקשרים בין המטפל למטופל. עיננו הרואות כי הפסיקה היטלטלה בין שלילה מוחלטת של גמול שעות נוספות לבין מס' שעות משתנה ממקרה למקרה.
אין ספק כי לדבר חשיבות כספית ניכרת הרובצת על כתפי המטופל ומשפחתו.
דוד סער, עו"ד
