סעיף 7 לחוק שעות עבודה ומנוחה קובע, כי המנוחה השבועית לגבי יהודי הוא יום השבת, ולגבי מי שאינו יהודי הוא יום השבת או יום ראשון או יום שישי בשבוע – הכל כפי המקובל עליו כיום המנוחה השבועית שלו. כלומר, החוק הותיר לעובד שאינו יהודי את זכות הבחירה של יום המנוחה השבועית המקובל עליו. הסיבה לכך היא, שרוב מקומות העבודה בישראל שובתים בשבת, כך שעובדים נוצרים ומוסלמים העובדים במקומות עבודה אלה, נאלצים לבחור את יום השבת כיום המנוחה השבועי שלהם. יחד עם זה, הם זכאים לבחור כיום המנוחה השבועי את יום שישי או יום ראשון.
בערעור אשר הוגש לבית הדין הארצי לעבודה (ע"ע 392-09 גלינה קיסלגוף נ' מרכז רפואי מעייני הישועה), נדון עניינם של המערערים אשר עבדו במרכז הרפואי מעייני הישועה בימי שבתות ובחגי ישראל, במשרת 'גוי של שבת'. המערערים אינם יהודים, אך מעולם לא נשאלו על ידי בית החולים מהו יום המנוחה שלהם. בדיעבד, הצהירו העובדים כי יום המנוחה שלהם הוא יום שבת. בית החולים סרב לשלם לעובדים שכר בגובה 200%, בטענה שמשום שאינם יהודים, יום המנוחה שלהם אינו יום שבת ועל כן אינם זכאים לגמול עבור עבודה ביום המנוחה השבועי.
בבית הדין הארצי טענו המערערים, כי הם רואים עצמם כחלק מאזרחי המדינה היהודים, לעניין זה שיום השבת הוא יום המנוחה השבועי שלהם. יחד עם זאת, הם מעדיפים לעבוד ביום זה, בשל קשיים כלכליים. בית הדין נדרש להכריע בשאלה:
האם העובדה שהם עובדים ביום שבת בעבודה המיוחדת למי שאינם יהודים, מצביעה על כך שיום המנוחה השבועי שלהם איננו יום שבת?
בית הדין קבע, כי היות וביה"ח שילם למוסלמים ונוצרים שהועסקו אצלו גמול עבודה בשבת בשיעור 200%, הדבר מצביע על הפליית המערערים על פני עובדים אחרים שאינם יהודים. מכאן, שמדובר בהפליה פסולה בין שווים, אשר אין ביניהם כל הבדל רלוונטי לעניין הזכאות לגמול עבודה במנוחה השבועית. אין בחוק כל תנאי המסייג מתן גמול עבודה במנוחה השבועית רק למי שעובד כל ימות השבוע, ואין כל הגיון בטיעון זה.
כמו כן, לעניין זכותו של עובד שאינו יהודי לבחור את יום המנוחה שלו נקבע כי:
"נקודת המוצא של חוק שעות עבודה ומנוחה היא זכות הבחירה של העובד שאינו יהודי בין ימי המנוחה האלטרנטיביים. קרי, את המונח "המקובל עליו" מפרשים כמתייחס לבחירתו האישית של העובד – ולא בהכרח בהתאם לבחירת דתו. לפיכך, מקום בו עובד שאינו יהודי נוקב במפורש בזהותו של יום המנוחה השבועית, הרי שהיום בו נקב מבחירתו הוא היום "המקובל עליו"….. לפיכך, עצם העבודה ביום השבת, בין אם מדובר באחד מימי העבודה הקבועים של משרה פלונית ובין אם מדובר במשרה שכול כולה עבודה בשבת, אינה יכולה ללמד, לכשעצמה, כי יום השבת אינו יום המנוחה השבועית המקובל על העובד שאינו יהודי."
על כן, קיבל בית הדין הארצי את הערעור, ופסק לטובת המערערים גמול שבתות וחגים וכן החזר הוצאות ושכ"ט עו"ד.
דוד סער, עו"ד
