בפסק דין אשר ניתן בביה"ד האזורי לעבודה בנצרת נקבע, כי חוק שעות עבודה ומנוחה חל גם על נהגי מוניות.
במקרה זה, נהג המונית (להלן: "התובע") פנה למעסיקתו, חברת המוניות ( להלן: "הנתבעת") במכתב, ובו דרש כי התובעת תשלם לו גמול שעות נוספות וכן טען כי הוא זכאי למנוחה שבועית.
לאחר שהנתבעת התעלמה מבקשותיו אלו של התובע, התפטר התובע ולא קיבל פיצויי פיטורים.
הנתבעת טענה מנגד, כי בין התובע לנתבעת נחתם הסכם העסקה (להלן: "ההסכם") ולפיו שכרו החודשי של התובע יהיה 30% מן הפדיון שיצטבר במונית בה עבד. כמו כן, בהתאם לסעיף 5 להסכם, נקבע כי משרתו של התובע היא "משרת אמון" , הואיל ואין אפשרות לפקח על שעות עבודתו. לאור האמור טענה הנתבעת, כי חוק שעות עבודה ומנוחה לא חל עליו ולכן גם התפטרותו אינה בדין מפוטר והיא אינה חייבת לו פיצויי פיטורים, שעות נוספות ושעות מנוחה.
ביה"ד בחן את טענות הצדדים וחומר הראיות וקבע כדלקמן:
ראשית, הסמכות לקבוע האם חוק שעות עבודה ומנוחה חל על הצדדים אינו נתון להחלטות מי מהצדדים או בהתאם להסכמות אשר נעשות ביניהם. תחולת החוק תיבחן על פי נסיבותיו של כל מקרה ומקרה.
מעבר לכך, בהתאם לסעיף 5 להסכם נקבע כי "נדרשת מידה מיוחדת של אמון אישי". אין התאמה בין מידת האמון האישי הנדרשת מהתובע בפועל, לבין הגדרת "אמון אישי" כמשמעו בסעיף 30(א) (5) בחוק שעות עבודה ומנוחה התשי"א- 1951 ( להלן: "החוק"). מבחינת אופיו- עליו להיות קשור לשעות העבודה. מבחינת מידתו- עליו להיות מדובר באמון "במידה מיוחדת"- הפסיקה קבעה סממנים עיקריים לזיהויה של משרת אמון: עובד בכיר, שותף למידע רגיש, מקבל שכר גבוה התואם את האמון האישי לו הוא זוכה, בעל עצמאות בקבלת החלטות חשובות וכיו"ב.
כמובן שבמקרה שלפנינו, נהג המונית אינו נחשב לעובד "במשרת אמון", גם עצם העובדה שעבודת התובע לא נעשית "בחצרי הנתבעת" ואין היא יכולה למעשה, לפקח על שעות עבודתו, אינה הופכת אותו לעובד "משרת אמון" זאת נוכח העובדה, שכיום, באמצעות מכשירים אלקטרוניים, הנתבעת יכולה להיות בקשר רצוף עם התובע ואף לפקח על עבודתו.
משנקבע כי העובד אינו נכלל בחריג של "משרת אמון", חלות עליו הוראות החוק (הקוגנטי) ולפיכך, תבחן זכותו לגמול שעות נוספות ולגמול עבודה במנוחה שבועית.
תע"א (עבודה- נצרת) 1364/10 אליהו עמר נ' מוניות המבריק
ד"ר דוד סער, עו"ד
