עובד עובד שעות נוספות, ואינו מקבל עליהן שכר. על מי הנטל להוכיח כי מגיע לו שכר? בפסק דין שניתן לאחרונה בבית הדין האזורי לעבודה (ע"א (י-ם) מורד פלטאס נ' צלילי גל – פז 1997 בע"מ) שניתן ביום 19.09.10, נפסק כי על המעביד מוטל הנטל להוכיח כי העובד לא עבד שעות נוספות.
באותה פרשה דובר בעובד, אשר דיווח מידי חודש בחודשו להנהלת החשבונות של החברה את השעות הנוספות בהן עבד. החברה שילמה לו כנגד אותן שעות נוספות כעשרים ש"ח לשעה. הואיל והחברה לא שילמה לו את זכויותיו הסוציאליות כנדרש, והואיל והשכר המלא עבור שעותיו הנוספות לא שולם, עזב הוא את עבודתו ובמקביל הגיש תביעה לבית הדין לעבודה במסגרתה תבע את זכויותיו הסוציאליות ואת השעות הנוספות שלא שולמו לו.
החברה גרסה כי "המוציא מחברו עליו הראיה" וכי היה עליו להוכיח את השעות הנוספות בהן עבד. אולם בית הדין האזורי לעבודה קבע כי על המעביד מוטל הנטל, וזאת מכוח סעיף 25 לחוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א – 1951 לנהל רישום מסודר של שעות העבודה. משלא עשה זאת, יקבל בית הדין את הרישומים של העובד.
באותו עניין גרסה החברה כי העובד "חייב" כספים למעבידו עקב הלוואת מעביד שלא השיב, שימוש יתר בטלפון הנייד, החזר חורג של נסיעות, היעדר הודעה מוקדמת. בית הדין לעבודה דחה טענות אלו אחת לאחת ומצא אותן בלתי אמינות. יש לציין כי סיטואציה זו שבה מקום בו העובד עומד על זכויותיו, המעביד שולף כלפיו טענות "מן היקב ומן הגורן", הינה סיטואציה אופיינית. עובדים אשר עומדים על זכויותיהם נחשפים בעל כורחם לטענות סרק, לעיתים שערורייתיות מצד המעביד.
עוד קבע בית הדין לעבודה כי העובד התפטר בדין מפוטר עקב הרעת תנאי עבודתו והוא זכאי לפיצויי פיטורים.
הזכויות הסוציאליות של כל עובד ועובד הן דבר כה בסיסי, אך משהעובד דורש אותן, הוא עשוי להיחשף להתנכלות ולמאבק משפטי קשה מצד המעביד, ועל כן מן הראוי שהעובד יצטייד בעורך דין המומחה בתחום דיני עבודה בכדי לסייע לו למצות את זכויותיו, ולהדוף את טענות המעביד כנגדו במקרים שכאלו.
דוד סער, עו"ד
