פסקי דין

 

בית הדין האזורי לעבודה תל אביב
	סע"ש 34622-04-17

 

 

לפני: סגנית הנשיאה, השופטת אריאלה גילצר – כץ
נציג  ציבור (מעסיקים)  מר גיל אלוני נציג ציבור (עובדים)  מר איסר באומל
התובע:	סלים וואהבי  ת.ז. xxxxxxxx ע"י ב"כ עו"ד דוד סער
–
הנתבעות:	1. חברת נתיבי אילון בע"מ ח.פ. 510536352 ע"י ב"כ עו"ד עופר רביד ועו"ד צחי חליו 2. מדינת ישראל – משרד התחבורה ע"י ב"כ: עו"ד גילה חממי פינק

 

חקיקה שאוזכרה: 

חוק שירות הקבע בצבא-הגנה לישראל (גימלאות) [נוסח משולב], תשמ"ה-1985: סע'  33

חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973: סע'  25

חוק הפרשנות, תשמ"א-1981

פקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971

חוק שירות המדינה (גימלאות) [נוסח משולב], תש"ל-1970

חוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963: סע'  14

חוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט-1979

חוק החברות הממשלתיות, תשל"ה-1975

תקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984: סע'  85, 86

 

פסק דין

 

האם מְרַכֵּז ועדה בין-משרדית של משרד התחבורה המנפיק קבלות לחברת נתיבי איילון, הוא עובד משרד התחבורה או של חברת נתיבי איילון, או שמא הוא עצמאי ואינו עובד שכיר של מי משתיהן– זוהי הסוגיה העומדת להכרעתנו. 

 

העובדות כפי שעלו מחומר הראיות:

 

1. הנתבעת 1 עוסקת בניהול פרויקטים בתחום התשתיות והתחבורה היבשתית. משנת 2016 הנתבעת 1 נמצאת בבעלות ממשלתית (להלן: הנתבעת 1 או נתיבי איילון).

 

1. הנתבעת 2 היא מדינת ישראל, משרד התחבורה (להלן: המדינה או משרד התחבורה או הנתבעת 2). 

 

1. משנת 1999 שימש התובע כמרכז הוועדה הבין משרדית לבחינת התקני תנועה ובטיחות וניהל את ועדת הניסויים. לצורך כך הועסק התובע על ידי נתיבי איילון, תחילה לטענת התובע ולטענת הנתבעת 1 כשכיר והחל מחודש ינואר 2002 במעמד של יועץ עצמאי (פרילנסר). 

 

1. בחלק מן התקופה עבד התובע במשרה חלקית. משנת 2014 עבד בהיקף של 180 שעות. 

 

1. לאורך השנים נחתמו בין הנתבעת 1 לתובע חוזי העסקה. 

 

1. בעקבות דו"ח מבקר המדינה על הנתבעת 1 שהתייחס לוועדה הבין-משרדית הוחלט ע"י דירקטוריון הנתבעת 1 להפסיק את פעילות הוועדה הבין משרדית בנתבעת 1 (נספח ג' לכתב התביעה). 

 

8. ביום 30.6.16 סיים התובע את תפקידו בנתבעת 1. 

 

9. בחודש 9/2016 חתם התובע עם הנתבעת 2 על חוזה התקשרות. 

 

טענות התובע:

 

1. התובע היה עובד מן המניין של הנתבעת 1: לתובע ניתן משרד קבוע, הוא קיבל שירות מהמזכירות והחתים כרטיס נוכחות (נספח ד' לכתב התביעה). שכרו של התובע אושר ע"י אגף הכספים, לתובע היה מספר עובד אישי. התובע השתתף בכל הפעילויות של הנתבעת 1. 

 

2. התובע מסר דיווח שוטף להנהלת הנתבעת 1 וחתם על חשבונותיה לתשלום ליועצים. 

 

3. התובע הוציא מכתבים בחלקם עם לוגו של הנתבעת 1 (נספח ה' לכתב התביעה). 

 

4. על פי המבחנים לקביעת יחסי עבודה, חלים על הצדדים יחסי עובד ומעסיק (מבחן ההשתלבות). מלוא טענותיו של התובע כלפי הנתבעת 1 מתייחסות גם לנתבעת 2. 

 

5. התובע עותר לדמי הסתגלות על פי הסכם שנחתם עמו ל- 180 ימים (216,000 ₪), לפיצויי פיטורים (612,000 ₪), הפרשות לפנסיה (140,000 ₪), דמי חופשה (98,180 ₪) ודמי הבראה (18,645 ₪). 

 

6. לתובע לא נערך שימוע ולא ניתן לו מכתב הפסקת עבודה. התובע סולק לאחר 17 שנות עבודה. פיטוריו נעשו שלא כדין (216,000 ₪). 

 

טענות הנתבעת 1:

 

1. לא התקיימו יחסי עבודה בין התובע לנתבעת 1. 

 

2. התובע היה קבלן עצמאי. 

 

3. תפקידו של התובע נעשה במינוי המנהל הכללי של משרד התחבורה ומשרד התחבורה נשא בעלויות שכרו של התובע.

 

4. התובע דיווח והופעל על ידי משרד התחבורה. 

 

5. לאחר סיום ההתקשרות עם הנתבעת 1, התובע המשיך באותו תפקיד בדיוק מול משרד התחבורה וחתם על מיצוי תביעות. 

 

6. התובע לא היה חלק מפעילות הנתבעת 1 ולא השתלב בה. 

 

7. התובע שתק לאורך השנים. התובע ראה בוועדה כמספקת שירותים לוגיסטיים בלבד לנתבעת 1 (נספח א' לכתב ההגנה). 

 

8. משרד התחבורה קבע את משימותיו של התובע, היקפן וחילק את משימותיו של התובע בין החברות השונות. 

 

9. לחלופין, גם אם התובע היה עובד שכיר גם אז החוזה עמו אושר רק עד ליום  31.12.15 והתובע שטח טענותיו בנוגע לשאלת הארכת תקופת ההתקשרות ובסופו של יום הוארכה ההתקשרות בחצי שנה נוספת. 

 

10. לא הובטחה לתובע הודעה מוקדמת בת 180 יום ולא ברור מה בסיס טענתו. 

 

11. התשלומים אותם קיבל התובע בפועל היו גבוהים בהרבה לו היה עובד הנתבעת 1 והנתבעת 1 גילמה בתמורה את כל הזכויות הסוציאליות. 
12. פעילותו של התובע דומה למרכזת ועדת מכרזים ששכרה עומד על 7,450 ₪ ברוטו ואם ייקבע שיש יחסי עבודה יש לחשב את הסכומים על בסיס שכר זה  ולחלופין, על בסיס 16,972 ₪, שכר של אקדמאי שאינו מהנדס עם ותק דומה של התובע. 

 

טענות הנתבעת 2:

 

1. בין המדינה לתובע לא התקיימו יחסי עבודה. לא חל מבחן ההשתלבות על מערכת היחסים בין הצדדים. 

 

2. התובע הועסק ע"י הנתבעת 1 כיועץ חיצוני. 

 

3. ביום 28.9.16 נחתם הסכם התקשרות חדש בין התובע לנתבעת 2 שתוקפו מיום 1.7.16 ועד 30.6.17 (נספח ח' לכתב ההגנה של הנתבעת 1) ונקבע מפורשות שהתובע הוא קבלן עצמאי. התובע חתם על כתב וויתור במסגרת הסכם ההתקשרות. 

 

4. בכל הנוגע לתקופה שלפני 23.4.10 התיישנה התביעה (פנסיה). 

 

5. התובע לא התקבל למדינה כעובד מן השירות. 

 

6. הנתבעת 2 עותרת לדחיית התביעה. 

 

שאר טענות הצדדים יועלו במסגרת פסק הדין. 

 

עדויות:

 

מטעם התובע העיד התובע בעצמו וכן העידו מטעמו:

מר אלכסנדר לנגר, המפקח הארצי על התעבורה ומשנה למנכ"ל הנתבעת 2;

מר אלי נקר, ראש מינהל הביצוע ולשעבר מנכ"ל בפועל של הנתבעת 1; 

מר יהודה אלבז, מנהל אגף בכיר בנתבעת 2 ומפקח על התעבורה הארצי;

מר אלדד אלמוגי, סגן ראש מינהל הביצוע בנתבעת 1.

 

מטעם הנתבעת 1 העידו: 

מר אבי חודין, מנכ"ל לשעבר של הנתבעת 1;

מר גיל שרביט, ראש אגף חשבות של הנתבעת 1. 

 

מטעם הנתבעת 2 הוגשה תעודת עובד ציבור של מר יבגני גויזנברג, ראש מדור גמלאות בענף תכנון וגמלאות בענף כוח אדם וכן העידו מטעמה:

גב' עירית שפרבר, אשר שימשה בתקופה הרלוונטית לתביעה כמנהלת אגף בכיר תכנון תנועתי  ושימשה כיו"ר הוועדה הבין משרדית לבחינת התקני תנועה ובטיחות;  

מר ישראל עוזר, סגן מנהלת אגף א' משאבי אנוש במשרד התחבורה;

גב' כרמית שמש, מנהלת תחום משכורת במשרד התחבורה. 

 

הכרעה:

 

1. לאחר ששמענו את העדויות, עיינו במסמכים שהוגשו ובחנו את טענות הצדדים באנו לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה. 

 

1. המבקש להוכיח כי אומנם מתקיימים יחסי עובד מעביד בינו לבין גוף לו נתן שירות, עליו מוטל הנטל להוכיח זאת (ראה לעניין זה דב"ע שנ/147-3 מלונות דן בע"מ – מיכאל ברנט  פד"ע כ"ג 176, 181 וכן בג"ץ 319/78 שמן תעשיות בע"מ – בית הדין הארצי לעבודה פ"ד ל"ד (2) 75). 

 

1. לאורך השנים נקבעו בפסיקה מבחנים שונים על מנת לבחון קיומם של יחסי עובד מעביד:
   "מבחן הפיקוח", "מבחן ההשתלבות" ו"המבחן המעורב". בית הדין הארצי בפסק דינו המנחה והוותיק (דב"ע נב/142-3 חסן עליאה אלהרינאת – כפר רות (פד"ע כ"ד 535), התווה מספר סימני היכר לקביעת זהותו של המעביד: האופן בו ראו הצדדים את ההתקשרות ביניהם, מי קיבל את העובד לעבודה, מי קבע את תנאי הקבלה ומי שיבץ אותו בעבודה, מי קבע את מכלול תנאי השכר של העובד, מי פיקח על עבודתו, למי הבעלות על אמצעי הייצור, האם העבודה אשר עבורה נשכר העובד נעשית לצורך עסקו המרכזי של המשתמש בעבודה  והאם יש למשתמש עסק משלו במסגרתו משולב העובד. 

 

1. כבכל תביעה יש לבחון את תום ליבם של צדדים בהגשת כתבי טענותיהם. במסגרת זו עלינו לבחון האם התובע העותר לסטטוס של עובד ביקש להיות עצמאי בעת ההתקשרות בין הצדדים והאם השתכר התובע סכום גבוה יותר באופן משמעותי מעובד אחר במעמדו. 

 

1. להלן נבחן את מערכת היחסים שבין הצדדים על פי מבחני הפסיקה תוך התייחסות לכל נתבעת ונתבעת.  

 

מבחני עזר:

 

1. במסגרת בחינת מערכת היחסים שבין הצדדים, יכול בית הדין להיעזר במבחנים המהווים כלי עזר בלבד אולם הם אינם בבחינת חשיבות מכרעת בשאלת יחסי עובד ומעסיק, כגון השאלה כיצד הוגדר מעמדו של התובע בביטוח לאומי ובמס הכנסה, למי היה שייך הציוד עמו עבד, היכן עבד התובע, איך שילמו לו הנתבעות את שכרו.

 

1. במקרה דנא, התובע שילם בעבור עצמו דמי ביטוח לאומי ומס הכנסה והוגדר כעצמאי כלפי הרשויות.

 

מבחן הציוד

 

1. התובע עבד במשרדי הנתבעת 1 והועמדה לרשותו מזכירה אישית, עובדת הנתבעת 1. לתובע היה משרד משל עצמו, מחשב וטלפון והשתמש בציוד הנתבעת 1:

 

"ש: בסדר. תאמר לי בבקשה, אתה אומר, שמידיעה אישית אפילו אתה אומר, בסיכום שנערך בין סלים ובין חברת נתיבי איילון הוקצה למר וואהבי משרד קבוע עם כהל אמצעים הרלוונטים, בכלל זה שירותי מזכירות, זאת לצורך ניהול כל הפעילות של שתי הועדות כאמור, בדומה לכל עובד אחר בחברה.

ת: נכון.

ש: איך אתה יודע מה  יש לכל עובד אחר בחברה?

ת: הייתי מבקר הרבה בנתיבי איילון.

ש: ולכל עובד בחברה יש שירותי מזכירות ומשרד קבוע?

ת: לא, רק לבכירים."

(עמ' 24 לפ' שורות 14-6 לעדות אלבז)  

 

 

1. התובע לא עבד במשרדי משרד התחבורה אלא במשרדי הנתבעת 1. 

 

1. התובע שלח מכתבים על גבי הלוגו של הנתבעת 1.

 

1. עם זאת, על פי ההסכמים שהוצגו (סעיף 5.5 להסכם למתן שירותי ייעוץ שנחתם בין התובע לנתבעת מיום 1.1.202), התובע נשא בעלות שירותי המשרד (10% מסכום התמורה שקיבל התובע): 

 

"מסכום התמורה המאושר תפחית נתיבי איילון סך של 10% עבור שרותי המשרד המסופקים ליועץ ע"י נתיבי איילון, כמפורט בסעיף 4.4 לעיל… "

 

צורת התשלום:

 

1. צורת התשלום היא מבחן משנה בלבד לקביעת מהות היחסים בין הצדדים (ע"ע 431/07 סוכנובר – מדינת ישראל ניתן ביום  06/04/08 – פורסם במאגרים האלקטרוניים. שם עמ' 11).

 

1. שכרו של התובע שולם ע"י הנתבעת 1 אך הוא תוקצב ע"י המדינה כפי שכל הפרויקט תוקצב ע"י המדינה:

 

"ת: והייתה תקופה שבה, באיזה שהוא שלב, החשב של המשרד אמר שהוא, היות והוא, הפעילות שלו הייתה מתוקצבת משני סעיפים שונים בתקציב משרד התחבורה,

ש: חשב של איזה משרד רק?

ת: חשב משרד התחבורה."  (עמ' 22 שורה 3 לעדות אלבז). 

 

1. החוזה נחתם עם התובע ע"י הנתבעת 1, אך המדינה אישרה את ההסכם:

 

"ש: מי חתם אתך על החוזה של החצי שנה?

  ת: החוזה, חוזה שלי ככה, זה הולך, מנכ"ל, חברת, מנהל אגף הכספים חותמים, מאשרים אותו דרך משרד התחבורה,…"

(עמ' 45 לפ' שורות 30-28 לעדות התובע) 

 

1. התשלום נעשה באמצעות הנתבעת 1. הנתבעת 1 הייתה צינור להעברת שכר התובע: 

 

"ש. תאשר לי שכתב המינוי כלל רשימה של יועצים?

ת. אין לי מול העיניים את כתב המינוי ואני לא יכול לענות.

ש. למה לא צרפת אותו לתצהיר?

ת. צריך לשאול את עורכי הדין.

ש. כשאתה אומר בסעיף 6 שמשרד התחבורה נשא בעלויות של יועצים נוספים של הועדה אתה מתכוון לכל מיני גופים שהיו בתוך מסגרת הועדה הבינמשרדית? מפנה לסעיף  621 – וב-265 אתה אומר שמשרד התחבורה נשא בעלות התובע, אתה מסכים איתי שבמסגרת הועדה היו בה יועצים נוספים נוספת, נכון?

ת. כן.

ש. האם משרד התחבורה נשא בעלויות של אותם יועצים?

ת. כן.

ש. ז"א שגם היועצים האחרים וגם התובע לא קבלו ישירות את התמורה עבור היעוץ שלהם ממשרד התחבורה, נכון?

ת. הם קבלו באמצעות נתיבי איילון."

(עמ' 25 לפ' שורות 17-4 לעדות חודין)

 

1. משרד התחבורה הוא זה שקבע את שכרו של התובע והוא זה שביקש להעלות  את שכרו (עמ' 8 לפ' שורות 33-30 לעדות לנגר) כפי שניתן לראות במסמכים שהוגשו (נספח א(1) לתצהיר חודין):

 

 

 

 

1. הנתבעת 1 שימשה כזרוע ביצוע של משרד התחבורה ואף בתקופה הרלוונטית הייתה היא בבעלות ממשלתית משותפת עם עיריית תל אביב ומשנת 2014 הנתבעת 1 חברה ממשלתית.

לכן, המדינה נשאה בכל עלויות שכרו של התובע. מדוע נהגו הנתבעות כך, על כך השיבה שפרבר: 

 

"ש. לכן חשוב מאוד לשמור על אי תלות של הועדה ? 

ת. כן, מסכימה."

(עמ' 33 לפ' שורות 3-4 לעדות שפרבר)

 

1. ברם בהעסקה ע"י המדינה נדרש הליך מסודר על פי תנאי התקשי"ר והתובע אף לא עבר מכרז, לא הועסק בתפקיד תקני ולא הועסק בכתב מינוי כאמור בחוק שירות המדינה. התובע לא עבד במשרה מלאה כנדרש במשרד ממשלתי. לא נערכה לתובע הערכת עובד ולא היה כפוף לדין המשמעת החלים על עובדי המדינה.

 

משך ההתקשרות

 

1. התקשרות בין הצדדים לאורך 17 שנים היא תקופה ארוכה: 

 

ת: בגלל אופי הפעילות המיוחדת שהייתה, וגם המשימות שהיו כדבר חדש, לקביעת מדיניות, להגן על האזרחים מבחינת הבטיחות, והתבקשתי ב-2001, בסוף 2001, אחרי שעבדתי, הייתי עובד של זה, להיות עובד מן המניין, ונתנו לי מנוי להיות בבחרת נתיבי איילון, עובד של חברת נתיבי איילון, לכל דבר ו, כן, ועובדה שהמשכתי 17 שנה באותו תפקיד, באותו מקום. יכלו להגיד באיזה שהוא שנה, גם המנכ"ל, לא מתאים לי, גם ה(לא ברור) החדש ואחרים, תלך הביתה, לא, יכלו לעשות את זה, הם לא עשו את זה.

 (עמ' 53 לפ' שורות 18 – 24 לעדות התובע)  

 

1. ברי שככל שתקופת העסקה תהיה ארוכה יותר כך תגבר הנטייה להכיר בקיומם של יחסי עובד ומעסיק, בכפוף לבחינת תום לבו של העובד. 

 

1. הנתבעות היו שבעות רצון מתפקודו של התובע ולכן ההתקשרות נמשכה תקופה ארוכה. 

 

מבחן הפיקוח והשליטה:

 

1. על פי מבחן הפיקוח והשליטה עלינו לבחון מהי מידת הפיקוח שהיה לנתבעות על התובע והאם היה התובע נתון לפיקוח ומרות של הנתבעות. 

 

1. מהראיות עלה כי התובע היה נתון לפיקוח הנתבעת 1.

 

1. התובע חויב לחתום כרטיס נוכחות מידי יום ביומו בכניסה וביציאה ממשרדי הנתבעת 1:

 

"ש. האם סלים החתים כרטיס נוכחות? 

  ת. למיטב ידיעתי סלים כמו כל אחד אחר החתים כרטיס. 

לאחר שבית הדין שב ומזכיר לעד להשיב לתשובה. 

  ת. כן. 

  ש. האם יועצים אחרים החתימו כרטיס בחברה?

  ת. כן. גם יועצים אחרים החתימו כרטיס. 

  ש. מי למשל?

  ת. היו הרבה. אני לא זוכר את השמות. 

  ש. תן לי שם אחד של יועץ  שהחתים כרטיס. 

  ת. אני לא זוכר את השמות שלהם, אני יודע שהיו עוד יועצים שהחתימו כרטיס".

(עמ' 20 לפ' שורות 32-20 לעדות חודין).

 

אולם לא הוכח ע"י הנתבעת 1 כי יועצים חיצוניים אחרים של הנתבעת 1 מחתימים גם הם כרטיס נוכחות. 

 

1. לתובע היו ימים ושעות קבועים של נוכחות בעבודה אצל הנתבעת 1: 

 

"אני הייתי מגיש חשבון לפי דו"ח שעות, שהייתי בא ב-7 בבוקר והולך ב-7 בערב, עם כל הצניעות, פותח את המשרד וסוגר את המשרד, ואת החשבון שלי הייתי מדווח, גם אם אני נעדר יום או שעתיים והכל, יש לי פה, זה מופיע בדו"חות בצורה מאד מסודרת."

(עמ' 68 לפ' שורות 33-30 לעדות התובע).

 

"כן, אולי לא רגיל לשמוע את זה אבל היינו עובדים לפעמים 14 שעות ביום. כזה הרגל,"

(עמ' 73 לפ' שורה 7 לעדות התובע)

 

1. כעולה מטפסים שעליהם הוחתם התובע מדי חודש, הוא אף נדרש לדווח על שעות מחוץ למשרדי הנתבעת. כשביקש התובע לצאת לחופשה, נדרשה הסכמת מנכ"ל הנתבעת 1 בכתב או למצער לא הוכח אחרת:

 

"ש: אתה אישרת באיזה שהוא שלב דו"חות נוכחות של סלים?

ת: יכול להיות שכן.

ש: דו"חות נוכחות.

ת: יכול להיות שכן יכול להיות שלא. אני לא זוכר כל מה שחתמתי, אבל יכול להיות שכן יכול להיות שלא, הייתי, לא בטוח. אני לא בטוח שאני בעצמי. אני לא בטוח שאני בעצמי, או מישהו אחר ממשרד התחבורה, אבל כל כך הרבה מסמכים הגיעו אליי לחתימה כל חודש, קשה לי לזכור אם היה ביניהם גם את הזה של סלים."

(עמ' 30 לפ' שורות 28-21 לעדות שפרבר).

 

1. הנתבעות פיקחו על עבודת התובעת, כל אחת באופן אחר. כאמור על שעות העבודה פיקחה הנתבעת 1: 

 

"ת. פיקחנו על שעות נוכחות שלו שהוא דיווח  למשרד התחבורה"

(עמ' 21 לפ' שורה 16 לעדות חודין).

 

אם כי לטענת נתבעת 1 הפיקוח על ידה נעשה לבקשת המדינה: 

 

"ת. פלטפורמה זה השירותים הלוגיסטיים שהחברה קבלה לעשות אותם. זה מאיר אומר. אני אומר שהחברה נתנה שירותים לוגיסטיים לוועדה."

(עמ' 24 לפ' שורות 13-12 לעדות חודין).

 

1. על ביצוע עבודת התובע פיקחה המדינה:  

 

"ש. מי פיקח על העבודה של סלים?

  ת. משרד התחבורה, בהתחלה המפקח הארצי של התחבורה ואחרי זה ראש מנהל תחבורה ציבורית.  משרד  התחבורה"  

(עמ' 21 לפי שורות 14-12 לעדות חודין).

 

גם העדה מטעם המדינה העידה כי הפיקוח המקצועי נעשה ע"י המדינה: 

 

"ש. איך את מסבירה שהיו פה ראשי אגפים וראש מנהל בחברה ואמרו שהיה גם קשר מקצועי ביניהם לבין התובע?

ת. מה זה סותר את מה שאמרתי. העניין המקצועי ביני לבין התובע היה ישיר."

(עמ' 29 לפ' שורה 28 לעדות שפרבר)

 

1. התובע דיווח על פעולותיו למנכ"ל הנתבעת 1 או למצער לא הוכח אחרת. 

 

1. המדינה לא פיקחה כלל על שעות עבודתו של התובע. התובע לא היה צריך לדווח למדינה על שעות עבודתו או על ימי עבודתו. המדינה לא הכתיבה את אופן עיסוקו של התובע ע"י הנתבעת 1.

 

מי קיבל את התובע לעבודה ומי סיים את ההתקשרות?

 

1. בזמנו מנכ"ל הנתבעת 1, מר יהודה בר און, קיבל את התובע לעבודה וקבע את התמורה שלה יהיה זכאי התובע:

 

"נ.צ. עובדים: מי קיבל אותך לעבודה? מי ראיין אותך? מי אישר? משרד התחבורה או נתיבי איילון?

העד, מר וואהבי: נתיבי איילון. מי שאישר, מי שקיבל אותי, המנכ"ל היה יהודה בר און, בזמנו, בשנת 99, הוא קיבל אותי לעבודה, הוא עשה איתי את ההסכם של השכר, ואת החוזה, כולל החוזה, כולל גם את אופן הפעילות שצריך לעשות והכל."

(עמ' 73 לפ' שורות 22-24 לעדות התובע)

 

1. אך גם "מנכל משרד התחבורה  מינה את סלים  ואת חברי הוועדה ואת יו"ר  לעשות את המשימה הזאת." (עמ' 22 לפ' שורה 1 לעדות חודין)

 

1. הנתבעת 1 היא זו שהאריכה את ההתקשרות והיא זו שהפסיקה את ההתקשרות עם התובע: 

 

ש. ז"א שגם היועצים האחרים וגם התובע לא קבלו ישירות את התמורה עבור היעוץ שלהם ממשרד התחבורה, נכון?

ת. הם קבלו באמצעות נתיבי איילון.

ש. בסעיף 10.14 לתצהירך אתה מפרט החלטה של דרקטוריון , אתה אומר שלאחר הצבעה החליט הדרקטוריון ברוב קולות לאשר את המשך ההתקשרות של התובע?

ת. כן.

ש. ז"א תסכים שאיתי שהדירקטוריון יכול היה לקבל החלטה אחרת, לא לאשר? 

ת. כן.

ש. בסעיף 10.15 אתה אומר שועדת המכרזים החליטה לאשר את המשך ההתקשרות?

ת. כן.

ש. ז"א בסופו של דבר מדובר בהחלטות שהתקבלו בחברת נתיבי אילון בהתאם לכללי רשות החברות הממשלתיות נכון?

ת. כן.

ש. מפנה לנספח יג' לתצהירך עמ' 77 – מדובר על ישיבת דירקטוריון מה-30.5.16 שבמסגרתה התקבלה ההחלטה לא להמשיך את המשך ההתקשרות בעניין הועדה להתקני בטיחות, ז"א תסכים איתי שגם כאן מדובר בהחלטה שהתקבלה במסגרת הכללים של נתיבי אילון כחברה ממשלתית?

ת. ההחלטה התקבלה במסגרת הכללים אבל צריך להבין את הקונסס, בתהליך מצד אחד הקמת הרשות במשרד התחבורה שהיתה אמורה לקלוט לתוכה כל מיני פעילויות ובכלל זה את

(עמ' 25 לפ' שורות 33-15 לעדות חודין)

 

 

1. זאת ועוד, התובע נדרש מהנתבעת 1 לאישור עבודה נוספת: 

 

" האם אתה פנית לנתיבי איילון וביקשת אישור להעסקה נוספת אצלך? 

ת: בטח.

ש: וקיבלת?

ת: בהחלט, …"

(עמ' 72 לפ' שורות 23-20 לעדות התובע)

 

עובדה זו מעידה כי התובע כי לא היה יכול לנהוג באופן גמיש ולעבוד במקום נוסף אלא היה נתון לשליטת הנתבעת 1 ונדרש לאישור לשם כך. 

 

כיצד ראו הצדדים את היחסים? 

 

1. האופן בו ראו הצדדים את ההתקשרות ביניהם ומבחן בדיקת רצון הצדדים – על מנת לבחון את מערכת היחסים שבין הצדדים לתיק זה יש לבחון כיצד ראו הצדדים את אופן היחסים ביניהם וכן על בית הדין לשאול את עצמו, לאיזה מערכת יחסים התכוונו הצדדים ומה רצו הם בעת ההתקשרות ביניהם?

 

כפי הנראה למשרד התחבורה לא היה אדיש לצורת ההתקשרות עם התובע ובלבד שהמשימות תבוצענה:

 

"ש: מה הייתה עמדת משרד התחבורה?

ת: אין למשרד התחבורה עמדה.

ש: אין למשרד התחבורה עמדה, אם הוא יהיה שכיר או יהיה על חשבונית.

ת: אם הוא יהיה בתלוש משכורת או חשבונית זה אותו דבר מבחינתי, הוא עובד של הגוף שאני מפעיל, והוא צריך לבצע את הפעילויות."

(עמ' 25 לפ' שורות 10-6 לעדות אלבז) 

 

הנתבעת 1 מילאה אחר דרישתה של הנתבעת 2. 

 

1. במסגרת ההסכם שנחתם בין הצדדים, הוסכם כי לא יתקיימו יחסי עובד ומעסיק בין הצדדים. 

 

1. התובע חתם על כרטיס נוכחות מידי יום והוחתם על טופס דיווח, כפי שהיה נהוג עם העובדים: 

 

"ש: בוא נדבר שנייה על מה זה עובד מן המניין. קודם כל עובד מן המניין של מי?

ת: של חברת נתיבי איילון.

ש: הוא נקלט כעובד שכיר של נתיבי איילון?

ת: תראה, אני לא, לא הייתי ואינני עובד חברת נתיבי איילון, ואני לא, לא מודע למערכת יחסים או הסכמים שיש בין העובדים השונים ובינם, כלומר אין לי, אין לי ידע על סוג ההעסקה של כל אחד. אני פוגש עובד, שנמצא בחברה, ומבלה שם, ונמצא שם ויש לו משרד, מבחינתי הוא עובד. אז לזה זה מתייחס."

(עמ' 7 לפ' שורות 9-15 לעדות לנגר).

 

1. מחד גיסא, התובע לא ראה בנתבעת 1 כמעסיקתו כפי שעלה מסעיף  7 למכתב התובע מיום 8.11.15 למנכ"ל הנתבעת (נספח ב' לתצהיר חודין): 

 

"חב' נתיבי איילון משמשת לוועדה עורף לוגיסטי בלבד לפעילות השוטפת (אבקש לציין את השירות הטוב בנושא זה), ואין בינה ובין הפעילות האחרת של החברה דבר, זולת מתן שירותים של דיור, אכסניה, אירוח התערוכה המתמדת להתקני תנועה ובטיחות, והתקשרויות עם הסגל הקבוע, היועצים של הוועדה + הנהלת חשבונות. גם התקשרויות אלה נמצאות תחת בקרה ופיקוח צמודים של הלשכה המשפטית במשרד התחבורה, ועד היום לא נשמעו כל טענות מכל סוג." 

(ההדגשה במקור – א.ג.כ) 

 

מאידך גיסא, התובע גם לא פנה מעולם אל המדינה וביקש להיקלט בה ואף חתם על הסכם למתן שירותי ייעוץ לאחר סיום ההתקשרות עם הנתבעת 1.

 

1. התובע בעצמו ומלכתחילה לא תבע את המדינה ולא ראה בה כמעסיקתו, כפי שעלה מכתב התביעה שהגיש. שם תיאר בפירוט את עבודתו מול הנתבעת 1 בלבד ולא סבר כי המדינה היא מעסיקתו (סעיפים 7-9 לכתב התביעה הראשון שהוגש לתיק).  אומנם התובע הציג עצמו כ"עובד משרד התחבורה" (נת/3) אך מאחר שקורות החיים לא היו חלק מהראיות בתיק בשלב התצהירים, בחרנו להתעלם ממסמך זה ולא לייחס לו משקל ראייתי. 

 

1. כל הצדדים ראו את התובע כנותן שירותים ולא כעובד והתובע לא ראה בעצמו כעובד שכיר. 

 

מבחן ההשתלבות (הפן החיובי):

 

1. המבחן העיקרי לבחינת יחסי עובד ומעסיק נעוץ במבחן ההשתלבות. 

 

1. נבחן להלן האם התובע השתלב בעבודתו אצל הנתבעות. האם התובע הפך לחלק מהמערך הארגוני של הנתבעות והאם עבודתו היוותה חלק אינטגרלי מפעילות הנתבעות. 

 

1. לא הוכח ע"י הנתבעת 1 מה היה ההבדל בין התובע לעובדים אחרים בנתבעת 1 ומה היה השוני בהשתלבות התובע מעובדים אחרים בנתבעת 1. 

 

1. על הנתבעת 1 הוטלו מעת לעת משימות כגון הקמת הוועדה מושא תיק זה. ועדה זו קשורה גם לתחום עיסוקה של הנתבעת 1 אם כי לא לעיקר תחום עיסוקה, כפי שיובהר בהמשך.  משרד התחבורה הטיל על הנתבעת 1 את הקמת הוועדה, שאותה ריכז התובע. תפקיד הוועדה היה לבחון התקני תנועה על בסיס עמידה בתקנים על מנת למנוע פגיעה בנפש בעת תאונה ובדיקה כי ההתקנים הנמצאים על הכביש עומדים בתקן (ראו תצהירה של שפרבר). תפקידו של התובע היה לרכז את פעילות הוועדה. הוועדה הורכבה ממומחים עצמאיים ונציגי גופים העוסקים בתחום התחבורה. 

 

1. תחילה השתלב התובע כשכיר אצל הנתבעת 1. משנת 1999 ועד לשנת 2001 עבד התובע כשכיר בנתבעת 1 באותו תפקיד, קרי, מהות תפקידו של התובע היה כשל עובד שכיר. לא הוצג בפנינו ההסכם משנת 1999 אלא רק משנת 2002 אולם אין מחלוקת כי נחתם הסכם בין הנתבעת 1 לתובע באותה עת:

 

"ש. אם כבר דיברת  עם עובדת בחברה  שאמרה לך את זה, מדוע מה הסיבה  שפתאום השתנה עמדתו מעובד שכיר לפרילנסר? 

  ת. את זה צריך לשאול אותו.

  ש. הוא אמר שהחברה  ביקשה ממנו לעבוד כפרילנסר. 

  ת. אני לא הייתי אז, אני לא יודע לענות."  

(עמ' 19 שורות 16-20 לעדות חודין)

 

1. לא הובאה בפנינו ראיה כלשהי כי עבודתו כשכיר אצל הנתבעת 1 הייתה שונה מעבודתו בנתבעת 1 כנותן שירותים.

 

1. מבחינתה של המדינה התובע השתלב בעבודת הנתבעת 1: 

 

"ש: אבל אתה יודע שזה, אתה מנהל בכיר, היית מנהל בכיר במשרד התחבורה, אתה יודע שעובד שכיר וחשבונית זה לא אותו דבר.

ת: מבחינתי זה אותו דבר.

ש: זה אותו כסף?

ת: אחד, זה אותו,

ש: אתה מסתכל מתוך עלויות,

ת: אני לא מסתכל רק מתוך העלויות, התפקיד שלי הוא לא רק כספי. אני מסתכל מתוך המשימות. מבחינתי, מבחינתי, ואני יודע שיש, לדוגמה ב, אני יודע מבחינה יותר זה, לדוגמה בחברת עדליא, היו עובדים שהיו מועסקים בתלושי משכורת, היו עובדים שמועסקים בחשבונית, מבחינתם זה היה בדיוק אותו דבר.

ש: מה זה עובד מן המניין?

ת: זה עובד שמבצע את הפעילות שמטילים עליו. ה עובד שעובד בחברה.

ש: שמי מבצע, שמי מטיל עליו?

ת: ההנהלה.

ש: ההנהלה של החברה?

ת: כן.

ש: הבנתי. והוא עובד שכיר או שהוא חשבונית או שזה לא משנה לך? בהגדרה שלך.

ת: זה לא משנה לי.

ש: כלומר, מבחינתך, לשיטתך, כשאתה אומר עובד מן המניין, אתה מתכוון למישהו שיכול להיות או חשבונית או תלוש שכר, אבל שמבצע את הפעולות שההנהלה מטילה עליו.

ת: נכון, מתוך, מתוך החברה, מתוך הפעילות עצמה של החברה, זה לא, זה לא כמו יועץ. עובד זה לא כמו יועץ.

ש: אבל ההנהלה, מי שנותן לו את ההנחיה זה ההנהלה של החברה?

ת: בוודאי.

ש: ואם זה מישהו אחר נותן לו את ההנחיות?

ת: מה הכוונה? אם החברה עובדת בשביל מישהו אחר אז מישהו אחר, הקליינט  נותן את, נותן את ההנחיות. כמו במקרה זה נתיבי איילון או עדליא, הן חברות שעובדות עבור משרד התחבורה, ואני מנחה את העובדים לעשות את הדברים, אבל הם לא עובדים שלי, הם עובדים של החברה.

…

העד, מר אלבז: לא לא, אין קשר עם חשבונית, אין קשר עם חשבונית, אין קשר עם חשבונית, עובד מן המניין, זה מישהו שהוא חלק מה- staff של החברה, שעושה ומבצע את הפעילות."

(עמ' 25 לפ' שורה 11 – עמ' 26 לפ' שורה 20 לעדות אלבז) (ההדגשה לא במקור – א.ג.כ.).  

 

1. התובע השתתף בישיבות של ראשי אגפים בנתבעת 1: 

 

"ש: בישיבות הנהלה הוא השתתף?

ת: ישיבות של ראשי אגפים, שברגע שדנו בנושאים שרלוונטים אליו הוא השתתף.

…

ת: מבחינת יעדים, בישיבות של יעדים הוא היה משתתף,"

(עמ' 18 לפ' שורות 15-16, 23 לעדות נקר)

 

1. הנתבעת 1 לא עסקה במשימות באזור תל-אביב רבתי אלא הוטלו עליה משימות באזורים שונים בארץ: 

 

ש: אגב, מה הקשר של נהריה, צפת, חדרה, לנתיבי איילון מבחינה גאוגרפית? נתיבי איילון באותה תקופה הרי פועלת אך ורק מטרופולין המרכז, לפי המינוי שלה, והיא חברה עירונית, מה הקשר של נתיבי איילון לנהריה צפת לדוגמה?

ת: אה, נתיבי איילון פעלה כזרוע הביצועי של המשרד, אנחנו הטלנו עליה את המשימות, לפי, לפי מה שנראה לנו, ואם היה לה איזו מגבלה היא סירבה.

ש: נתיבי איילון לא נתנה הרי פרוייקטים של בינוי, בשביל זה היה מע"צ היה אחר כך כל מיני גופים אחרים.

ת: תראה, תראה, היו תקופות ותקופות, בזמנו, נתיבי איילון פעלה בחיפה, ופעלה בכל מיני מקומות. אחר כך אמור שחלק מהפעילויות שלה מחוץ למרכז תל אביב צריך, אזור המרכז, צריך להעביר אותם לחברות אחרות, ככה יצאו חברת יפה נוף בחיפה במקומה של פעילות של נתיבי איילון, שהייתה פועלת בחיפה, בזמנו, זה, (לא ברור) העניין הזה.

ש: הבנתי. אתה אומר,

ת: חברת נתיבי איילון פעלה אפילו בכל אזור הגליל גם, באיזה שהוא שלב.

(עמ' 23 לפ' שורות 29-16 לעדות אלבז) 

 

לכן, תחום עיסוקו של התובע במישור הארצי ולא באזור תל אביב רבתי אינה יוצאת דופן בתחום עיסוקה של הנתבעת 1.  

1. זאת ועוד, התובע השתתף בכל הפעולות החברתיות והמקצועיות שנערכו ע"י הנתבעת 1: 

 

"ת: כשהימו בקשים ממני, באירועים מיוחדים ובכל מיני דברים, כן, הייתי משלם ונותן. עכשיו ועד, הייתי מקבל מתנות, להגיד לך איך קיבלתי, לא יודע, מה עשו שם, לא יודע. גם בהרמת כוסית, לא יודע מה הביאו ומי הביא, וגם בטיולים שהיינו בחוץ לארץ, 10 פעמים, לא שילמתי, יצאתי כמו כל עובד, בנתיבי איילון, זה מופיע בנספחים, זה אתה לא רוצה לשאול אותי על זה."

(עמ' 60 לפ' שורות 14-26 לעדות התובע)

 

התובע הציג תמונות שהוכיחו שהשתתף באירועים חברתיים. 

 

1. הועלתה טענה כי התובע נשא בעלויות אלו. מחד גיסא, עד הנתבעת הצהיר כי מבדיקה שערכה הנתבעת 1 לא נמצא תיעוד למימון חלקו של התובע על ידי הנתבעת לפעילות הגיבוש עבורו (ס' 8 לתצהיר שרביט) ומאידך גיסא, לא הובאה ראיה כי התובע מימן פעילות זו בעבור עצמו.  

עינינו הרואות כי התובע אף השתלב חברתית עם עובדי הנתבעת 1. 

1. מערכות המחשוב של התובע שולבו במערכת המחשוב של הנתבעת 1 או למצער לא הוכח אחרת. 

 

1. התובע אף חתם על התחייבויות בשם הנתבעת 1. 

 

1. בד בבד, אין חולק כי המדינה הייתה מעוניינת במשימות שהוטלו על הוועדה ואף עקבה אחרי קצב התקדמות המשימות:

 

"ש: וזה אומר גם שמשרד התחבורה היה מעורב בקצב ההתקדמות של אותן משימות או פרוייקטים שהוא הטיל עליה, נכון?

ת: בהחלט."

(עמ' 19 לפ' שורות 32-30 לעדות אלי נקר)

 

המדינה הטילה משימות על התובע:

 

ש: אתה יכול להבהיר קצת פה, להסביר לנו, איך זה שהוא עובד החברה ואתה מטיל עליו משימות?

ת: אני הייתי מטיל משימות מקצועיות על כל אחד מהעובדים של חטיבת התחבורה הציבורית בנתיבי איילון, חטיבת התחבורה הציבורית בנתיבי איילון הוקמה לעזור למשרד התחבורה ולתמוך בו בכל הפעילויות של תחבורה ציבורית, ועל כך הייתי באופן שוטף, החטיבה הזאת הייתה באופן שוטף חלק מהעבודה האינטגרטיבית של, מה שהיה בזמנו אגף תלחבורה ציבורית, ונהיה אחר כך רשות לתחבורה ציבורית.

ש: תודה. אתה יכול אולי לתת לנו דוגמאות נוספות שהטלת על אחרים גם מחברת נתיבי איילון?

ת: בוודאי, כל יום, כל שבוע הייתי מטיל משימות על רותי ועל כל העובדים של החטיבה.

(עמ' 34 שורות 16-27 לעדות אלבז)

 

1. משרד התחבורה הנחה את התובע מקצועית באשר לתפקידו:

 

"מן הסתם , כיוון שחברת נתיבי איילון היא חברה ממשלתית וגם בעבר היה היתה חצי ממשלתית, הבעלות היתה משותפת בין ממשלת ישראל לבין עירית תל אביב מן הסתם הרבה ראשי מנהל קבלו הנחיות ישירות ממשרד התחבורה. היה קיים מנהל תחבורה ציבורית ומרבית ההנחיות נתנו על ידי משרד התחבורה וגם מנהל התכנון קיבל הנחיות במסגרת פעילותה לש החברה מגורמים מקצועיים ביניהם משרד התחבורה כך שמן הסתם גם התובע קיבל הנחיות ממשרד התחבורה וזה היה מקובל."

(עמ' 8 לפ' שורות 26-20 לעדות אלמוגי) 

 

וכן: 

 

ת: תראה, תראה, היו תקופות ותקופות, בזמנו, נתיבי איילון פעלה בחיפה, ופעלה בכל מיני מקומות. אחר כך אמור שחלק מהפעילויות שלה מחוץ למרכז תל אביב צריך, אזור המרכז, צריך להעביר אותם לחברות אחרות, ככה יצאו חברת יפה נוף בחיפה במקומה של פעילות של נתיבי איילון, שהייתה פועלת בחיפה, בזמנו, זה, (לא ברור) העניין הזה.

ש: הבנתי. אתה אומר,

ת: חברת נתיבי איילון פעלה אפילו בכל אזור הגליל גם, באיזה שהוא שלב. 

ש: אני לא בטוח אבל לא, לא נכנס לזה עכשיו. אתה אומר ש, אבל מי שהטיל בעצם את המשימות על מר וואהבי זה היה אתה, נכון?

ת: נכון.

ש: אתה התייעצת עם מנכ"ל נתיבי איילון לפני שהטלת על מר וואהבי משימות?

ת: לא זכור לי שהתייעצתי איתו. התייעצתי עם מר לנגר, שהיה, מבחינתי, הממונה עליי, והוא אמר לי שמבחינתו זה מקובל, ואז ביקשתי, ביקשתי להטיל עליו את המשימות האלו, אני לא זוכר שהתייעצתי איתו או שביקשתי ממנו."

(עמ' 23 לפ' שורה 23 – עמ' 24 לפ' שורה 3 לעדות אלבז)

 

1. גב' שפרבר העידה כי אישרה לתובע את פירוט משימותיו. 

 

1. עבודתו של התובע הייתה נחוצה למדינה ונעשתה בשבילה. 

 

1. עם זאת, על מנת לבצע עבודה עבור המדינה מעבר לעבודתו הרגילה, היה על התובע לקבל את הסכמת הנתבעת 1 ואישורה: 

 

"לא זכור לי, אבל זכור לי בהחלט, שהייתי לדוגמה מדבר עם סלים והייתי אומר לו, תשמע, הייתי רוצה שתעשה את זה ואת זה, והוא היה אומר לי, תשמע, זה קצת מחוץ למנדט שלי, אם אתה רוצה שאני אעשה את זה, אתה צריך לדבר עם המנכ"ל, שהוא יסכים לפני שאני אוכל לבצע את הפעילות הזו. לא זכור לי שהמנכ"ל עצר כביכול הנחייה שלי, אבל כשסלים בא אליי ואמר אליי ואמר לי, תשמע אני בסך הכל עובד נתיבי איילון, אני לא יכול לבצע פעילויות ללא הסכמת ההנהלה שלי, אז זה יוצא מהמנדט שקיבלתי, בבקשה תתאם את זה מול המנכ"ל, וככה הייתי עושה."

(עמ' 35 לפ' שורות 1-8 לעדות אלבז)

 

1. המדינה היא אף זו שניידה את התובע לעבודתו בעדליא: 

 

"ש: אתה יודע איך סלים הגיע לעדליא?

ת: כן.

ש: איך?

ת: כן כן. ביוזמתנו. ביוזמתנו של משרד התחבורה. כמו שהסברתי, בתחילת הדרך, סלים ביצע את כל הפעילות שלו מתוך נתיבי איילון, ובאיזה שהוא שלב החשב אמר לי, תשמע, זה לא כל כך תקין, היות וחברת נתיבי איילון מתוקצבת מסעיף א', והפעילות של המכרזים בתחבורה ציבורית מתוקצבת מסעיף ב', מסעיף אחר, לא כל כך תקיןף שבעצם נעשה עבירות תקציביות כאלו במשרד, עדיף שהפעילות של יישום המכרזים ייעשה במסגרת עדליא, תיעשה במסגרת עדליא, ואז ביקשתי שחלק מהפעילות של מר וואהבי, של סלים, תיעשה במסגרת עדליא ולא ב-100 אחוז בנתיבי אי."

(עמ' 36 לפ' שורות 13-3 לעדות אלבז)

 

1. אם כן, התובע היה חלק מהמערך הארגוני של הנתבעת 1. אם כי עבודתו של התובע הייתה חיונית למדינה שכן כשהנתבעת 1 ביקשה להפסיק את ההתקשרות עם התובע, נכנסה המדינה בנעלי הנתבעת 1. התובע המשיך לתת שירותים למדינה. 

 

1. הא ראיה כי תפקידו של התובע לא חיוני בעבור הנתבעת 1 היא, שלאחר סיום עבודתו לא נשכר תחתיו מחליף.

 

1. המדינה הטילה משימות על הנתבעת 1 והוא ביצעה אותן באמצעות עובדיה. 

 

1. לאחר סיום ההתקשרות עם התובע אוישה המשרה ע"י עובדת מדינה:

 

"ההתקשרות עם התובע הסתיימה עם סיום ההסכם. המשרד ושירות המדינה לא מצאו לנכון לפתוח תקן ייעודי למשרת מרכז הוועדה ולא הוצא מכרז בנושא. תפקיד התובע אויש על ידי עובדת קיימת של המשרד, מהנדסת בהכשרתה הממלאת גם תפקידים נוספים שאינם קשורים לוועדה, ומשמשת גם כיו"ר הוועדה." 

(ס' 15 לתצהיר שפרבר)

 

עינינו הרואות כי התובע השתלב בנתבעת 1 לצורכי הנתבעת 2. 

 

השתלבות (הפן השלילי): 

 

1. נבחן האם לתובע היה עסק למתן שירותים שאותם העניק גם לחברות אחרות. 

 

1. אין חולק כי התובע נתן גם שירותים ל"עדליא" (נת/2). 

 

1. נוסף על כך, לתובע היה עסק נוסף ומקורות הכנסה נוספים. טענתו כי אשתו היא זו שניהלה אותו, לא נסתרה:

 

"ש: מלבד התשלומים שקיבלת מנתיבי איילון ומקצבת צה"ל, היו לך מקורות הכנסה נוספים?

ת: אני לא זוכר כרגע, אני אצטרך לבדוק את הנקודה הזאת, לא זוכר באמת. צריך לבדוק, אני לא זוכר, אנחנו, באופן אוטומטי שאני עצמאי, גם אשתי נכנסת איתי בתוך הלופ הזה, אני לא יודע אם אתם יודעים, כך שאני באמת צריך לשאול את העורך דין,"

(עמ' 72 לפ' שורות 22-23 לעדות התובע)

 

מבחן הקשר האישי

 

1. מבחן הקשר האישי בודק אם התובע היה מחוייב לבצע את העבודה בעצמו או יכול היה לשלוח עובד אחר במקומו. 

 

1. התובע ביצע את המטלות שהוטלו עליו בעצמו ולא העבירם לאדם אחר. התובע נתן את שירותיו באופן אישי ולא העסיק עובדים או קבלני משנה. 

 

תום לב :

 

1. קיומם של יחסי עבודה בין התובע למדינה הועלתה לראשונה על ידי הנתבעת 1 ורק אז הגיש התובע תביעה כנגד המדינה. 

 

1. גב' שפרבר העידה ועדותה לא נסתרה בעניין זה, כי במהלך תקופת ההתקשרות בין התובע לבין נתיבי איילון, לא העלה התובע כל טענה ליחסי עבודה עם המדינה. יתר על כן, אף לאחר סיום ההתקשרות בין התובע ובין נתיבי איילון וטרם החתימה על הסכם ההתקשרות בין התובע ובין המדינה, לא ביקש התובע להיקלט כעובד משרד התחבורה, אלא חתם מרצונו על הסכם למתן שירותי ייעוץ (ככל הנראה בשל ההטבות גלומות בכך). 

 

1. במשך 17 שנים לא פנה התובע אל הנתבעת 1 וביקש לקבל את זכויותיו כשכיר ובסיום ההתקשרות חתם התובע על מיצוי תביעותיו מול המדינה. ביום 28.9.16 נחתם הסכם התקשרות בין התובע למדינה וכך הוסכם בסעיף 1.6 להסכם: 

"המבצע מצהיר על מיצוי תביעות מול המשרד כולל תביעות בעלות השלכה על המשרד או הנוגעות לו בדרך כזו או אחרת בנוגע לתקופת מתן שירות בוועדה הבין משרדית להתקני תנועה ובטיחות קודם לתחילת חוזה זה."

 

1. ברי כי עובד אינו יכול לותר על זכות קוגנטית המגיעה לו ועל פי ההלכה הפסוקה יש ליתן תוקף לכתבי ויתור רק בנסיבות מסוימות (דבע (ארצי) נב-217-3 הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ ואח' – הסנה חברה ישראלית לביטוח בע"מ פד"ע כז עמ' 3, 34). במקרה דנא התובע היה מודע לזכויותיו. כאמור לעיל, התובע אף לא העלה טרם חתימתו על ההסכם עם המדינה כל טענה בדבר יחסי עבודה בינו לבין המדינה ואין מדובר בנותן שירותים הדיוט אלא באיש רב אשכולות אשר היה מודע לחתימתו על מיצוי זכויות. לא הוכח כי התובע ביקש להיקלט כעובד הנתבעת 1 או כעובד הנתבעת 2 כאשר חתם על הסכם בשנת 2016 עמה.   

 

1. ככל הנראה דרך ההתקשרות של נותן שירותים התאימה לתובע שאם לא כן מדוע לא פנה אל הנתבעת 1 וביקש לשנות את דרך ההתקשרות? אולם אין ספק כי המדינה חפצה בשירותיו: 

 

"ש: אתה רואה את המכתב כמוני. יש לך מושג למה זה היה חשוב למשרד התחבורה להעלות את התעריף השעתי של סלים?

ת: אני מניח שהוא היה צריך את שרותיו מאד, אז הוא כנראה השתדל עבורו, כאני יכול לנסות לנחש. מאחר ואני לא מכיר את זה אז אני יכול לנחש כמוך."

(עמ' 8 לפ' שורות 33-30 לעדות לנגר)

 

1. התובע הוא פנסיונר של משרד הביטחון. לוּ היה עובד משרד התחבורה גמלתו הייתה נפגעת: 

 

"ש: מלבד התשלומים שקיבלת מנתיבי איילון ומקצבת צה"ל, היו לך מקורות הכנסה נוספים?

ת: אני לא זוכר כרגע, אני אצטרך לבדוק את הנקודה הזאת, לא זוכר באמת. צריך לבדוק…"

(עמ' 70 לפ' שורות 21-19 לעדות התובע). 

1. התובע הוא גמלאי צה"ל אשר מקבל גימלה מחודש 4/97. עד שנת 2012 קבע סעיף 33 לחוק שירות הקבע כי גמלאי צה"ל שהוא בעל הכנסה נוספת מקופה ציבורית ינוכה עד 1/3 מקצבתו. 

 

1. לכן לוּ היה התובע בסטטוס של עובד היה מנוכה לתובע סך של 676,000 ₪ מגמלתו בתקופה שמחודש 1/99 ועד 1/14 או למצער משנת 2002 עת הפך לקבלן עצמאי ועד 1/14 (ראו תעודת עובד ציבור של ראש מדור תכנון וגימלאות באגף כוח אדם בצה"ל והנספח לה) לכן, ככל הנראה העדיף התובע לעבור למסלול שאינו שכיר.

 

1. המדינה טוענת כי אם ייקבע שהתובע היה עובד הרי שיהיה עליו להשיב את הסכומים על פי דין וזוהי זכותה. 

 

לסיכום:

 

1. בין הנתבעת 1 לתובע מתקיימים חלק מהמבחנים לבחינת יחסי עובד ומעסיק בין הצדדים: מבחן ההשתלבות מתקיים בחלקו, מבחן הפיקוח והשליטה, מבחן הקשר האישי, כיצד ראו הצדדים את מערכת היחסים. בין התובע לנתבעת 2 מתקיימים מספר קטן יותר של מבחנים. התובע אף במסגרת כתב התביעה המקורי לא העלה התובע כל טענה לקיומם של יחסי עבודה בינו לבין המדינה. למעלה מכך, התובע מציין במפורש כי המדינה צורפה הנתבעת אך ורק בשל דרישות נתיבי איילון, וכי צירוף המדינה לא נעשה על דעתו.

 

לכן, משחלק מהמבחנים לקביעת יחסי העבודה בין התובע לנתבעות מתקיימים וחלקם לא. כף המאזניים נוטה לטובת הקביעה כי התקיימו יחסי עובד-מעסיק בין התובע לנתבעות אולם נוכח חתימתו של על מיצוי זכויות עם הנתבעת 2, דין התביעה כנגדה להידחות. 

 

שכרו של התובע:

 

1. התובע השתכר שכר קבלני ממוצע של כ- 36,000 ₪ (נספח ט"ו לתצהיר התובע). 

 

1. לעיתים יש מקום לקיזוז הכספים ששולמו ביתר בגין השכר הקבלני כפי  שנפסק ע"י בית הארצי לעבודה בסוגיית השבת כספים ע"י עובד לאחר סיום יחסי עובד ומעסיק והכרה בדיעבד של יחסי עבודה (בע"ע 3575-10-11  ענת עמיר – חברת החדשות הישראלית בע"מ ניתן ביום 25.115 – פורסם במאגרים האלקטרוניים (להלן: "עניין ענת עמיר"). בפסק הדין בעניין ענת עמיר דן בית הדין הארצי לעבודה בסוגיית השבת כספים ע"י קבלנית עצמאית שהוכרה בדיעבד כעובדת ע"י בית הדין. בית הדין הארצי נדרש לסוגיה אם על העובדת להשיב את סכומי היתר ששולמו לה כקבלנית לאחר שהוכרה כעובדת בדיעבד והתברר כי המעסיקה שילמה לה כספים ביתר. על כך השיב בית הדין הארצי:

 

"במצב דברים זה, שבו התמורה ששולמה למערערת כיסתה את מלוא זכויותיה ומעבר לזה, לו היו הצדדים מסכמים ביניהם שמעמדה יהא כשל עובדת; אזי מחד, אין מקום לחייב את המערערת להשיב למשיבה את סכומי היתר שקיבלה מדי חודש; ומאידך, אין מקום לחייב את המשיבה לשלם למערערת את הזכויות הסוציאליות שתבעה" 

(בעניין ענת עמיר, שם עמ' 24) (ההדגשה לא במקור – א' ג' כ').

 

לכן, תחילה יש לבחון האם שכרו של התובע כעצמאי היה גבוה יותר מזו שהיה משתלם לו אילו היה עובד. 

 

1. בית הדין הארצי קבע כי בקביעת השכר החלופי של עובד שהוכר בדיעבד, יש לפנות לנתונים מוכחים בדבר שכרו של עובד מקביל אצל אותו המעסיק או לנתונים מוכחים אחרים (ע"ע 56745-02-13 חברת החדשות הישראלית בע"מ – שחר צרפתי, ניתן ביום  14.02.2016 – פורסם במאגרים האלקטרוניים). 

 

1. הצדק עם המדינה כי במקרה דנא אין ליישם את הגישה ההרתעתית (חישוב הזכויות של העובד בדיעבד על פי השכר הקבלני ולא על פי השכר החלופי) שכן התובע קיבל תמורה מעל ומעבר לשכר שאותו היה משתכר לוּ היה עובד, כפי שנראה בהמשך, שכן אין מדובר כאן בחוסר תום לב של המעסיק אלא ברצונו של התובע או ברצונם של הצדדים. לכן, יש לחשב את זכויותיו של התובע על בסיס השכר שהיה משתכר אילו היה עובד הנתבעת 1. 

 

1. התובע אף ניכה הוצאות כנגד חשבוניות, הטבה נוספת שעובד שכיר אינו זכאי לה. הדעת נותנת כי תמורה שעתית בשנת 2002  של 89 ₪ בתוספת מע"מ תוך התחייבות של 200 שעות חודשיות ומשנת 2004 תעריף שעתי של 110 ₪ בתוספת מע"מ תוך התחייבות של 130 שעות חודשיות היא גבוהה משכרו של עובד מדינה או שכרו של עובד חברה ממשלתית.  

 

1. אין דעתנו כדעת התובע כי הוא הוכיח שמעמדו היה שווה ערך למנהל אגף או ראש מִנהל בנתבעת 1. אם כי, תפקידו היה בכיר: 

 

ת. זכור לי דבריו של סלים הוא סיפר לי שהוא התחיל כעובד בכיר בחברה וגם היא סיפרה לי שהוא התחיל לעבוד כעובד בכיר בחברה.

((עמ' 19 לפ' שורות 15-14 לעדות חודין)

 

1. אך העובדה שלתובע ניתנה מזכירה אישית כלשאר מנהלי האגף וכפיפותו למנכ"ל ישירות אינה מעידה על היותו מקביל לראשי אגף שכן זהו סממן אחד ואף על פי ההסכם התובע שילם  בעבור שירותי מזכירות. 

 

1. התובע טוען כי נוכח מעמדו, דרגתו בצבא (אל"מ) וּוִתקו בנתבעת שכר של כ- 36,000 ₪, לא היה גבוה יותר משכרם של מנהלי אגף בנתבעת 1. ברם, התובע לא התקבל לתפקיד של מנהל אגף או ראש מִנהל אלא שימש כמרכז ועדה וכפי שהעידו העדים מטעם התובע והתובע בעצמו,  התובע לא עבד במשרה מלאה או למצער כל עוד עבד בעדילא התובע לא עבד במשרה מלאה אלא בחלקיות משרה (עמ' 21 לפ' שורות 26- 29 לעדות אלבז, עמ' 58 לפ' שורות 1 – 5 לעדות התובע). 

 

1. אין ספק כי קורות חייו של התובע מרשימים אך בתפקיד מושא תיק זה שימש התובע כמרכז ועדה מקצועי. אין מדובר בראש אגף. הנתבעת 1 טענה כי תפקיד מקביל לעבודת התובע הוא מרכז ועדת מכרזים בנתבעת והיא משתכרת שכר של כ- 7,500 ₪ ברוטו. לא הוצגו תלושים אלא רק בדיון ע"י גיל שרביט (נת/4-נת/6). בית הדין התיר הגשת התלושים הואיל והעד נשאל על התלושים והציג אותם. 

 

1. על מנת להגדיר את משרת התפקיד ומשאין תפקיד כזה במשרד התחבורה או למצער לא הוכח אחרת ע"י התובע, יש להשוות את תפקידו למרכזי ועדות וכפי שהובא ע"י ישראל עוזר לגבי מרכז ועדת מכרזים. ישראל עוזר לקח בחשבון היקף משרה של 100% למרות שהתובע לא עבד כל התקופה 100% (184 שעות בחודש). 

 

1. לצורך חישוב השכר המקביל לקח עוזר בחשבון את היותו של התובע אקדמאי וכן את ותקו בגין שירותו הצבאי. עוזר ערך חישוב רמת משרה של 39 – 41 על פי דרגה מקסימאלית של 41 לפי שתי חלופות, הניתנות לבחירה לעובד שנקלט בשירות המדינה: 

חוזה אישי בדירוג 587 (דירוג המח"ר) או כעובד מדינה המקבל דירוג דרגה, על פי הסכם קיבוצי על פי ותק של 21 שנים (סעיפים 9 – 11 לתצהיר עוזר). 

 

1. לחלופין, טענה הנתבעת 1 כי יש לקבוע את השכר של התובע כאקדמאי שאינו מהנדס המקבל 16,972 ₪ ברוטו ועלות שכרו 22,121 ₪. באשר לשכרה של שפרבר, הרי שאכן שכרה הוא 30,000 ₪ אך היא בדירוג המהנדסים (עמ' 31 לפי שורות 10-6 לעדות שפרבר). כך ששכר זה אינו רלוונטי. 

 

1. עוד הוצג כי שכר של סמנכ"ל בנתבעת 1 עומד על 28,000 ₪ (נת/4) אך התובע איננו סמנכ"ל ולא היה במעמד של סמנכ"ל. התובע היה מרכז ועדה מקצועית. 

 

1. הנתבעת 2 הוכיחה כי משכורתו של תפקיד מרכז וועדה היא כ- 7,450 ₪ ברוטו (נת/6): 

 

"ת. פחות או יותר כמו הסימולציות… העובדת  שלי מרוויחה 8000 ₪ ביסוד, עבור משרה מלאה."

(עמ' 35 שורה 30 לעדות עוזר ישראל)

 

1. העובדת שהחליפה את התובע היא מהנדסת ומשתכרת כ- 16,000 ₪:

 

"ת. אלה משתכרת בשכר מומחים כי היא מהנדסת, כ- 16,000 ₪ פלוס מינוס, אבל זה לא התפקיד העיקרי שלה לרכז את הועדה."

(עמ' 38 שורות 18-17 לעדות עוזר ישראל)

 

1. מאחר שלא ניתן להשוות באופן מדוייק ולמרות שהתובע אינו מהנדס אך בשל העובדה כי זו העובדת שהחליפה אותו, אנו קובעים כי השכר החליפי עומד על כ- 16,000 ₪. 

 

1. לא נעלם מעינינו כי גיל שרביט שהציג תלושים של עובדים מקבילים (מרכזת וועדת מכרזים, אקדמאי שאינו מהנדס עם ותק כמו של התובע וסמנכ"ל בנתבעת) לא ידע לומר מהן מטלותיו של  התובע כך שספק אם ההשוואה מדוייקת: 

 

"ש. אתה מכיר את כל המטלות שהיו לתובע?

ת. לא."

"ת. אני לא מכיר בדיוק את כל תנאי ההתקשרות עימו ואיזה תוספות או אלמנטים נוספים הוא קיבל מהחברה."

(עמ' 17 לפ' שורות 6-7 לעדות שרביט)

 

"ת. אני לא מכיר בדיוק את כל תנאי ההתקשרות עימו ואיזה תוספות או אלמנטים נוספים הוא קיבל מהחברה."

(עמ' 17 לפ' שורה 28 לעדות שרביט)

 

1. כרמית שמש העידה לעניין נתוני שכר חלופיים כעובד מדינה כאשר חוזים אישיים אינם תלויים בוותק: 

 

ש. את עושה בתצהירך חישוב של שכר – מה זה קשור לתובע?

ת. בהחלטה של דירוג או דרגה יצא שכר של עובד אני מקבלת נתונים מכוח אדם.

ש. ז"א אמרו לך קחי דירוג 587 רמה 39 ותחשבי לנו שכר וזה מה שעשית?

ת. כן.

ש. אתה לא יודע באיזה תפקיד היה התובע ובאיזה דירוג הוא היה?

ת. לא יודעת

ש. ז"א עשית עבודה טכנית?

ת. כן.

ש. בתלושי משכורת שצרפת לדוג' נספח 1 ו-2 בתלוש המשכורת יש ותק 30 ובתלוש השני ותק 0 – ושניהם אותו שכר?

ת. בדירוג 587 שזה שכר כולל אין עניין של ותק. אין השוואת תפקיד על הותק.

ש. אדם התחיל לעבוד וקיבל את הדירוג 507 – עבד 30 שנה ויש לו אותו משכורת?

ת. כן." 

(עמ' 27 לפ' שורות 17-1 לעדות שמש)

 

1. התמורה שקיבל התובע הייתה גבוהה אך אין בה כשלעצמה להעיד כי זה השכר שהיה משתכר התובע לו היה עובד מן המניין אצל הנתבעת 1: 

"ת: אני ידעתי את השכר שלו, כי ידעתי שהוא קיבל שכר בגובה של ראש אגף פלוס, על פי חוזה שנחתם בינו לבין, חוזה אישי, בינו לבין חברת נתיבי איילון."

(עמ' 15 לפ' שורות 19-18 לעדות נקר)

 

"ת: כראש מנהל היה מעל 30 אלף,

ש: מעל 30,

ת: ואני מניח שזה גם היה השכר שלו."

(עמ' 16 לפ' שורות 30-28 לעדות נקר)

 

1. התמורה הקבלנית ששולמה לו הייתה גבוהה יותר מהשכר שהיה משולם לו היה עובד הנתבעות. 

 

1. העולה מהאמור כי התובע היה עובד בכיר ושכרו היה אמור להיות כ- 16,000 ₪ בשנים מסויימות ובחלקיות משרה. 

 

1. הנתבעות לא הגישו תביעת השבה אלא ביקשו לקזז את התמורה ששולמה ביתר ביחס לשכר שהיה מקבל התובע לו היה עובד. הנתבעות אכן ביקשו לקזז כספים אלו (סעיף 11 לכתב ההגנה של הנתבעת 1 וסעיפים 40 – 43 לכתב ההגנה של המדינה) אולם לא נתנו הודעה מדוייקת בכתבי ההגנה. על הודעת קיזוז להיות מפרטת וקצובה: 

 

"טענת הקיזוז חייבת לפרט את הסכום הנתבע במסגרתה ואף להציג במדוייק את מערכת הנתונים אשר עליהם היא מבוססת. כפי שנאמר … יש להעלות טענת קיזוז בצורה מפורטת וברורה כדרך שמנסחים כתב תביעה. דרישת קיזוז בעלמא ועל דרך הסתם, אין בה כדי ליצור תשתית מספקת עליה ניתן לבסס תביעת קיזוז המצדיקה דיון לגופה או הענקת רשות להתגונן" (ע"א 579/85 משה אריאן ואח' נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד מ(2), 765 ,עמ' 767-768). 

 

אכן המדינה פירטה את התעריף השעתי ששולם לתובע אך לא הגישה הודעת קיזוז כנדרש. נוכח הלכת ענת עמיר, לו הייתה מוגשת תביעת השבה וקיזוז כנדרש, יתכן שהיה מקום לקבלה נוכח השכר הקבלני שקיבל התובע. 

 

1. משכך דין הודעות קיזוז אלו להידחות. 

 

הודעה מוקדמת:

 

1. בחוזים שנחתמו עם התובע נכתב כי ההודעה המוקדמת  תהא 60 יום (החוזה משנת 2004) ועוד קודם לתקופה זו ההודעה המוקדמת לסיום תקופת ההתקשרות הייתה 30 יום. התובע לא המציא חוזה אחד אשר קבע הודעה מוקדמת לסיום ההתקשרות של 6 חודשים.

 

1. לא זו אף זו, התובע ידע שההתקשרות עם הנתבעת מסתיימת: 

ת: לא. אני ידעתי, ידעתי, ובוא נדייק בדברים, הייתה ועדה, שהחליטה שכן מאריכים את השהות של הועדה עד יוני 2016, לא אמרו שמפסיקים. אמרו שביוני 2016 יהיה דיון נוסף.

(עמ' 47 לפ' שורות 30 – 32 לעדות התובע).  

 

1. זאת ועוד, התובע ידע ההחלטה של ועדת המכרזים כי ההתקשרות עמו הוארכה לחצי שנה ולאופציה לחצי שנה נוספת, קרי עד סוף שנת 2016: 

ש: אתה הרי, על סמך, אני רוצה רגע שנסתכל רגע ביחד, בנספח י' לתצהיר של חודין. זה גם פרוטוקול ועדת מכרזים, מיום 24.12.15. באותו פרוטוקול ועדת המכרזים מאשרת את הארכת ההתקשרויות הועדה הבין משרדית לתקופה של חצי שנה, ואופציה לחצי שנה נוספת, הכפופה לאישור ועדת הביקורת והדירקטוריון, החל מה-1 לינואר.

ת: אוקיי.

ש: נכון? מכיר את זה?

ת: לא, אני, אני , לא, בוא נגיד לא זוכר, אבל האופציה היא אופציה, זה לא,

(עמ' 48 לפ' שורות 31-24 לעדות התובע)

 

1. התובע ידע על החלטת ועדת המכרזים. כך גם עולה ממכתבו של התובע מיום 8.11.15 (נספח ב' לתצהיר חודין) וכפי שעולה ממכתבו מיום 13.1.16 (נספח י"א לתצהיר חודין): 

 

"הנדון: בקשה לביצוע הוראת שינוי עבור סלים והבי לוועדת התקני תנועה בטיחות – הגדלת חוזה 

בהתאם לוועדת המכרזים שהתקיימה ביום 24.12.15 מס'  46/2015 מוגשת בזאת בקשתי לביצוע הוראת שינוי והגדלת חוזה ההתקשרות שלי מתאריך 1.01.16 עד 30.6.16 (ששה חודשים). הגדלה זו נדרשת להמשך הפעילות בשנת 2016 בהתאם לתכנית העבודה ולמטלות השוטפות של הוועדה הבין משרדית (כגון עדכון חודשי לרשימת ההתקנים המאושרים, הכנת הנחיות ומפרטים במסגרת תכנית העבודה השנתית, בדיקת התקנים ואישורם במסגרת השתתפות בוועדות החודשיות).

אבקשך להגדיל את החוזה שלי בהיקף 1080 לתקופה כמפורט בסעיף 1.

מצ"ב תכנית עבודה לשנת 2016 כפי שאושרה ע"י יו"ר הוועדה, אינג' עירית שפרבר. 

אבקשך לקדם נושא זה."

 

אולם ברור שלתובע לא הודע באופן רשמי על סיום העסקתו.

 

1. קרי, התובע ידע על סיום עבודתו ב- 12/15 אם כי הנתבעת 1 יכלה לנהוג באופן יפה והוגן יותר. 

 

1. לא זו אף זו, מיד עם סיום ההתקשרות נמצאה לתובע אכסניה חדשה-ישנה – המדינה. 

 

1. זאת ועוד, לא הוכח על ידי התובע כי הובטחו לו 6 חודשי הסתגלות/הודעה מוקדמת. משכך, נדחה רכיב תביעה זה. 

 

פיטורים שלא כדין:

 

1. סיום העסקתו של התובע נעשה בעקבות דו"ח מבקר המדינה.

 

1. לתובע לא נערך שימוע והתובע לא זומן לישיבת הדירקטוריון בה הוחלט על סיום 

ההתקשרות למרות התקופה ארוכת השנים אך כאמור לעיל התובע ידע מבעוד מועד על סיום ההתקשרות והתקשר ישירות עם המדינה כקבלן עצמאי. 

 

פיצויי פיטורים:

 

1. נוכח קביעתנו כי התקיימו יחסי עבודה בין התובע והנתבעת 1 ושמעבודתו של התובע הופסקה, זכאי התובע לפיצויי פיטורים על בסיס עבודתו במשך 17 שנים אך לא על פי השכר הקבלני שקיבל.

 

1. התובע עבד 120 שעות בחודש עד לחודש  6/13. עובדה זו לא נסתרה (נספח א' 2 לתצהיר חודין, מכתב אלבז אל הנתבעת 1) וזאת גם בשים לב כי התובע עבד גם בעבור עדליא. 

 

1. התובע העיד כי עבד עבור עדליא בשנת 2010 105 שעות בחודש (עמ' 72 לפ' שורות 14 – 21 לעדות התובע). התובע עבד בעדליא משנת 2003 עד סוף שנת 2012 (עמ' 71 לפ' שורות 30 – 31 ועמ' 72 שורות 11 – 12). המסקנה העולה היא שהתובע לא עבד במשרה מלאה למצער לא בתקופה זו. על פי ההסכם עם עדליא התחייב התובע ל- 80 שעות עבודה רגילות (נת/2).  

קרי חלק הארי מתקופת התקשרותו עם הנתבעת 1 נתן התובע שירותים בהיקף נרחב לחברה אחרת. רק בשלוש השנים האחרונות עבד במשרה מלאה אצל הנתבעת 1. 

 

1. על הנתבעת 1 לשלם לתובע פיצויי פיטורים בסך של 197,088 ₪ [13 שנות עבודה לפי שכר של  10,400 לחודש שהם 135,200 ו- 4 שנות עבודה לפי 15,472 ₪ (התובע עבד 180 שעות ולא משרה מלאה) שהם 61,888 ₪)].

 

דמי חופשה:

 

1. התובע היה זכאי ל- 20 ימי חופשה נטו לכל שנה (בשלוש השנים האחרונות לעבודתו). ערך יום חופש עומד על 703 ₪. משכך התובע זכאי ל- 42,196 ₪ (60 ימי חופשה). 

 

הפרשות לפנסיה:

 

1. התובע היה זכאי להפרשות פנסיוניות. רכיב תביעה זה בכל הנוגע לתקופה שלפני 23.4.10  – התיישן. 

 

1. התובע זכאי להפרשות פנסיוניות  על פי היקף שעות עבודתו על פני 7 השנים האחרונות בסך של    47,093 ₪.

 

דמי הבראה:

 

1. צו הרחבה בדבר השתתפות המעביד בהוצאות הבראה ונופש שתוקן קובע כי תקופת ההתיישנות תהא 7 שנים.

 

1. לטענת הנתבעת 1, לאחר התיקון לצו ההרחבה בדבר השתתפות המעביד בהוצאות הבראה מדובר בזכות נלווית שכן חלה הלכת זדה – לור (דיון 74-3 זדה – לור,   פד"ע כא, ניתן ביום 22.5.90). וכך נפסק לאחרונה ע"י בית הדין הארצי:

 

"הוראת צו ההרחבה הכללי לפיה מוגבלת תקופת הזכאות לקבלת דמי הבראה על ידי עובד שעבודתו הסתיימה טרם הגשת תביעה לשנתיים, אינה הוראה שתכליתה לקבוע תקופת התיישנות מקוצרת, אלא הוראה שתכליתה להיטיב עם עובד בנסיבות בהן אלמלא ההוראה דלעיל, לא היה זכאי לקבלת דמי הבראה לאחר סיום העסקתו (השוו: דיון תש"ן/3-74 זדה – לור, פד"ע כ"א (1990))". 

(עע (ארצי) 66565-05-19Yohanes Zawd    – עומר הנדסה ובניה (1986) בע"מ, ניתן ביום 28.11.19.שם סעיף 4). 

 

1. תיקון צו ההרחבה נכנס לתוקף בחודש 1/17. מאחר שהתובע סיים את ההתקשרות עם הנתבעת 1 לפני תקופה זו, חל הסעיף בנוסחו הקודם קרי, התובע זכאי לדמי הבראה בעבור השנתיים האחרונות לעבודתו. 

 

1. התובע זכאי לדמי הבראה על פי בסך של  6,804 ₪ (18*378). 

 

נציג הציבור, מר איסר באומל:

 

אני מסכים עם התוצאה אליה הגיעה אב"ד כי מדובר בקיום יחסי עבודה בין התובע לנתבעת 1. ומכאן נגזרים אותם התשלומים העומדים לזכותו כפי שנכתב בפס"ד.

 

יחד עם זאת, אני מוצא לנכון לציין כי לא ניתן כאמור לקבל את טענת הקיזוז של נתבעת 1 מאחר שהיא לא הוגשה כנדרש. הפסיקה מתייחסת לכך באופן הברור ביותר ומנחה כיצד לעשות זאת. 

 

כך נוצר מצב בו לא ניתן לקזז את הסכומים העודפים שקיבל התובע. האם לא מדובר כאן בעשיית עושר ולא במשפט שמשמעה שצד אחד מתעשר על חשבון האחר?

זו סוגייה שהפסיקה בעתיד תצטרך להתייחס לכך.

 

נציג הציבור, מר גיל אלוני: 

אין בידי להסכים עם דעת אב"ד ואבחן האם התובע הוא עצמאי או עובד של הנתבעת 1 מעבר לאמור בפסק דינה של אב"ד.  

מבחנים סובייקטיביים

פרק 1: פרשנות ההסכם ההתקשרות בין התובע לנתבעת 1

אקדמות מילין

ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ. אפרופים שיכון וייזום (1991) בע"מ (להלן אפרופים) פ"ד מט (2), 265, "בפרשנות חוזה יש לחקור אחר הכוונה האמיתית והמשותפת של הצדדים בלא להיות מוגבלים לביטויים או לכינויים שהם השתמשו בהם. בעימות בין לשון החוזה לבין כוונת עושיו – יד האחרונה על העליונה." 

לאחר פסק דין אפרופים תוקן סעיף 25 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן-חוק החוזים):

25.   (א)  חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות                                                         העניין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו.

           (ב)  חוזה הניתן לפירושים שונים, פירוש המקיים אותו עדיף על פירוש שלפיו הוא בטל.

           (ב1)        חוזה הניתן לפירושים שונים והיתה לאחד הצדדים לחוזה עדיפות בעיצוב תנאיו,   פירוש נגדו עדיף על פירוש לטובתו.

           (ג)   ביטויים ותניות בחוזה שנוהגים להשתמש בהם בחוזים מאותו סוג יפורשו לפי המשמעות הנודעת להם באותם חוזים.

           (ד)  סעיפים 2, 4, 5, 6, 7, 8 ו-10 לחוק הפרשנות, תשמ"א-1981, וסעיף 57ג לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971, יחולו, בשינויים המחוייבים, גם על פירושו של חוזה, אם אין הוראה אחרת לענין הנדון ואם אין בענין הנדון או בהקשרו דבר שאינו מתיישב עם תחולה כאמור.   (ההדגשה שלי ג.א.)

 

בדנ"א  8100/19 ביבי כבישים עפר ופיתוח בע"מ נגד רכבת ישראל בע"מ, כב' הנשיאה חיות קובעת כי הלכת אפרופים תקפה גם לאחר תיקון סעיף 25 לחוק החוזים.

 

המקרה שלפנינו

 

החוזה מיום 1.1.2002 בין התובע ונתבעת 1 מבהיר מפורשות כי כוונת הצדדים היא כי תתקיים מערכת יחסים של נותן שירותים ומקבל שירותים. כך למשל בחלק החוזה של ה"הואילים"  התובע מצהיר כי הוא בעל כישורים לתת שרותי ייעוץ, הנתבעת 1 מבקשת את שרותי הייעוץ של התובע והתובע מעוניין להעניק שירותי ייעוץ.

הנתבעת 1 מבהירה בכתב הטענות כי העלות הגבוהה של העסקת היועץ ממומנת על ידי משרד התחבורה (תצהיר מר אבי חודין סעיף 6), מה שמאפשר לה לחתום על חוזה החורג בהיקפו הכספי לעומת עובדי החברה.

 

התובע, מודע כי הגדרתו כ"עובד" של נתבעת 1 עלול לפגוע בו כלכלית מכמה טעמים שיובהרו בהמשך, ועל כן כלכלית עדיף לתובע לחתום על הסכם התקשרות במעמד של נותן שירותים ולא להיות עובד הנתבעת 1.

 

פרק 2 : הכדאיות הכלכלית בהחלטת התובע לתת שירותי ייעוץ

 

1. החשש מכפל גמלאות

 

חוק שירות הקבע בצבא-הגנה לישראל (גימלאות) [נוסח משולב], תשמ"ה-1985

"31.   (א)  בסעיף זה –

           "גימלאות כפל" – שתי קיצבאות או יותר לפי חוק זה, או קיצבה אחת או יותר לפיו בצירוף אחת או יותר מגימלאות אלה:

…

 

(3)   ………

           (ב)  היה אדם זכאי לגימלאות כפל וסך כולן, לרבות אותו חלק מהן שהיוון, עלה על שבעים אחוזים מהמשכורת הקובעת, ואם כלולה בחשבון תקופת שירותו תקופת שירות חובה – על הקיצבה הנקבעת לפי סעיף 17, תופחת הקיצבה לפי חוק זה או אחת משתי הקיצבאות או יותר לפיו, לפי הענין, בסכום שבו עודף סך כל גימלאות הכפל של שבעים אחוזים מהמשכורת הקובעת או על הקיצבה הנקבעת לפי סעיף 17, לפי הענין; הוראה זו לא תחול על קיצבת יתום ועל קיצבה המגיעה מכוח שירות בממשלת ארץ-ישראל שלא לפי חוק שירות המדינה (גימלאות) [נוסח משולב], תש"ל-1970.

….

 

42א.   על אף האמור בסעיפים 37 עד 42 לא יהא אדם זכאי לגימלה בקשר לתקופה אחת, גם לפי חוק זה וגם מן המעביד האחר או מן המדינה שלא לפי חוק זה, והברירה בידו." 

(להלן בסעיף זה -החוק)

 

אמנם טענת כפל גמלאות הועלתה על ידי נתבעת 2 בסעיף 12.1 לכתב ההגנה ללא צרוף עובדות והפנייה לחוק, אך אין אפשרות להתעלם מהחוק הקיים גם אם לא צוין מפורשות.

 

על פי החוק על התובע לדווח על גמלה נוספת ולהפחית את קצבתו לסך 70% בלבד וממעסיק אחד בלבד. אין אפוא לפסוק גמלה נוספת בניגוד לחוק.

 

הטענה כי חוקי המגן ובראשם  חוק פיצויי פיטורין סעיף 14 הדן בתשלומים לקרן פנסיה וצווי ההרחבה הכללים במשק אשר הינם דינים  כללים, הם החלים בעניינו, לא תשמע, כי  חוק שירות הקבע בצבא-הגנה לישראל (גימלאות) [נוסח משולב], תשמ"ה-1985 הינו חוק ספציפי (Lex specialis) לעומת חוקי המגן שהינם דינים כללים (Lex generalis), על כן חוק שירות הקבע בצבא-הגנה לישראל (גימלאות) [נוסח משולב], תשמ"ה-1985 גובר.

 

לית מאן דפליג, כי אומד דעתו (כוונתו) של התובע בעת ההתקשרות בשנת 2002 וכן בשנים הבאות עם נתבעת 1, היא להפחית את תשלומי המס ולא להפחית את התגמולים ממשרד הבטחון, שיקול לגיטימי של כל אדם סביר אחר.

 

מן המקובץ עולה כי, התובע כלכלית מעדיף לחסות תחת ההגדרה של נותן שירותים עצמאי ולא כעובד חברה.

 

1. עבירה על החוק

 

חוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט-1979

1. (א)  מי שקיבל שלא על פי זכות שבדין נכס, שירות או טובת הנאה אחרת (להלן – הזוכה) שבאו לו מאדם אחר (להלן – המזכה), חייב להשיב למזכה את הזכיה, ואם השבה בעין בלתי אפשרית או בלתי סבירה – לשלם לו את שוויה.

      (ב)  אחת היא אם באה הזכיה מפעולת הזוכה, מפעולת המזכה או בדרך אחרת.

 

לו ייפסק כי התובע הינו עובד אצל הנתבעת 1 עליו:

1. להחזיר את כפל הגמלאות כאמור לעיל. 
2. להשיב לשלטונות המס את מגן המס על ההוצאות שדיווח.

 

שאם לא כן התובע עובר על החוק לעיל. 

 

לכן ברי, כי התובע העדיף לחתום על הסכם למתן שירתים ולא כעובד מן המניין.

 

מבחנים אובייקטיביים

 

פרק 3: מרכז וועדה בין-משרדית וליבת העיסוק של נתבעת 1

 

מתוך דוח הדירקטוריון על מצב ענייני החברה לשנת 2016 :

"א. תיאור החברה

1. כללי

1.1 . חברת נתיבי איילון בע"מ התאגדה בשנת 1970 על-פי דיני מדינת ישראל כחברה פרטית. מאז הקמתה החברה היתה בבעלות משותפת של מדינת ישראל ועיריית תל-אביב-יפו.

ביום 14 ביוני 2016 הושלם הליך הפרדת האחזקות בין העירייה למדינה ומניות העירייה בחברה עברו למדינת ישראל….  (מאז) החברה הנה חברה ממשלתית בהתאם לחוק החברות הממשלתיות, התשל"ה – 1975….

…………

1.3. החברה עוסקת בשני תחומי פעילות, כדלקמן:

1.3.1 . תחום ניהול הפרויקטים – ייזום, ניהול, תכנון וביצוע של פרויקטים תחבורתיים ותשתיתיים, שעיקרם בתחום העירוני, עבור ממשלת ישראל, רשויות מקומיות וגופים ציבוריים אחרים ("תחום ניהול הפרויקטים").

1.3.2 . תחום ניהול הנכסים – ניהול הנכסים שבבעלות ו/או בהחזקת החברה ("תחום ניהול הנכסים")."    (ההדגשות שלי- ג.א.)

 

מהאמור לעיל עולה כי הוועדה הבין-משרדית אינה בליבת העסקים של נתבעת 1  ועל כן התובע לא הועסק בליבת העסקים של נתבעת 1.

 

פרק 4: הכחשות התובע את הטענות נגדו

 

בכתב ההגנה של נתבעת 1 מועלים הטענות הבאות, אשר התובע בתצהירו לא התייחס אליהם ועל כן הם מוחזקים כנגדו:

בסעיף 8.1 מובא חלק ממכתב התובע למנכ"ל , בו התובע מעיד כי נתיבי איילון  משמשת כעורף לוגיסטי בלבד לפעילות הוועדה , ואין בינה ובין פעילות אחרת של החברה דבר, זולת מתן שירותים של דיור, אכסניה וכו'.

 עותק ממכתבו של התובע מיום 8 בנובמבר 2015 למנכ"ל החברה מצורף לכתב ההגנה ומסומן נספח א .

בסעיף 8.3.1 נאמר כי התובע מונה על ידי מנכ"ל משרד התחבורה.

בסעיף 8.3.2 נאמר כי התובע לא סר למרות החברה ולא היה כפוף להנחיותיה.

בסעיף 8.3.3 נאמר כי משרד התחבורה הוא שקבע את התמורה הכספית לתובע.

בסעיף 8.3.4 נאמר כי משרד התחבורה הוא שקבע את משימות התובע.

בסעיף 8.3.6 נאמר כי התובע נשא בעלות שירותי המשרד שסופקו לו. כך למשל בחוזה העסקתו משנת 2002 נאמר בסעיפים 4.4 ו-5.5 כי שרותי משרד יסופקו לתובע על ידי נתבעת 1 ובתמורה לשירותים אלו ישלם התובע לנתבעת 1 10% מסכום התמורה.

בסעיף 12.1 טוענת נתבעת 1 כי התובע הפיק רווחים מעצם היותו קבלן עצמאי ולא שכיר, הן בהיבט המס והן מול משרד הבטחון.

בסעיף 12.3 נתבקש התובע גילוי של דוחות המס השנתיים שהגיש התובע לרשויות המס כולל ניכוי הוצאות.

 

התובע בחר להתעלם בתצהירו מלהכחיש טענות אלו בדרך שנקבעה בסעיפים 85 ו-86 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984:

"85.  לא די בהכחשה כללית אלא חייב בעל דין לדון במפורש בכל טענה שבעובדה שאין הוא מודה באמיתותה, חוץ מטענה לדמי נזק.

86. בעל דין המכחיש בכתב טענותיו עובדה שבעל הדין שכנגד טוען לה בכתב טענותיו הוא, לא יעשה זאת על דרך ההתחמקות, אלא ישיב לגופו של ענין; …; נטענה עובדה אגב תיאור נסיבותיה, לא די שיכחיש אותה לגבי אותן נסיבות בלבד."

 

יפים דברי כב' נשיאת בית המשפט המחוזי (בדימוס) בפתח תקווה, השופטת הילה גרסטל, בכנס לעורכי דין בתחום סדר הדין האזרחי.

"חשוב לחשוף בתצהיר גם מסמכים ודברים שמשפיעים לרעה על הלקוח שלכם. כיום יש הליכי גילוי מסמכים וחשיפה מלאה וקרוב לוודאי שעורך הדין של הצד השני יודע בערך מה שאתם יודעים. אם לא תציינו זאת מטעמכם, כל מה שייחשף במסגרת חקירה נגדית של הלקוח שלכם או עד אחר, ייחשב מיד כתירוץ. עדיף שתתמודדו עם הדברים שמשפיעים לרעה במגרש שלכם ותסבירו בשלב ראשוני, ולא בחקירה נגדית כשהלקוח מבולבל, לחוץ וכל הסבר שהוא ייתן ייחשב כתירוץ".

מקור: https://www.themarker.com/law/1.590913   מיום 16.09.10.

על כן יש לקבל את העובדות שלא הוכחשו כהווייתן. עצם קבלת עובדות אלו מחזק את הטענה כי התובע הינו במעמד של נותן שירותים ואינו במעמד של עובד.

 

פרק 5: יועץ חיצוני

נבחן מה המעמד של יועץ חיצוני אשר מופיע על הלוגו של מקבל השירותים.

לפני כן אבהיר כי התובע חתום בתקופת העסקתו אצל נתבעת 1 על לא מעט מכתבים הנושאים את לוגו הוועדה  במינוי משרד התחבורה כמופיע בנספחי התביעה.

טענת התובע כי חתם על מכתבים עם לוגו חברת נתיבי איילון בע"מ נכונה, אך השאלה לפתחנו האם החתימה הזו הינה בעלת משקל ראייתי ממשי ?.

לאור העובדה כי יועצים רבים נותנים שירותים במשרדי עורכי דין, נבחן אנלוגית את ההתייחסות הנורמטיבית לחתימה שכזו.

 

" ה"יועץ החיצוני" יושב במשרד עורכי דין, מקבל שירותים משרדיים שונים כמו מזכירה ומתמחים ומעניק ייעוץ וחוות דעת ללקוחות המשרד ולקוחות חיצוניים. אם מופיע היועץ על נייר הפירמה, בדרך כלל מופרד שמו מיתר אנשי המשרד והוא מקפיד להדגיש שאינו חלק מהמשרד.

 פרופ' יצחק הדרי מאוניברסיטת תל אביב, מומחה למיסוי, יושב במשרדו של עו"ד יהודה רווה כיועץ עצמאי. לדבריו, "אם מרצה מקבל משכורת או עובד כשותף במשרד עורכי דין, זה עלול להיות בעייתי. אבל אם הוא משמש כיועץ חיצוני עצמאי ואינו מקפח את עבודתו האקדמית – זה יכול רק לתרום לו". 

 

מקור https://www.themarker.com/misc/1.284753

 

לאור האמור לעיל, חתימה על נייר המכתבים יכולה להיות ראייה מסוימת לאופי ההתקשרות, אך כמוסבר לעיל, היא ראייה חלשה.

 

פרק 6: תום הלב

 

שאלת תום הלב הינה שזורה כחוט השני בכל סכסוך משפטי. מענה לשאלה זה יכול ויביא לתוצאה קשה למי שלא נהג בתום לב.

רבות נכתב על תום הלב בדיני החוזים ובכלל, ולא אוסיף דבר.

לפני עומדת השאלה האם התובע התנהג בתום לב בהגישו את תביעתו ?

על פי מבחנים אובייקטיביים, כאשר התובע אינו מגלה לבית המשפט את כל האמת, הדבר פועל לרעתו. ראה גם דברי כב' הנשיאה גרסטל (כתוארה אז) לעיל. אפרט.

 

ע"ע300064/96, פלאי קרני נ' איתן אביבי, עבודה ארצי לג(2), 99:

"אכן סטטוס לא ניתן לשנות בהבל פה, או במשיכת קולמוס של הסכמה, אך בית דין זה כבר קבע שתיתכנה נסיבות חריגות ביותר "בהן ברי לחלוטין, כי המועסק היה מודע להסכם שעשה והעדיף אותו על פני חוזה עבודה. יתכנו מקרים נדירים בהם עובד ויתר במודע ומתוך אינטרס מובהק שלו על זכויות קוגנטיות. מקרים כאלה עשויים להביא לכך שכאשר יבקש, עם ניתוק היחסים, להסתמך על היותו בסטטוס עובד או, בבואו, עם ניתוק היחסים, לתבוע זכויות סוציאליות נוספות… וזאת בחוסר תום לב משווע, יגבר חוסר תום ליבו של העובד על דרישת הקוגנטיות או הסטטוס הנובעת ממנה. שכן, ניתן היה לראות בכך השתק הבטחה (דב"ע נה3-145/ מדינת ישראל משרד השיכון – יעקב בוכריס, עבודה ארצי כרך ל' (2) 67) (להלן – הלכת בוכריס). במשך עשרים שנה הצהיר המערער כלפי כל גורם מס רלוונטי וכלפי המוסד לביטוח לאומי שהוא עצמאי.
במשך עשרים שנה נתן המערער שירותים למשיבה בהסכם, שעל פניו נחזה כחוזה למתן שירותים של עצמאי ולא של עובד, ולא דרש ולו פעם אחת זכות מן הזכויות שזכאי להן עובד שכיר. רק כשהופסק הקשר עימו, נזכר להעלות דרישות אלה……..
התנהגות זו אומרת דרשני. במשך עשרים שנה בחר המערער כביכול לא לנטור את כרמו שלו, ורק לאחר שניתן לו "גט כריתות" על ידי המשיבה, בחר להופיע כעובד. אם סבר המערער, שעובד הוא, היה לו זמן די והותר להעלות דרישותיו בנושא זה, כפי שיש לצפות ממי שאמור לנהוג בתום לב (דב"ע נד3-77/ פנינה רוטברג – תדיראן בע"מ, פד"ע כז' 454, 468 מול האות ד')." (ההדגשות שלי ג.א.)

 

התובע 17 שנים החריש ומילא פיו מים ולא דרש זכויותיו כעובד נתבעת 1, לאחר שהופסקה עבודתו אצלה, מיהר לתבוע זכויות אלו, ולהציג עצמו כעובד החברה.

 

ולא די בכך, התובע לא גילה בכתב התביעה כי שלח מכתב ביום 8.11.15 למנכ"ל הנתבעת 1 על אופי עבודתו ומערכת היחסים בינו ובין הוועדה שהינו מרכז לבין נתבעת 1.

 כך גם העדיף התובע לא לגלות מכתבים שונים שהוצאו ממשרד התחבורה לנתבעת 1 הנוגעים להיקף עבודתו ולשכרו.

לא זו אף זו, בחר התובע שלא לציין פרטים על קצבתו ממשרד הבטחון ועל דיווחי המס שמגיש בעטיה של התקשרותו עם נתבעת 1.

 

במעשיו אלו התובע בחר לנהוג שלא בתום לב.

 

אשר על כן, מעילה בת עוולה לא תצמח זכות תביעה – ex turpi causa non oritur action.  ומכאן, "אין החוטא יוצא נשכר".

 

סוף פסוק

על פי האמור לעיל, ולאחר שקראתי את נימוקי השופטת גילצר, דעתי כי התובע אינו עובד של נתבעת 1 ואינו זכאי לתשלום זכויות סוציאליות מהנתבעת 1. משכך דין התביעה להידחות במלואה.

לשאלת ההוצאות, לו הייתה נשמעת דעתי, הייתי ממליץ לא לחייב את התובע בהוצאות הליך זה.

 

סוף דבר:

 

1. על דעת רוב חברי המותב, התביעה מתקבלת בחלקה. על הנתבעת 1 לשלם לתובע את הסכומים הבאים: 

 

פיצויי פיטורים בסך  197,088  ₪;

דמי חופשה בסך 42,196 ₪ ;

דמי הבראה בסך 6,804 ₪;

פיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה בסך 47,093 ₪.  

 

הסכומים דלעיל, יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.8.17 ועד התשלום בפועל. 

 

1. הנתבעת 1 תשלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך 30,000 ₪ והוצאות משפט בסך 2,000 ₪. 

 

1. התביעה כנגד הנתבעת 2 נדחית. משלכתחילה לא הגיש התובע כנגד הנתבעת 2, לא מצאנו מקום לפסוק הוצאות לזכות הנתבעת 2. 

 

זכות ערעור לצדדים לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין. 

 

ניתן היום, ‏ט"ז תשרי תשפ"א (‏04 אוקטובר 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם. 

נציג ציבור (מעסיקים) מר גיל אלוני		אריאלה גילצר-כץ, שופטת סגנית נשיאה		נציג ציבור (עובדים) מר איסר באומל

5129371

54678313

 

5129371

54678313

 

בעניין עריכה ושינויים במסמכי פסיקה, חקיקה ועוד באתר נבו – הקש כאן

 

אריאלה גילצר כץ 54678313-/

נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה