האם תוצאת בדיקת פוליגרף שעבר עובד שנחשד בגניבה מחייבת אותו

העובדות כפי שעלו מחומר הראיות:

 

1. התובע עבד אצל הנתבעת כשכיר מיום 1/2/14 ועד ליום 18/5/16.

 

2. הנתבעת 1 היא חברה בבעלות ובניהול מר נוף מנדל, הנתבע 2. 

 

3. הנתבעת 1 עוסקת במכירה ובחידוש מסכים של טלפונים ניידים. 

 

4. בשל חסרים של מסכי אייפון 6 הנתבעת חשדה כי המסכים נגנבים. נערכו בדיקות פוליגרף לכלל העובדים בנתבעת 1. 

 

5. ביום 18.5.16 נערכו לתובע שתי בדיקות פוליגרף (נספחים 3-4 לתיק המוצגים של התובע). התובע נמצא דובר שקר בחלק מן השאלות. 

 

6. לאחר קבלת תוצאת בדיקת הפוליגרף, הושעה התובע מהעבודה. מאז אותו יום לא שב  התובע לעבודה. 

 

7. ביום 23/8/16 שלח התובע מכתב דרישה לנתבעת ובו דרש לקבל את זכויותיו לרבות פיצויי פיטורים. 

 

טענות התובע

 

1. התובע פוטר מעבודתו וזאת מבלי ששולמו לו פיצויי פיטורים (26,082 ₪). התובע לא התפטר ולא הודה במיוחס לו.

 

2. הנתבעת לא שחררה לידי התובע את קרן הפנסיה או ביטוח מנהלים ולכן, זכאי התובע להלנת פיצויי פיטורים. 

 

3. כמו כן זכאי התובע לדמי הודעה מוקדמת (11,283 ₪).

 

4. התובע פוטר ללא עריכת שימוע ונגרמה לו עוגמת נפש. הנתבעת סירבה להפנותו למכון פוליגרף אובייקטיבי. פיטוריו נעשו שלא כדין (45,132 ₪).

 

5. הנתבעת לא הפרישה לתובע הפרשות פנסיוניות כדין (27,756 ₪).

 

6. לאורך תקופת עבודתו של התובע לא שילמה לו הנתבעת דמי הבראה (4,914 ₪).

 

7. במהלך תקופת עבודתו שולם לתובע גמול שעות נוספות בחסר (5,074 ₪).

 

8. הנתבעת לא שילמה לתובע את שכרו לחודש 5/16 בעבור 14 ימים (7,523 ₪).

 

9. התובע עותר לסעדים כנגד הנתבע בגין פרסום לשון הרע. הנתבע 2 פירסם שהתובע גנב ובכך פגע בתדמיתו של התובע (50,000 ₪).

 

טענות הנתבעים:

 

1. מחודש 1/16 ולנוכח יחסי הקרבה בין התובע לנתבע מונה התובע למנהל הנתבעת. 

 

2. במהלך חודש 5/16 נתגלו חסרים משמעותיים במלאי הנתבעת.

 

3. הנתבעת חשדה בתובע. כל העובדים הועמדו לבדיקת פוליגרף. התובע נמצא דובר שקר (נספח א' לכתב ההגנה).

 

4. לאחר הבדיקה, התובע עזב את משרדי הנתבעת. התובע הודה במעשיו.

 

5. לאחר שבוע התקשר התובע לנתבע וביקש להיפגש איתו. התובע ביקש לקבל את ספירת המלאי של הייצור לחודשיים האחרונים. הנתבע נתן לו את המסמכים. לאחר כחודש הגיע אביו של התובע וביקש מהנתבע כי יסלח לבנו. בשל יחסי החברות, החליט הנתבע שלא להגיש תלונה במשטרה כנגד התובע או תביעה כנגדו. 

 

6. שכרו של התובע חושב על בסיס שעות עבודה ושעות נוספות.

 

7. האחריות לניהול רישומים מדויקים של המלאי חלה על התובע כמנהל הנתבעת. התובע כשל בניהול וניצל זאת למטרותיו האישיות עת החליט לגנוב מהנתבעת.

 

8. בדיקות הפוליגרף נעשו בהסכמת העובדים.

 

9. התובע התפטר והשאיר חובות כבדים.

 

10. שכרו הממוצע של התובע בשנה האחרונה עמד על סך 5,280 ₪. 

 

11. התובע לא הביא ראיה לעניין תביעתו על פי עוולת לשון הרע.

 

12. מעשי הגניבה שביצע התובע מוערכים בסך 397,639 ₪ (נספח ב' לכתב ההגנה). 

 

13. הנתבעים עותרים להחזר בונוסים ששולמו לתובע בחודשים 1/16 – 4/16 (19,250 ₪).

 

עדויות

 

מטעם התובע העיד התובע בעצמו וכן העידו:

גב' שני מידני, בת זוגו של התובע.

מר ניסים מלכה, אביו של התובע.

מר קינדה אבבה, עובד לשעבר של הנתבעת שעבד אצלה מיום 18/3/15 – 13/12/16.

מר גיא כפיר, עבד כשליח חיצוני מול התובע והנתבעת.

 

מטעם הנתבעת העיד הנתבע 2 וכן העיד מטעמו מר מריוס מנדל, בעל מניות בנתבעת ומנהל כספים בנתבעת. 

 

הכרעה:

 

לאחר ששמענו את העדויות, עיינו במסמכים שהוגשו ובחנו את טענות הצדדים, באנו לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה ודין טענת הקיזוז להידחות. 

 

האם הוכח ע"י הנתבעים כי התובע ביצע מעשי גניבה? 

 

1. אין כל משמעות למחלוקת בין הצדדים באשר לתפקיד אליו קודם התובע, בין אם קודם למנהל הנתבעת או כמנהל הייצור, חלה חובה על כל עובד ובכל תפקיד לנהוג בהגינות ביושר. ברם אין מחלוקת כי התובע היה אמון על עובדים נוספים ותפקידו בנתבעת היה מרכזי: 

 

"במסגרת תפקידי כעובד ייצור, הייתי אחראי על בדיקתם והרכבתם של המסכים בשלביהם הסופיים, לפני הוצאתם למכירה. במסגרת תפקידי כמנהל ייצור, הייתי אחראי על פיקוח ביצוע העבודה על ידי העובדים, כאשר באותה עת עבדו בין 6-8 עובדים בחברה, קבלת הזמנות מלקוחות ולוודא שההזמנות יוצאות בזמן. נוף נהג להגיע לסירוגין לעבודה ולבדוק שהכול תקין ובכל בעיה שהתעוררה הייתי בקשר רציף אתו".

(ס' 7 לתצהיר התובע)

 

התובע היה אמון על הייצור במסגרת תפקידו. אף לשיטת התובע, הוא ביצע ספירת המלאי על פי בקשת הנתבע:

 

"בנוגע לסעיף 21 לכתב ההגנה, אטען כי עניין החוסרים הועלה במסגרת שיחה שגרתית שנערכה ביני לבין נוף בעניין וזאת לאחר שערכתי מלאי לבקשת נוף על סוג מסוים של מסכים (איפון 6), ונוף הגיע למסקנה שקיימים חוסרים הנאמדים לטענתו, במאות אלפי שקלים". 

(ס' 33 לתצהיר התובע)

 

התובע ערך רישומים בכתב ידו באשר לספירות המלאי (נספח 2 לתצהיר התובע). 

 

1. ברם גם אם היה חוסר במלאי, אין זה אומר שהתובע הוא שגנב אלא לכל היותר התרשל בתפקידו ומדובר בפחת בייצור:

 

ש: הפרש 432, מה זה?

ת: 432 מסכים זה מה, זה החוסר שהיה בחברה באייפון 5 בפברואר 2016.

ש: ואיך אנחנו יודעים, וזה בפברואר, ואיך אנחנו יודעים שזה לא פחתים? פחת, כל זה,

ת: כי הפחת גם נכנס פה לחישובים. אם תסתכל בטבלה הזו יש גם נושא של פחת.

ש: איפה?

ת: הנה, תסתכל בטבלה. יש תאריך, יש ייצור ויש פחת.

ש: איפה? אני רוצה לראות את, בטבלה הזאת של פברואר,

ת: אז בוא, אז בוא, נו אני מראה לך. תסתכל, 1.2

כב' הש' גילצר: רק אם אדוני תמיד יכול להגיד לאן הוא מפנה, כדי,

עו"ד סער: כן,

העד מר מ.מנדל: אני מראה לו, 1.2.2017, ייצור,

ש: כן, אז כמה יש פחת בסך הכל?

ת: כמה יש פחת בסך הכל?

ש: כן, בפברואר. כן. בפברואר, כמה יש פחת בסך הכל בפברואר?

ת: אין פה סיכום של פחת בסך הכל,

ש: אז אולי, אז אולי הכל זה היה פחת. כל ה- 438.

ת: לא, הפחת רשום.

ש: איפה? נו אז תבוא, תגיד לי,

ת: הפחת רשום, שנייה,

ש: כמה יש? יש פה סיכום.

ת: אני ערכתי את הטבלה בצורה מסוימת. אם אדוני מבקש לערוך אותה בצורה אחרת, אני לא אוכל לערוך אותה כעת, אוקי?

ש: אוקי. בוא תגיד לי כמה פחת יש.

ת: עכשיו, אני מראה לך שהפחת כתוב פה, אוקי?

ש: כמה? כן.

ת: בסך הכל, זו טבלת Excel שמסכמת את כמויות הייצור והפחתים ומגיעה בסופו של דבר ל- 1,048.

ש: יפה. זאת אומרת, אבל, אם אנחנו נחבר, אז זאת אומרת, שאם אני אקח את הפחת ואני, את ה- 1,048 אני אפחית את הפחת, אני אקבל 1,048.

ת: לא, הייצור הרבה יותר מ- 1,048 ולאחר שמורידים את כל הפחתים שבטבלה זה יוצא,

ש: כמה הפחתים? אתה לא יודע להגיד לי.

ת: אני יכול להגיד לך אבל,

ש: מה?

ת: מאחר ואין לי מחשב בראש ולא נערכה טבלה כזו,

(עמ' 38 לפ' שורות 14 – 33, עמ' 39 לפ' שורות 1 – 16 לעדות מריוס מנדל)

 

אולם אין בכך להוכיח כי התובע גנב מהנתבעת. 

 

1. על פי דרישת הנתבעים, ביצע התובע בדיקת פוליגרף ולאחר קבלת תוצאותיה ביקש התובע לבצע בדיקת פוליגרף נוספת. התובע נמצא דובר שקר בחלק מן השאלות שהופנו אליו:

 

1. האם אתה לקחת לעצמך מסכים ללא רשות הבעלים? 

תשובה: לא 

2. האם אתה מעורב בצורה כלשהי בגניבת מסכים?

תשובה: לא

3. האם אתה יודע בוודאות על מישהו מהעובדים שגנב מסכים?

תשובה: לא 

4. האם אתה מכרת מסכים ללקוחות שונים ואת התמורה לקחת לעצמך?  

תשובה: לא 

…

לסיכום: לפי תוצאות בדיקת הפוליגרף שנעשתה למר מלכה קובי ועל פי תגובותיו הפיזיולוגיות והפסיכולוגיות בשאלות הרלוונטיות נמצא:

בשאלות 1,2,4 – דובר שקר

בשאלה 3 – דובר אמת"

(נספח 3 למוצגי התובע – בדיקת פוליגרף שנערכה לתובע בשעה 11:00) 

 

"1. האם אתה לקחת לעצמך מסכים ללא רשות הבעלים? 

תשובה: לא 

2. האם אתה מעורב בצורה כלשהי בגניבת מסכים?

תשובה: לא

3. האם אתה יודע בוודאות על מישהו מהעובדים שגנב מסכים?

תשובה: לא 

4. האם אתה מכרת מסכים ללקוחות שונים ואת התמורה לקחת לעצמך?  

תשובה: לא 

…

לסיכום: לפי תוצאות בדיקת הפוליגרף שנעשתה למר מלכה קובי ועל פי תגובותיו הפיזיולוגיות והפסיכולוגיות בשאלות הרלוונטיות נמצא:

בשאלה 1  – דובר שקר

בשאלות 4, 3, 2 – דובר אמת"

(נספח 4 למוצגי התובע – בדיקת פוליגרף שנערכה לתובע בשעה 18:00) 

 

התוצאות של שתי בדיקות הפוליגרף שונות.

 

1. ברי שהתובע הסכים לעבור את בדיקות הפוליגרף. מה הנפקות המשפטית של תוצאות הבדיקות? האם ניתן לקבוע כי התובע גנב מהנתבעת על סמך תוצאות הבדיקה? 

 

1. על פי פסיקת בית המשפט העליון מפי כב' השופט (בדימוס) אלייקים רובינשטיין בדיקת פוליגרף יש בה פגיעה קשה בפרטיותו של הנבדק המגיעה אף לכדי פגיעה בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו אך בהליכים אזרחיים נתקבלה גישה מקלה יותר וביהמ"ש רשאי בהסכמת בעלי הדין לקבל כראיה את תוצאות הבדיקה בפוליגרף ויכול שתהא ראיה מכרעת בעניינם. עם זאת, על ביהמ"ש לבדוק קיומה של הסכמה ממשית של הצדדים הן לעריכת הבדיקה והן להגשת תוצאותיה (ברע"א 10235/04 עו"ד וסים זועבי נ' סובחי נאיף, ניתן ביום 01.03.2005 – פורסם במאגרים האקטרוניים. שם סעיפים 3 – 4 להחלטה)‏:‏ 

 

"בדיקת פוליגרף מטרתה להעמיק אל נבכי הלא מודע של הנבדק, על ידי קשירתו למכשיר הבודק, בין השאר, את לחץ דמו וזיעתו בשעה שמוצגות לו שאלות, ויש בה מטבעה פגיעה קשה בפרטיותו, אשר מגיעה אף לכדי פגיעה בזכויות יסוד המעוגנות בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו (ראו א' ברק, פרשנות במשפט: פרשנות חוקתית, 433, "שימוש בפוליגרף פוגע בכבוד האדם"). לכך מצטרפים ספקות רבים באשר למהימנות הבדיקה, אף על ידי מצדדיה. יצוין, כי מהימנות הבדיקה תלויה במשתנים שונים, ובהם סוג הבדיקה, מיומנות הבודק, מאפייני אישיותו של הנבדק והמידע המוקדם הרלבנטי הנוגע לנושאי הבדיקה (להרחבה ראו הנחיית היועץ המשפטי לממשלה מספר 3.1102 "שימוש בבדיקת פוליגרף על ידי רשויות המדינה" מיום 9.11.03, וכן ראו "עמדת היועץ המשפטי לממשלה בנושא תניות פוליגרף בחוזים של חברות ביטוח" מיום 25.8.02 באתר משרד המשפטים- www.justice.gov.il; בנוסף ראו בן שחר, בר הילל וליבליך, "הפוליגרף (מכונת אמת) בשירות  המשפט – סוגיות מדעיות ומשפטיות", משפטים טז (תשמ"ו) עמ' 269). (2) נוכח מהותה של בדיקת הפוליגרף והספקות שהועלו לעניין מהימנותה, נקבע בפסיקה, גם בעקבות ועדה בראשות השופט (כתארו אז) יצחק כהן המנוח, כי במישור הפלילי תוצאות בדיקת הפוליגרף ותגובת הנאשם להצעה להיבדק בפוליגרף פסולות כראיה, וכן אין להביא לידיעת בית המשפט שנאשם או עד סירבו להיבדק בפוליגרף (ע"פ 993/93 אבוטבול נ' מדינת ישראל, פ"ד מח (1) 485, 495); חריג לכך נקבע באשר להליכי ביניים פליליים, כגון הליכי מעצר ושחרור בערובה – ראו סיכום הדברים בחוות דעת השופט בך בפרשת אבוטבול, שם. לעומת זאת במישור האזרחי – וחרף הספקות הכרוכים בבדיקה – נתקבלה גישה מקילה יותר; על פי פסיקה מאז ע"א 61/84 ביאזי נ' לוי, פ"ד מב(1) 446, רשאי בית המשפט, בהסכמת בעלי הדין, לקבל כראיה את תוצאות הבדיקה בפוליגרף וזו יכול שתהא ראיה מכרעת בעניינם. על בית המשפט לבדוק קיומה של הסכמה ממשית של הצדדים, הצריכה להתייחס הן לעריכת הבדיקה והן להגשת תוצאותיה. ראו ע"א 678/86 חניפס נ' סהר חברה לביטוח, פ"ד מג(4) 177, 181 (השופט – כתארו אז – מצא); ע"א 1742/90 בית חרושת לנרות נ' אררט, (טרם פורסם) (הנשיא שמגר); ע"א 4022/97 סולפרד נ' עמישי, פ"ד נג(2) 522 (השופט – כתארו אז – אור); רע"א 6383/98 הפניקס נ' סרחאן (לא פורסם) (הנשיא ברק)."

 

1. בפסק דין מפי נשיאת בית הדין הארצי לעבודה דאז, כב' השופטת (בדימוס) נילי ארד, בעניין חיוב עובד לעבור בדיקת פוליגרף קבע בית הדין הארצי כי לא ניתן לכפות על עובד שנחשד במעשה פלילי לעבור בדיקת פוליגרף ועצם דרישה זו עלולה לחייב את המעסיק שעשה כן בפיצוי לעובד (ראה לעניין זה עע (ארצי) 415/06 דני מלכה – שופרסל בע"מ ניתן ביום 15/7/2007 – פורסם במאגרים האלקטרוניים, עמ' 7-8 לפסק הדין).

 

1. על מנת שניתן יהיה לייחס משקל כלשהו לבדיקת הפוליגרף היה על עורך הפוליגרף להתייצב לדיון והיה עלינו לבחון את מהימנותו וכישוריו. קל וחומר, עת מונחות 2 בדיקות בפנינו ע"י אותו מומחה והן שונות. היה מקום ליתן הסבר לשוני ביניהן:

 

"העד מר נ.מנדל: זה?

כב' הש' גילצר: מבחינת הזמנים. אני אתן לאדוני עוד 5 דקות,

עו"ד סער: בסדר, אני רק אסביר ואני ישר עובר לרכיבים, בסדר? תודה גברתי.

העד מר נ.מנדל: איפה זה נמצא בבקשה? אם אפשר לשאול,

ש: הבדיקה השנייה,

ת: זה? או זה?

ש: שנייה, שנייה, אני אעזור לך. שנייה, תן לי. זו שבשעה 6 וזה של מי זה? זה הוא?

ת: לא (לא ברור),

ש: לא, לא, תסתכל בהתחלה. תסתכל בהתחלה.

ת: מימון משה,

ש: טוב בוא, הנה אני אראה לך את זה. הנה זה, בסדר?

ת: או יופי.

ש: הנה זה פה. בסדר? עכשיו תראה, קרא את השאלה הראשונה וקרא את השאלה השנייה. קרא אותה.

ת: האם לקחת לעצמך מסכים ללא רשות הבעלים? לא. האם אתה מעורב כלשהי, בצורה כלשהי בגניבת המסכים? לא.

ש: עצור. זה לא נראה לך שהשאלות קצת יש ביניהן סתירה אחת לשנייה? זאת אומרת, זה אותה שאלה זה לא סתירה. כי אם אתה, איך, תסביר לי איך אם הוא עונה שהוא לא לקח מסכים ללא רשות הבעלים, הרי ללא רשות זה גניבה,

ת: נכון,

(מדברים יחד)

העד מר נ.מנדל: נכון, פה יצא דובר שקר ופה אמת.

עו"ד סער: אז פה שקר ופה אמת, איך זה? 

העד מר נ.מנדל: נכון."

(עמ' 64 לפ' שורות 33-15, עמ' 64 לפ' שורות 6-1 לעדות הנתבע) 

 

ש: פעם אחת הוא אומר אני לא גנבתי, פעם אחת הוא אומר אני גנבתי ובשניהם יוצא פעם אחת אמת, פעם אחת שקר, איך זה?

ת: איפה הבדיקה הראשונה שמראה,

ש: עזוב בדיקה ראשונה,

 (מדברים יחד)

העד מר נ.מנדל: אני לא יודע, אני לא, אולי בבדיקה השנייה הוא היה יותר רגוע, יותר מוכן, אני לא,

(עמ' 65 לפ' שורות 12-6 לעדות הנתבע)

 

1. מתמלול השיחה בין התובע לנתבע עולה כי הנתבע הטיל בעצמו ספק במהימנות בדיקת הפוליגרף (נספח 5 לתיק המוצגים  עמ' 8).  

 

1. עוד עולה מתמלול השיחה בין התובע לנתבע כי ספק אם הבודק היה ניטראלי והתובע ביקש לבצע בדיקה אצל בודק ניטראלי אך הנתבע לא הסכים: 

 

קובי: ותבין אותי גם מעט, המעט שאני רוצה שתבוא איתי מחר לעשות בדיקת פוליגרף המעט, לא רוצה יותר מזה שום דבר.

נוף: לא, לא מחר.

קובי: אתה לא רוצה ללכת?

נוף: ניטראלי

קובי: לא הולך לבן שאתה מכיר וגדלת איתו עשרים שנה והוא אבא של חבר שלך הכי טוב, לא רוצה. לא רוצה והגיוני.

נוף: לא, אז אין בעיה, למה לא רוצה, למה לא? אם אתה חף מפשע אז נפלת עם בן אדם אחד למה שתיפול בשני?

קובי: נכון אבל אם אני חף מפשע מן הסתם וכמו שהאמון שלך נעלם גם האמון שלי נעלם בכל האנשים, מאמין רק בעצמי, אז אני רוצה ללכת לבדיקה נטרלית שלא אתה משלם, לא אני משלם, שתינו משלמים ואם זה כבד עליך, אני אשלם, אין לי בעיה.

אמרתי לך, זה לא משנה הכסף אין לי בעיה לשלם את הבדיקה, זה השם שלי, שאם מכפישים אותי על בדיקת פוליגרף שהיא לא הייתה תקינה פעמיים בלי בדיקת התאמה ובלי דופק המעט, באמת שזה המעט, לא ביקשתי יותר מזה, לא ביקשתי כלום, פשוט לעשות בדיקת פוליגרף.

נוף: אמרתי לך מה האופציות

קובי: סבבה, אני לא רוצה ללכת לבן אדם הזה.

נוף: מצב בעייתי

קובי: מצב מאוד בעייתי

נוף: מבחינתי, אני אומר לך את האמת, נגמר

קובי: מה מבחינתך?

נוף: תמים אני כבר לא אהיה, לא יגנבו ממני עוד פעם, ועכשיו אני יכול לעשות הרבה מאוד כסף.

קובי: בהצלחה, הכי בהצלה שבעולם.

נוף: אני חושב שזה המינימום שמגיע לי אחרי (לא ברור) שבע מאות אלף ₪

קובי: רגע, לי מקודם אמרת שכל האצבעות מראות שזה אני עכשיו אתה אומר שזה אני.

נוף: תשמע, אני לא, אני יודע שזה אתה, מעל תשעים אחוז שזה אתה. 

קובי: סבבה, אני לא יכול לשלוט במחשבות שלך

נוף: קובי, אם זה לא היית אתה כבר היית מזמן עושה משהו, אני מכיר אותך לא יום ולא יומיים.

קובי: מה זאת אומרת אם זה לא היית אתה היית עושה מזמן משהו

נוף: כבר מזמן היית עושה משהו, באותו רגע שהוא האשים אותך היית הופך לו את המחשב.

קובי: אתה זוכר מה התגובה  הראשונה שלי? צחקתי. הייתי בשוק.

נוף: אתה לא צחקת, נלחצת

קובי: לא, צחקתי, אמרת לי מה אתה צוחק, אמרתי לך אני בשוק, מה זה הדבר הזה, אמרת לי, זה הגיוני, אמרתי לך נראה לך שזה הגיוני, נוף. מה קרה פעם אחרונה ששיקו נפל בבדיקה, איך הוא הגיב? כולו היה צמרמורת ולא דיבר, השתגע.

נוף: כנראה גם שימי קשור לזה 

קובי: אני לא אמרתי שום דבר, אתה אמרתי לך, אתה ילד גדול, אתה יודע מה לחשוב, אתה כבר אין לך אמון באף אחד.

נוף: כבר אין לי אמון באף אחד, זה הגיוני, לא?

קובי: לא יודע

נוף: (לא ברור)

קובי" אם היית עובד על הגיון היית אומר לי קובי זה לא אתה, אבל אתה לא עובד על הגיון"

(ההדגשה לא במקור – א.ג.כ.). 

 

1. לא זו אף זו, הבדיקות מעוררות ספק באשר למהימנותן שכן מחד גיסא, בבדיקת הפוליגרף השנייה נמצא התובע דובר שקר בנוגע לשאלה ה- 1 בה נשאל האם לקח לעצמו מסכים ללא רשות הבעלים ויצא דובר שקר, ומאידך גיסא, בשאלה 2 שהיא למעשה שאלה דומה לשאלה ה-1  (האם היה מעורב בצורה כלשהי בגניבת מסכים) יצא התובע דובר אמת וכך הוא לעניין שאלה  4  (האם התובע מכר מסכים ללקוחות שונים ואת התמורה לקח לעצמו) ובה יצא דובר אמת בבדיקה השנייה ודובר שקר בבדיקה הראשונה. 

 

1. השוואה בין שתי בדיקות הפוליגרף מעלה כי קיימת סתירה בין השתיים וסתירה פנימית בבדיקת הפוליגרף השנייה, ולכן הן מעוררות ספק לעניין מהימנותן. הנתבעים סירבו שחברה אחרת אובייקטיבית תבצע בדיקה נוספת.

 

1. טוענת הנתבעת בסיכומיה כי התובע יכול היה לבצע בדיקת פוליגרף מטעמו על מנת להוכיח חפותו. עובד אינו צריך להוכיח חפותו. על המעסיק חלה חובה להוכיח את מעשה הגניבה של העובד. כאמור לעיל מהתמלול עולה כי התובע הציע לנתבעת לעבור בדיקה ע"י גורם ניטראלי. לטענת התובע, הבודק היה חבר של הנתבע. 

 

1. יחסי הכוחות ביחסי עבודה אינם שוויוניים והעובד נמצא בעמדת נחיתות. כאשר מבקש מעסיק מעובד לעבור בדיקת פוליגרף, לעובד לא נותרת ברירה אלא להסכים שכן אם לא יסכים, יסיק מעסיקו כי הוא אשם (בדרך כלל בדיקת פוליגרף מתבצעת בחשד למעשה פלילי). לכן, להסכמת התובע להיבדק בבדיקת פוליגרף אין כל משקל וכך גם לבקשתו לבדיקה נוספת. יתכן שבקשה זו אף תומכת בחפותו של התובע שכן אחרת לא היה מבקש לעבור בדיקה נוספת.

 

1. העובדה שהתובע לא שאל על תוצאת הפוליגרף, כטענת הנתבעת, אינה הוכחה להאשמות כנגדו.

 

1. זאת ועוד, הנתבעים לא המציאו קלטות אבטחה של מקום העבודה על מנת להוכיח קשר ישיר בין הגניבה לתובע:

 

"ש: צילמתם גם את המחסן שם?

ת: צילמנו גם את המחסן.

ש: זאת אומרת, איפה שהיה, איפה שכל המלאים היו מאוחסנים, נכון?

ת: לא היו מלאים.

ש: לא היו מלאים.

ת: לא היו מלאים. באופן שוטף מכרנו את כל מה שייצרנו. כמות המלאים הייתה אפסית.

ש: אז מה צילמתם?

ת: צולם באופן כללי. כל העמדות צולמו.

ש: כל העמדות צולמו. מדוע לא צירפתם את זה שנראה את הצילומים האלה? שהרי מהצילומים האלה אפשר היה לראות מי גנב ומי לא גנב.

ת: לא, אי אפשר היה לראות.

ש: למה?

ת: לשיטתנו מה שקרה זה שאנחנו קיבלנו הזמנות שאותן תרגמנו לייצור. התובע הכניס הזמנה פיקטיבית ושיווק אותה באופן פיקטיבי. זאת אומרת, זה לא משהו שאתה רואה במצלמה,"

(עמ' 45 שורות 23-24 ועמ' 46 שורות 1-10 לעדות מריוס)

 

1. איננו מסכימים עם הנתבעים כי היה על התובע לבקש את הצילומים ממצלמות האבטחה. ראשית, מצלמות אלו ברשות הנתבעים ושנית, הנטל בדבר הוכחת הגניבה מוטל עליהם.

 

1. לא זו אף זו, בחקירתו של עד הנתבעת הועלתה שיטת הגניבה של התובע אשר לא הומצאה ולו ראשית ראיה בעניין. 

 

1. הנתבעים המציאו טבלאות המוכיחות לטענתם את גניבות התובע. טבלאות אלו הוגשו מבלי לצרף את המסמכים (חשבוניות) שעליהם התבססו בהכנת טבלאות אלו. מדובר בטבלאות אשר ניתן לייצור אותן יש מאין:

 

"ש: כמה הפחתים? אתה לא יודע להגיד לי.

ת: אני יכול להגיד לך אבל,

ש: מה?

ת: מאחר ואין לי מחשב בראש ולא נערכה טבלה כזו,

ש: אוקי, כן,

ת: זה רשום וזה מסוכם.

ש: אוקי, עכשיו,

ת: אתה, אתה רוצה שאני אראה לך בחתך מסוים שאני לא יודע אותו."

(עמ' 39 לפ' שורות 13-20 לעדות מריוס) 

 

לא נשללה האפשרות כי מדובר בפחת של המסכים. 

 

שיטת הפעולה הנטענת של התובע כלל לא הוכחה. 

 

1. על פי ההלכה הפסוקה, טענות מסוג גניבה ומרמה הינן טענות הטעונות הוכחה בראיות טובות מהראיות הנדרשות לפי נטל ההוכחה הרגיל במשפט אזרחי ונדרשות ראיות מוצקות ואין די בראיות נסיבתיות: 

 

"הנה כי כן כשמדובר בגניבה ממעביד יש צורך במידת הוכחה מוגברת, מעבר לזו הדרושה במשפט אזרחי רגיל, היינו, מעבר למאזן ההסתברות". 

(עע (ארצי) 1079/04 מרכולית כוכב בע"מ – עיזבון המנוח לב רובינשטיין ז"ל ניתן ביום 25 באפריל 2006 – פורסם במאגרים האלקטרוניים שם עמ' 8).

 

וכן: 

"מעילה באמונו של מעביד, ובודאי גניבה ממעביד, הם חמורים ביותר. הם פוגעים באישיות יחסי העבודה. מנגד עומדת העובדה, כי מדובר בפגיעה בזכויות מוקנות של עובד בגין האשמה שעבר עבירה פלילית ומעל באמונו של מעבידו. הנטל על המעביד להוכיח זאת. אין משמעות לכך שכל שהעובד עשה הוא לומר – "לא נכון… לא גנבתי". לא עליו מוטל הנטל להוכיח שהדבר לא נעשה. על מידת ההוכחה המוטלת על המעביד להיות מוגברת" 

(דבע (ארצי) נה-60-3  אנואר חמיד – יעקב הלמן ניתן ביום 5.7.95 – פורסם במאגרים האלקטרוניים, שם עמ' 5).

 

1. עם זאת, אנו תמימי דעים עם הנתבעים כי התובע שיקר לנתבע כשאמר לו שהוא לא מקליט אותו (עמ' 4 לפ' שורות 3 – 12 לעדות התובע). אך אין בכך להעיד כי התובע גנב מהנתבעת. 

 

הודאת התובע:

 

1. הנתבעים נסמכים על הודאת התובע באשמתו. לטענת הנתבעים, התובע הודה כי גנב ולא ניתן לפרש את המשפט שנאמר על ידו לנתבע :"כסף יעוור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים" אלא כהודאה. 

 

התובע הודה שאמר משפט זה:

ש. אני מפנה לנספח 5 השיחה השנייה עמ' 6 שורה חמישית ואילך (מקריאה). "…כסף מעוור עיני צדיקים" אמרת את המשפט הזה?

ת. נכון. 

(עמ' 4 לפ' שורות 19-17 לעדות התובע)

 

שנשאל על כך, הסביר התובע כי הוא לא התכוון על עצמו:

ש. למה אמרת לו את המשפט הזה

ת. אמרתי את המשפט הזה באופן כללי בהתאם לסיטואציה שמי שגנב את הכסף הכסף עיוור אותו וזה שנוף בחר לקחת את זה במיוחס אליי… 

(עמ' 4 שורות 20 – 22 לעדות התובע)

 

וגם בתמלול מסביר התובע את המשפט שאמר:

 

"נוף: כסף מעוור עיני צדיקים. 

קובי: נו אז מה אם אמרתי לך משפט? 

נוף: אז, 

קובי: זה רק מראה לך עד כמה אני כנה איתך ואומר לך את המשפט הזה אפילו." 

(עמ' 6 שורות 22-25 לתמלול – 'העתק של נוף 2')

 

"סבבה, אני מבין שנגנב, מסכים איתך שנגנב, אני מדבר כרגע עלי, כי אני עומד פה בתמונה כאילו אני אשם." 

(עמ' 1 שורה 25 לתמלול – 'קובי נוף') 

 

1. אף הנתבע הודה כי אין בידו הוכחות לגניבה מצדו של התובע: 

 

"או שהיית במקום הנכון בזמן הלא נכון או שלא פקחת את העיניים מספיק ומתחת לאף שלך הלך כל הכסף הזה ונג(נ)ב כל הכסף הזה. בסופו של דבר זה עשה טוב." 

(מוצג 5 לתצהיר התובע -העתק של נוף-  עמ' 2 שורות 14-15)

 

"אין לי פה הוכחות וודאיות אין לי פה, תאמין לי שאם הייתה לי הוכחה חותכת עליך (לא ברור) קח. אין לי, אין לי פה משהו חותך אין לי פה משהו וודאי. זה דיי וודאי כאילו מאיך שזה נראה. זה נראה תשעים ותשע אחוז אבל יש את האחוז שמה בגלל זה אני יושב איתך פה ומדבר איתך בצורה נורמאלית והגיונית." 

(מוצג 5 ב לתצהיר התובע – עמ' 9 שורות 17-14)  

 

קרי, הנתבעת אף היא לא סברה שהתובע גנב או למצער זה מה שנאמר לתובע.

 

פיצויי פיטורים:

 

1. מהראיות עלה כי התובע לא פוטר אלא נאמר לו שלא להגיע למחרת לעבודה:

 

"באותה שיחה, נוף אמר לקובי שהוא לא מאמין שקובי גנב את המסכים, שמדובר בטעות בבדיקה, והבטיח לו שיפעלו יחד לבירור הדברים ושאם צריך יבצעו בדיקת פוליגרף נוספת. נוף הציע לקובי שיקח, את ה- DVR (סרטוני המצלמות) ושיבדוק אותם. קובי מיד ענה לא שהוא לא מעוניין לקחת את ה- DVR מכיוון שלא רוצה לקחת על עצמו את האחריות שיקרה לזה משהו שכן זו הראיה שיכולה לעזור להוכיח את חפותו של קובי. במהלך השיחה קובי ונוף דיברו ביניהם כיצד מתקדמים והם סיכמו שקובי לא יגיע למחרת לעבודה, כי ממילא מדובר בסוף שבוע ולתת לעניינים להירגע, ונוף ידבר איתו בהמשך.

יצוין כי נוף דמע במהלך הפגישה , חיבק ונישק את קובי ואמר לו שהוא מאמין לו שלא עשה זאת." 

(ס' 7-8 לתצהיר מידני).

 

1. הדעת נותנת כי אם חשדה הנתבעת כי התובע גנב ממנה, לא חפצה עוד בשירותיו:

"ת: שנעצו לי סכין בלב אני הרגשתי ואני פשוט לא רציתי לדבר על שום דבר מהנושא הזה. הדבר היחידי ששמחתי והייתי מאושר זה שהוא לא נמצא שם יותר ואני ראיתי את הכסף שלי בחשבון עולה מאותו יום שהוא לא היה שם,"

(עמ' 57 לפי שורות 31-33 לעדות הנתבע 2)

 

1. כעולה מהודעת הווצאפ מחודש 7/16 כותב התובע לגיא כפיר כי הוא לא פוטר עדיין (צורף לתצהיר כפיר):

 

1. הנתבעת מסכימה כי לאחר שבוע התקשר התובע לנתבע 2 וביקש להיפגש איתו. הנתבעת אף מודה כי לאחר חודש ימים הגיע אביו של התובע וביקש לדבר עם הנתבע 2. זהו מצב בו התובע נטש את העבודה ולא חזר אליה והנתבעת לא עשתה מאמץ להחזיר אותו. התובע לא פוטר ולכן אינו זכאי לפיצויי פיטורים ולא לסעדים הנובעים מסיום יחסי העבודה והוא הדין לעניין חלף הודעה מוקדמת. 

 

השכר הקובע:

 

1. טוענים הנתבעים כי הבונוס לא היה קבוע אלא משתנה וניתן על פי שיקול דעת הנתבע 2. 

 

1. ברם על פי תלושי השכר מחודש 1/15 שולמו בונוסים של בין 1,000 ₪ ל- 2,500 ₪ למעט,  חודש 8/15 בו קיבל התובע פרמיה ולא בונוס בסך 4,821 ₪ ובחודש 9/15 לא קיבל התובע בונוס או פרמיה כלל. מחודש 10/15 קיבל התובע בונוסים גבוהים יותר מהתקופה לפני 10/15. על פי רוב קיבל התובע בונוס של 250 ₪ ליום עבודה (10/15, 11/15, 12/15, 1/16, 3/16). לא הוכח כי תשלום הבונוס הותנה בתנאי כלשהו:

 

"ש: כן, מה, מה הוחלט על הבונוס? מה, מדוע הוא קיבל בונוס פתאום?

ת: הוא לא קיבל בונוס פתאום. כל העובדים קיבלו בונוס כדי לעודד את הייצור.

ש: מה, היה איזה מפתח לבונוס? היה איזשהו,

ת: לא.

ש: לא היה מפתח.

ת: לא היה מפתח ולא היה,

ש: סתם ככה out of the blue,

ת: out of the blue,"

(עמ' 34 לפ' שורות 33-30 ועמ' 35 שורות 1-4 לעדות מריוס)

 

1. אם כן, מחודש 10/15 קיבל התובע בונוס קבוע של 250 ₪ ליום. 

 

1. בפסיקה נקבע כי על מנת שסכום המשתלם כשכר עבודה יהווה "תוספת" ולא חלק מהשכר הכולל המשמש לחישוב פיצויי פיטורים, צריך שהתשלום יהיה מותנה בתנאי או במצב, כך שאם אין מתקיים התנאי או משתנה המצב – חדל התשלום (דב"ע מב44-3/  רות גולדברג – עיריית בת ים , פד"ע י"ג 338 ,340 ואילך(.

 

בע"ע (ארצי) 76/06  מרדכי גימלשטיין – יזמקו בע"מ (ניתן ביום 6/5/2008 – פורסם במאגרים האלקטרוניים, שם עמ' 7-8) נקבע מפי כב' השופטת לאה גליקסמן: 

 

"לעומת זאת, הבונוס האישי על פי הנספח להסכם העבודה הוא במהותו "פרמיה" או "שכר עידוד", בסכום קבוע ומדורג, המשולם בעד ביצוע יעד אישי של מכירה. כלומר: ככל שמכירות המערער עולות על סכום מסוים בחודש (100,000$), משולם למערער בונוס בסכום שנקבע מראש בגין עמידה ביעדים. בהיקש מפרמיה, מכירות עד סכום של 100,000$ הן בגדר הנורמה, והמערער זכאי ל"פרמיה" בעד מכירות שמעבר לנורמה, בסכום קבוע ומדורג, כפי שנקבע בהסכם, ששיעורו נגזר מהיקף המכירות שמעל לנורמה. משמדובר ב"פרמיה" אמיתית ולא פיקטיבית, אין היא חלק מהשכר לצורך תשלום פיצויי פיטורים [דב"ע לד/68 – 3 ארגמן – מפעלים לצביעת טקסטיל בע"מ – ישעיהו קורניצקי פד"ע ו', 103;  דב"ע מט/141-3 סלים בלבול – מפעלי מאיר בע"מ פד"ע כ"א, 439]."

 

1. כאן לא הוצגה ע"י הנתבעים מהות הבונוס ששולם. 

 

1. נוכח האמור לעיל, אנו קובעים כי הבונוס והפרמיה היוו חלק משכרו של התובע. 

 

1. נוכח קביעתנו שהתובע אינו זכאי לפיצויי פיטורים, אין נפקות לקביעת שכרו הקובע אלא רק לשאלת ההפרשות הפנסיוניות וגמול שעות נוספות בחודשים אלו ועל כך בהמשך. 

 

שעות נוספות:

 

1. נוכח מסקנתנו כי הבונוס הוא חלק משכרו של התובע ומהשעות הנוספות ששולמו לתובע שולמו על בסיס שכר בסיס בלבד, התובע זכאי להפרשי גמול שעות נוספות גם על בסיס  הבונוס. 

 

1. משכך, על הנתבעת לשלם לתובע את הסכום הנתבע בסך 5,074 ₪. לא הוגש תחשיב נגדי. 

 

פנסיה:

 

1. לא הופרשו כלל כספים לקרן פנסיה. נוכח קביעתנו כי לא הוכחה גניבה, על הנתבעים להפריש לתובע כספים לפנסיה גם על הסכומים ששולמו כבונוסים. 

 

1. על פי חישוב שערכנו היה על הנתבעים להפריש כספים לפנסיה בסך כולל של  9,267 ₪ בגין גמל וסכום זהה בגין פיצויי פיטורים. יוער כי תלוש שכר לחודש 10/14 לא הומצא ולכן חושב על דרך האומדנה. 

 

   

 

שכר עבודה:

 

1. התובע עבד עד ליום 18.5.16 והוא זכאי לשכר עבודה בעבור תקופה זו בסך הנתבע 7,523 ₪.

 

לשון הרע:

 

1. טוענים הנתבעים, כי אין עילת תביעה מוגדרת בהתייחס לעילת לשון הרע ושהתובע לא פירט אלו אמירות הוציא הנתבע 2 דיבתו על התובע שכן בכתב התביעה נטען:  

 

"מר מנדל הפיץ בקרב עובדי הנתבעת ולקוחותיה, כי התובע גנב מסכים בשווי של מאות אלפי שקלים ועל כן הוא התפטר מעבודתו. יודגש כי מקום העבודה נמצא במקום מגוריו של התובע, ולפיכך הנזק הוא גדול יותר. אין ספק כי מדובר בפרסום לשון הרע שנועד לפגוע בתובע במשרתו ובמקצועו, וכן לבזותו ולהשפילו כלפי כולי עלמא." 

(סעיף 45 לכתב התביעה)

 

1. התובע אכן לא שמע את הנתבע 2 אומר את הדברים כנגדו אך קינדה העיד שבשיחה שנערכה עם העובדים אמר הנתבע 2 שהוא לא סומך על כולם וכי הוא "הפקיד את המפתחות" בידי אדם אשר הוא סמך עליו והוא בגד לו ולקח מסכים בערך של 300,000 ₪ (סעיף 12 לתצהיר קינדה). הנתבע הודה שכינס את העובדים אך הכחיש שכינה את התובע גנב:

 

"קובי לא נכח בשיחה, וכולנו הבנו שנוף מאשים אותו בגניבה, נוף דיבר איתי בנפרד, והוא אמר לי שקובי גנב מסכים מהחברה, ואמרתי לו שאני מכיר את קובי והוא לא יעשה דבר כזה, אך נוף לא הקשיב לי ולעובדים האחרים שדיברו איתו." 

(ס' 13 לתצהיר קינדה אבבה). 

העובדים הבינו כי מדובר בתובע. 

 

1. הוכח על ידי התובע כי באסיפת עובדים, סיפר נוף לעובדים כי התובע (אם כי לא ציין את שמו) גנב (השתמש במילה לקח) מסכים בשווי של 300,000 ₪.

 

1. פרסום לשון הרע אף אם השם אינו מוזכר יכול להיחשב כעוולה על פי החוק ויפים הם לעניינו דברי חברתי, כב' השופטת יפית זלמנוביץ גיסין בסע"ש 55961-09-17 טליה טטיאנה מזור – סיטי טיים אי.אל. בע"מ (ניתן ביום 17.12.19. סעיף 19):

 

"אין הכרח כי לשון הרע שהוצאה תנקוב, במפורש, בשמו של האיש/ה עליו הוצאה. לעיתים די בכך שניתן יהיה להסיק מן הפרסום מיהו/י אותו/ה פרסונה אליה מתייחסת לשון הרע, על מנת שהדברים שפורסמו יחשבו כלשון הרע. ובלשונו של בית הדין הארצי לעבודה:

"אשר לדרכי הבעת לשום הרע נציין כי לעיתים הפרסום עשוי להיות במישרין ובשלמות ולעיתים לשון הרע "היא והתייחסותה לאדם הטוען שנפגע בה משתמעת מן הפרסום או מנסיבות חיצוניות או מקצתן מזה ומקצתן מזה" (סעיף 3 לחוק איסור לשון הרע). משמע, פרסום לשון הרע הנוקב בשמו של הנפגע, אותו נכנה פרסום פרסונלי, כמו גם פרסום לשון הרע על מי ששמו אינו מאוזכר אך הוא ניתן לזיהוי על נקלה מתוך הפרסום או הנסיבות – מהווים עוולה" (ע"ע (ארצי) 36064-09-16 ישראייר תעופה ותיירות בע"מ – סיגל שמעון (2018)).

 

1. משכך, אנו קובעים כי הנתבע הוציא דיבתו של התובע ואנו מחייבים את הנתבע בסך של 20,000 ₪ בגין עוולה זו. 

 

חופשה שנתית:

 

1. פדיון חופשה שנתית לא נתבע בכתב התביעה, משכך דינה להידחות. 

 

דמי הבראה:

 

1. התובע זכאי לדמי הבראה שכן לא היה מקום לקיזוז כספים שלא הוכחו ע"י הנתבעים. 

 

1. על הנתבעת לשלם לתובע סך של 4,914 ₪ בגין דמי הבראה. 

 

סוף דבר:

 

1. הנתבעים לא הוכיחו את מעשי הגניבה ובוודאי לא הוכחו הסכומים הנתבעים. הנתבעים אינם זכאים להחזר בונוסים ששולמו כי כאמור מעשי הגניבה לא הוכחו. 

 

1. הנתבע ישלם לתובע פיצוי בגין עוולת לשון הרע בסך 20,000 ₪. 

 

1. הנתבעת תשלם לתובע את הרכיבים הבאים: 

הפרשי פנסיה בסך של 18,534 ₪;

גמול שעות נוספות בסך 5,074 ₪;

שכר עבודה לחודש 5/16 בסך של 7,523 ₪;

דמי הבראה בסך 4,914 ₪.

הסכומים דלעיל ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.6.16 ועד התשלום בפועל.  

 

1. הנתבעים ישלמו לתובע שכ"ט עו"ד 10,000 ₪ והוצאות משפט בסך 1,000 ₪.  

 

1. ערעור בזכות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.