ס"ע 70052-09-16

 

לפני:

כב' השופטת הדס יהלום, סגנית נשיאה

 

 

התובעת

1. חנה פסצ'ניק

ע"י ב"כ: עו"ד אלון סער

הנתבעת

1. חברת נטו אינווסטמנט (1998) בע"מ

ע"י ב"כ: עו"ד אלי גיל

   

חקיקה שאוזכרה:

חוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963: סע'  6, 11

פסק דין

 

  1. התובעת הועסקה על ידי הנתבעת בתפקיד בריסטה במשך כעשר שנים עד להתפטרותה. הסוגיה שבמחלוקת בתיק היא שאלת זכאות התובעת לפיצויי פיטורים בנסיבות ההתפטרות .
  2. בפניי העידו התובעת ומר דורון להב מטעם הנתבעת.

בתום שמיעת העדים הוגשו סיכומים בכתב.

  1. אלה העובדות העולות מחומר הראיות:

א.        הנתבעת היא חברה בע"מ העוסקת בהפעלת מזנונים וכן דוכני אוכל ושתיה בבתי חולים, תחנות רכבת ועוד, ברחבי הארץ.

ב.         התובעת הועסקה על ידי הנתבעת בתפקיד "בריסטה" החל מיום 2/11/04.

ג.         בתקופה האחרונה להעסקתה התובעת סבלה מכאבי רגליים ואובחנה כסובלת מאי ספיקת ורידית.

ד.         ביום 1/4/14, עקב הפסד מכרז של הרכבת, הודיעה הנתבעת לכל העובדים שעבדו בתחנות הרכבת, כי ישובצו לתפקידים חדשים, בסניף שבאוניברסיטת תל אביב או במרכז הירידים והקונגרסים.

ה.        תומר מנהל הסניף, הציע לתובעת לעבוד באופן זמני, בחודשים מאי ויוני 2014, כבריסטה בסניף קופת חולים בתל אביב. התובעת מאשרת כי עבודה זו התבצעה בעיקר בישיבה.

ו.         ביום 8/7/14 שלחה התובעת במייל מכתב התפטרות בו נאמר:

"בגלל קושי להמשיך בעבודה הזאת מבחינה בריאותית אני אסיים את העבודה בתאריך 7/8/14. אשמח להפגש איתכם בנדון. בנסיבות עזיבת העבדה שלי אבקש לקבל את הפיצויים המלאים".

ו.         בחודש ספטמר 2014 נערך לתובעת גמר חשבון ושולמו פדיון חופש ודמי הבראה, כעולה מתלוש השכר לחודש ספטמבר 2014 (נ/1).

ז.         התביעה לבית הדין לעבודה הוגשה בחודש ספטמבר 2016.

  1. המחלוקת בתיק היא בשאלה האם בנסיבות ההתפטרות זכאית התובעת לפיצויי פיטורים
  2. בהתאם להוראות סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים, תנאי לזכאות לפיצויי פיטורים בשל מצב רפואי הוא שניים.

האחד – אישור מרופא תעסוקתי בדבר המצב הרפואי שאינו מאפשר להמשיך לעבוד.

השני – מתן אפשרות למעסיק להציע עבודה חלופית, לפני ההתפטרות.

  1. אישורים רפואיים:

התובעת צרפה לתצהירה מסמכים רפואיים שונים.

בכלל זאת צרפה מסמך שחרור מבית חולים אסותא, משנת 2017, ומשנת 2016.

כן צרפה מסמכים רפואיים מקופת חולים משנת 2015, המעידים על מחלת דליות ברגליים ועל טיפולים שהתובעת מקבלת למחלה זו.

כל אלה הינם ממועדים שלאחר ההתפטרות.

התובעת צרפה הפניה לבדיקת אולטרא סאונד, מיום 22/7/14 וכן מכתב מרופאת המשפחה מיום 30/3/14, המפנה אותה לבדיקת רופא תעסוקתי לאור טענת התובעת על בעיות ברגליים עקב עבודה בעגלת קפה.

התובעת הגישה אישור רופא תעסוקתי, מיום 6/8/14 בו נאמר:

"… לנוכח מצב בריאותי ומגבלה משמעותית לעבודה בעמידה ממושכת, הנ"ל אינה כשירה לעבודתה".

  1. די במסמכים שהוצגו על מנת לקבוע שהתובעת עמדה בדרישות החוק להתפטרות עקב נסיבות שאינן מאפשרות לה להמשיך לעבוד.

התובעת התפטרה בתחילת חודש יולי ונתנה הודעה מוקדמת בת חודש. האישור הרפואי הינו ממועד הסמוך לסיום יחסי עובד ומעסיק.

ממילא, בהתאם לפסיקה, ניתן להסתמך על אישור רופא תעסוקתי שניתן לאחר סיום יחסי העבודה, ובלבד שמוכח כי הבעיה הרפואית החלה לפני הפסקת העבודה.

התובעת הרימה את הנטל המוטל עליה והוכיחה כי לפחות מאז חודש מרץ 2014, בטרם התפטרה, החלו בעיות רפואיות שנבעו מעבודה בעמידה ממושכת.

  1. הנתבעת טענה כי התובעת כלל לא עבדה בעבודה הדורשת עמידה ממושכת ולכן טענה כי הבעיות ברגליים, ככל שהיו כאלה, לא נבעו מהעבודה. אין אני נדרשת להכריע בסוגיה זו, מן הטעם שעל מנת לעמוד בתנאי סעיף 11 לחוק פיצויי פיטורים, העובד אינו נדרש להוכיח שהבעיה הרפואית קשורה בקשר כלשהו לעבודה.

            עוד, הנתבעת טענה שאין קשר בין הקביעה שהתובעת אינה יכולה לעבוד בעמידה ממושכת לבין הקביעה שאינה כשירה לעבודה כלל ולפיכך תקפה את הקביעה הרפואית שלפיה התובעת אינה יכולה להמשיך לעבוד. בעניין זה יאמר כי מהנתבעת בחרה שלא לזמן את הרופא למתן עדות או להגיש חוות דעת רפואית מטעמה, הרי שהאישור הרפואי הוא זה המחייב ועל פיו – התובעת אינה כשירה להמשיך בעבודתה.

  1. מתן התראה קודם להתפטרות:

בחודשים מאי ויוני התובעת עבדה כמחליפה זמנית, בעבודה בישיבה.

בתחילת חודש יולי מסרה לנתבעת מכתב התפטרות, ונתנה הודעה מוקדמת עד לחודש 7/8/14. כעולה מהראיות, בתקופת ההודעה המוקדמת התובעת לא שובצה לעבודה.

מהראיות עולה שהנתבעת הציעה לתובעת תפקידים אחרים ועבודה אחרת, כבר ביום 1/4/14, בעת שהודע לה על כך שהעבודה ברכבת תסתיים ועד לפני ההתפטרות. אולם, הנתבעת לא הוכיחה שהציעה לתובעת עבודה בישיבה. אלא, הוצעו לתובעת סניפים אחרים, באותו תפקיד.

  1. לאחר שההתפטרות נכנסה לתוקף, נשלחה לתובעת הודעת מייל מאת עו"ד שירז, מיום 13/8/14 בה נאמר:

"מתנצלת על העיכוב בתשובה הכתובה, בהמשך לשיחותינו ופגישותינו במשרד.

קיבלתי את האישור הרפואי מיום 6/8/14…

כפי שנמסר לך בעל פה על ידי, המשרות הקיימות אצלנו ואשר את חלקם ביצעת בתקופה באחרונה, אינם כוללים עמידה כלל. כפי שביקשתי ממך מספר פעמים בעבר, ועוד טרם קבלת המסמך הרפואי, הינך מתבקשת לסור באופן מיידי חזרה לעבודתך באחד הסניפים עליהם דיברנו…".

מכתב נוסף שצורף הוא מחודש נובמבר 2014 ובו כותבת עוה"ד לתובעת:

"…לא נעשתה ולו פניה אחת ממך בדרישה כזאת או אחרת לקבלת פיצויי פיטורין.

מיד כשהודעת על עזיבתך את העבודה מסיבות רפואיות, ניסינו ליצור איתך קשר מס' פעמים בכדי להודיע לך שצאנו לך את העבודה שמתאימה למגבלותייך הרפואיות. את בחרת להתעלם מכל הפניות האלה…"

התובעת אישרה בעדותה כי קיבלה את המכתבים שנשלחו אליה בעניין וכן אישרה שלא הגיבה להם. כך העידה:

"ש.     אמרת שקיבלת את המכתבים של שירז, כן?

ת.        כן.

ש.        תראי לי בבקשה מה ענית לה?

ת.        לגבי איזה מהמכתבים?

ש.        נכון שלא ענית בכתב על אף אחד מהמיילים?

ת.        מה היה לי לענות לה?

ש.        למה לא אמרת לה במייל הראשון שהוא עומד בסתירה למכתב שאת שלחת?

ת.        תראה לי למה אתה מתכוון.

ש.        במכתב שלך את כביכול מודיעה על התפטרות?

ת.        כן, אבל מסיבות רפואיות.

ש.        את רוצה לקבל פיצויים מלאים, לעומת זאת עו"ד שירז מודיעה לך תחזרי לעבודה למה את רוצה פיצויים. למה לא ענית?

ת.        לא יכולתי לענות כי מה כבר יכולתי לענות, כי לא הוצע לי שום דבר.

ש.        למה לא ענית לה לעניין הפיטורים?

ת.        כמו שאמרתי קודם, מה כבר יכולתי לענות? אני דרשתי את מה שמגיע לי.

ש.        למה לא כתבת לה לגבי המסמך הראשון למשל, נספח ה'? היא כותבת לך שתחזרי לעבודה באחד הסניפים. למה לא כתבת בתשובה שאין לך מה להציע לי?

ת.        כבר הודעתי על המגבלות הרפואיות והן היו ידועות להן והם בחרו להתעלם.

ש.        מפנה למכתב מ-15/11/15. גם לזה לא ענית?

ת.        כמו שעניתי קודם, מה כבר היה לי לענות.

ש.        כל התכתובת הענפה שכתבת בכתב התביעה המקורי זה נספח ג'?

ת.        לא ידוע לי על התכתבות מעבר למה שצורף".

  1. ב"כ התובעת טען שמדובר בהצעות כדי לצאת ידי חובה וכי למעשה לא הוצעה הצעה אמיתית של עבודה בישיבה. ואכן, במסמכים אין תעוד לכך שהוצעה עבודה בישיבה או ללא עמידה ממושכת, אלא דרישה של הנתבעת כי התובעת תחזור לעבוד, למקומות שכבר הוצעו לה.

            התובעת העידה על כך:

"ש.     …כותבת לך במפורש עו"ד שירז שיש להם מקומות עבודה ושתבואי.

ת.        לא הוצע לי שום דבר שתואם למגבלות שלי. אמרו לי בואי לעבוד בסניפים שיש בהם עבודה רגילה בעמידה. לא הציעו לי משהו שתואם את המגבלות שלי. הציעו לי גני התערוכה או אוניברסיטה.

לשאלת בית הדין:

ש.        הלכת לבדוק אותם?

ת.        עבדתי שם עוד בתחילת העבודה. באוניברסיטה התחלתי ובגני התערוכה הייתי מתגברת ואני יודעת שאין שם זמן לשתות אפילו כוס מים".

בעדות של מנהל הנתבעת, טען שהוא עצמו לא דיבר עם התובעת אך הורה לעורכת הדין לדבר עימה ולהציע לה עבודות, שכן התובעת היתה עובדת טובה ורצו שתישאר בחברה. ואולם, לא הוכח כי הוצעו לתובעת עבודות שתואמות את המגבלה שלה. במכתבים של עורכת הדין, שניהם לאחר סיום יחסי עובד ומעסיק, אין התייחסות לאופי העבודה.

זאת ועוד, למעט האמור במכתבים, לא הוכח שקודם לכן הוצעו לתובעת הצעות עבודה בכלל ובוודאי שלא הוכח כי הוצעו הצעות בישיבה או ללא עמידה ממושכת.

טענת מנהל הנתבעת בעניין זה, לא גובתה בראיות כלשהן.

אמנם נכון כי בהתאם לדרישות החוק והפסיקה, היה על התובעת לבדוק את ההצעות החלופיות ורק אם היתה מוצאת לנכון שגם הן כרוכות בעמידה ממושכת, רשאית היתה להתפטר בנסיבות מזכות. יחד עם זאת, משהנתבעת היתה מודעת למגבלה הרפואית של התובעת, היה עליה להציע לה עבודות התואמות את המגבלה הרפואית דהיינו – עבודות בישיבה או ללא עמידה ממושכת. התובעת הכחישה שהוצעו לה עבודות כאלה ואילו הנתבעת לא הוכיחה שהוצעו עבודות התואמות את המגבלה הרפואית. ודאי שלא הוכיחה כי הוצעו עבודות כאלה במהלך תקופת ההודעה המוקדמת.

  1. בסיכומי הנתבעת נטען כי העבודה שהוצעה אינה דורשת עמידה ממושכת וכן נטען כי במקומות העבודה שאליהם הופנתה התובעת עוד בתחילת חודש אפריל, היו עובדים רבים וניתן היה למצוא לתובעת תפקיד שאינו דורש עמידה ממושכת. אכן, עומדת לרועץ לתובעת העובדה שכלל לא ניסתה את המקומות שהוצעו לה אלא מיהרה להתפטר. מאידך, העובדה שהתובעת שובצה בחודשים מאי ויוני במקום עבודה זמני שבו העבודה מתבצעת בישיבה, מעידה על כך שהנתבעת היתה מודעת למגבלה הרפואית שלה. משכך, מצופה היה מהנתבעת שתבהיר לתובעת לאיזה תפקיד היא משובצת מחודש יולי ואילך. לא הוכח שכך נעשה. גם במכתבים שנשלחו לתובעת לאחר כניסת ההתפטרות לתוקף, כל שנאמר הוא כי עליה לחזור לעבודה ואין איזכור למגבלה רפואית כלשהי.
  2. לאור האמור, התובעת הוכיחה כי בנסיבות ההתפטרות, היא זכאית לפיצויי פיטורים.

על הנתבעת לשלם לתובעת השלמת פיצויי פיטורים בסך 34,348 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/9/14 ועד לתשלום בפועל.

  1. הודעה על תנאי עבודה:

טענה זו עלתה לראשונה בכתב התביעה המתוקן.

משעלתה, הנתבעת צרפה הודעה לעבוד על תנאי עבודה, משנת 2004.

אמנם התובעת אינה חתומה על ההודעה, אולם בהתאם להוראות החוק אין חובה להחתים את העובד על הודעה כאמור.

  1. זאת ועוד, לא עולה מהראיות כי נגרם לתובעת נזק כלשהו כתוצאה מאי מסירת הסכם עבודה. לכן, אף לו הייתי קובעת שהמסמך שהוצג כלל לא נמסר לתובעת בזמן אמת, הרי שבנסיבות תיק זה לא היה מקום לחייב את הנתבעת בפיצוי בגין כך.
  2. נדגיש כי החוק חוקק בשנת 2002 והתובעת התחילה לעבודה בשנת 2004.

התובעת טענה שפנתה לעו"ד בעניין הודעה לעובד, אולם לא ידעה לומר מתי פנתה, האם היה זה כשהתחילה לעבוד או זמן רב אחרי, לקראת סיום העבודה. בנוסף, לא הוכיחה שפנתה בפועל. טענה זו לא עלתה כלל בתצהירה אלא לראשונה בעדות.

  1. סוף דבר

            התביעה להשלמת פיצויי פיטורים מתקבלת.

הנתבעת תשלם לתובעת 34,348 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/9/14 ועד לתשלום בפועל.

  1. הנתבעת תישא בהוצאות שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪, צמודים כחוק מהיום.

ניתן היום, 24/4/19  בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

5129371

54678313

הדס יהלום 54678313

נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה

בעניין עריכה ושינויים במסמכי פסיקה, חקיקה ועוד באתר נבו – הקש כאן