19.7.11
עסקינן בעובדת בנק לשעבר, אשר פוטרה מעבודתה לאחר שנחשדה בביצוע פעילות חריגה בחשבונות בנק של לקוחות תושבי חוץ שהיו בטיפולה. העובדת הועמדה לדין פלילי והורשעה במסגרת עסקת טיעון על יסוד הודאתה בעבירות שעניינן גניבה בידי עובד והפרת אמונים בתאגיד. השאלה הנשאלת היא האם זכאית העובדת לתשלום פיצויי פיטורים בגין תקופת עבודתה, או שמא יש לשלול ולחלופין להפחית את סכום פיצויי הפיטורים בהתאם לסעיף 16 לחוק פיצויי פיטורים?
יצויין כי טרם ניגש בית הדין למלאכת ליבון הסוגיה הנ"ל וטרם נדרש הוא להכחשות העובדת, הקל בית הדין על מלאכתו בכך שהשתמש בסעיף 42א לפקודת הראיות, ולפיו בהתקיימם של שלושה תנאים (פס"ד פלילי חלוט, פס"ד מרשיע, המורשעת הינה בעלת הדין במשפט), ישמש פסק הדין הפלילי המרשיע כראיה קבילה במשפט אזרחי, ולא יהא ניתן להביא ראיות לסתור את הממצאים והמסקנות שנקבעו בפסה"ד המרשיע, אלא ברשות בית הדין ומטעמים מיוחדים שיירשמו. בכך למעשה קבע בית הדין, עוד בטרם דן לגופו של עניין, כי מעשה גניבה אכן היה!
לגופו של עניין, סעיף 16 לחוק פיצויי פיטורים קובע כך:
"לא יהיה עובד זכאי לפיצויים או יהיה זכאי לפיצויים חלקיים בלבד, הכל לפי העניין, אם פוטר בנסיבות, שעל פי הסכם קיבוצי החל על המעביד והעובד – ובאין הסכם כזה, על פי ההסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של העובדים באותו ענף – מצדיקות פיטורים ללא פיצויים או בפיצויים חלקיים בלבד."
לאור לשון החוק הנ"ל, לאור ההסכם הקיבוצי במקרה דנן, הקובע כי עובד לא יהא זכאי לפיצויי פיטורים אם מעל בכספי הבנק, ולאור עובדות המקרה, קובע בית הדין כי פיטורי העובדת תוך שלילת זכאותה לפיצויי פיטורים נעשו כדין.
לחיזוק מסקנתו מציין בית הדין כי המדובר בעובדת אשר עבדה בבנק תקופה העולה על 25 שנים. העובדת הייתה מוערכת, ונוכח האמון הרב שנתן בה הבנק הוצבה בתפקיד של אחראית על חשבונותיהם של לקוחות חוץ (לקוחות אלה אינם יכולים לעקוב אחר חשבונות הבנק שלהם באופן שוטף נוכח קשיי הנגישות למידע הבנקאי וחלק מהם נמנע ממגע עם עובדי הבנק משיקולים שונים). לקוחות אלו נתנו בעובדת אמון מוחלט מכיוון ששימשה היא בתור אשת הקשר בינם לבין הבנק, כשעם חלקם אף היו לעובדת יחסים שחרגו ממסגרת יחסי העבודה.
עוד קבע בית הדין, כי מעשיה של העובדת הם מעשים של מעילה באמון הן כלפי הבנק והן כלפי לקוחות הבנק. מעילה באמון היא עבירה חמורה ביחסי עבודה המחויבים להיות מושתתים על אמון רב ובמיוחד כאשר מדובר ביחסים שבין עובד בנק לבנק. מעשיה של העובדת פגעו בתדמיתו של הבנק ובמידת האמון שרחשו לו הלקוחות תושבי חוץ. המעילה באמון בוצעה בגרעין הקשה של תפקידה של העובדת – תפקיד בו היושר ונאמנות הם מצרך ראשון במעלה בלעדיו אין.
בסופו של יום, כאמור, בשל מעשי העובדת נשללו ממנה פיצויי הפיטורים.
דוד סער, עו"ד
