האם הקלטת המעסיק או חבר לעבודה נכנסת לגדר של חוסר תום לב?
מאת: עו"ד דוד סער
המדובר בעובד שהעוסק כסגן מנהל פנימייה בנתניה, אשר פוטר לטענתו בכתב תביעתו, שלא כדין, ומחמת העובדה שהביע דעתו על מדיניות המוסד בו הינו עובד, כגזענית, מפלה ובלתי חוקית, בהתייחס לקיומם של קשרים רומנטיים בין חניכות יהודיות וחניכים ערביים בפנימייה.
לכתב תביעתו צירף התובע הקלטות של ישיבות הצוות ופגישותיו עם מנהלת הפנימיה. מנגד, טענה הנתבעת, כי פיטורי התובע נעשו מחמת משבר אמון בין הצדדים.
ביה"ד האזורי דחה את תביעת העובד, תוך שקיבל את עמדת המעסיקה, לפיה הפיטורים נבעו משיקולים מקצועיים בלבד. לעניין ההקלטות ציין ביה"ד את פסיקת ביהמ"ש העליון (בר"ש 4550-15), שם הביע ביהמ"ש את דעתו בקשר לפגם המוסרי הטבוע בהקלטות מסוג שכזה. כן קבע ביה"ד האזורי, כי היות ולמקליט השיחות יש יתרון על האדם המוקלט, בכך שלו יכולת לנתב את השיחה לנושאים הנוחים לו, הרי שגם בכך יש טעם לפגם.
העובד לא ויתר, והגיש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה (ע"ע 2152-10-16), אשר דחה את הערעור, תוך שנימק כי מחומר הראיות עולה שאכן הפיטורים נבעו מחמת חוסר שביעות מקצועית. לעניין ההקלטות, ציין ביה"ד הארצי כי עצם הקלטתו של מעסיק או עמית לעבודה אינם מלמדים בהכרח על חוסר תום ליבו של המקליט, אלא שכל מקרה יש לבחון לגופו.
כן קבע ביה"ד, כי מצופה מבעל דין שערך את הקלטות, להגיש או לפחות להצהיר בפני הצד שכנגד אודות כל ההקלטות שערך, בין כאלה שמחזקות אותו ובין כאלה שמחלישות טענותיו, ולא לבצע סינון של הקלטות.
