לטענת הנתבעת בכתב הגנתה, בין עבודתו של העובד אצלה ובין עבודתה במקום עבודה נוסף, היו לתובע 36 שעות מנוחה קבועות והוא אף חתם על טופס בו הצהיר שיום המנוחה השבועי שלו הינו יום שישי.
ביה"ד לא קיבל את עמדת הנתבעת, ולא השתכנע כי החתימה על המסמך הינה חתימתו של העובד. מנגד קובע ביה"ד, כי התובע הזר עמד בנטל ההוכחה והצליח להראות שיום עבודתו בשבת היה יום המנוחה השבועי שלו.
לעניין הסתירה לכאורה, בין מוצאו של התובע, שהינו גוי שמטבע הדברים, אינו מחויב לשמור שבת, ובין 'ההטבה' שמקנה החוק למחללי השבת בישראל, קבע ביה"ד כי בהתאם להלכת קסלגוף, עובדים לא יהודים שלא נשאלו בדבר יום מנוחתם טרם העסקתם, ייחשב להם יום המנוחה ביום שבת קודש.
דוד סער, עו"ד
