האם רשימת לקוחות היא סוד מסחרי?

מאת:

3.8.11

בפס"ד ע"ע 80/08 דאטה פול בע"מ נ' יניב טכנולוגיות מדיה בע"מ ואח' של ביה"ד הארצי לעבודה, נדון המקרה הבא:

שני עובדים שעבדו בחברה והופסקה עבודתם, פתחו חברה מתחרה והשתמשו ברשימת הלקוחות של החברה בה עבדו בעבר. החברה תבעה אותם בטענה כי שימוש ברשימת לקוחות הינה בגדר "סוד מסחרי" ושהנתבעים עשו בה שימוש שלא כדין,

ומכאן תביעתה לפיצוי.

ביה"ד האזורי קבע כי רשימת לקוחות עשויה להיות "סוד מסחרי" אם יש בה מידע המעניק יתרון מסחרי לבעליו, מידע סודי ולא נגיש לציבור, כמו גם מידע שיצירתו כרוכה בהשקעת מאמץ זמן וממון.

ביה"ד האזורי חילק את הרשימה לשניים:

רשימת הספקים של התובעים- נקבע כי הינה סוד מסחרי ולפיכך על הנתבעים לפצות את החברה וזאת ללא הוכחת נזק.

לעניין רשימת הלקוחות- ביה"ד האזורי קבע כי לא הוכח שרשימה זו הינה בגדר "סוד מסחרי".

על קביעה זו של ביה"ד האזורי, לפיה "רשימת לקוחות" איננה "סוד מסחרי" הוגש ערעור לביה"ד הארצי לעבודה.

קביעת בית הדין הארצי לעבודה:

חלק מזכות הקניין של המעסיק היא זכותו לסוד מסחרי השייך לו, ואין לעובד זכות לעשות בו שימוש בלא רשות (ראו סעיף 5 לחוק עוולות מסחריות המגדיר "סוד מסחרי"). האיסור על העובד לעשות שימוש בסוד מסחרי זה חל הן בתקופת העסקה והן מעבר לה. הבעייתיות היא בהגדרת "רשימת לקוחות" כ"סוד מסחרי". יש לעיתים מצבים בהן רשימה שכזו תוגדר כסוד מסחרי ולעיתים לא. בפס"ד ע"א 9046/96 בן ברוך ואח' נ' תנובה ואח' קבע בית המשפט העליון כי:

"רשימת לקוחות תוכל להוות סוד מסחרי המגיע כדי זכות קניינית של בעליה רק בנסיבות שבהן יוכח שדרוש מאמץ מיוחד להשיגה, ובאותם מקרים שיוכח שיש ערך מוסף כלשהו בקבלת הרשימה "מן המוכן".

ביה"ד הארצי פסק כי יש לבדוק כל מקרה לגופו תוך איזון האינטרסים של העובד, המעביד והציבור.

במקרה דנן, קבע ביה"ד הארצ, בניגוד לביה"ד האזורי, כי לפי הראיות, הוכיחה החברה המערערת (להלן: "המערערת"), שהחברה המתחרה (להלן: "המשיבים") פנו לאחדים מלקוחותיה של המערערת, תוך שימוש בידע סודי של החברה המערערת. מדובר בשימוש בידע סודי הנוגע ל"סל הצריכה" של כל לקוח ולתנאי ההתקשרות המיוחדים עמו, לרבות המחיר המשולם עבור כל פרט. אלה הופכים את הרשימה לסוד מסחרי, רשימה אשר הושקע בה זמן ומאמץ רב, על מנת לגבש מערכת יחסים ספציפית עם כל לקוח ולקוח, היקף הרכישה והמחיר של כל לקוח ולקוח ואין ספק שזהו ידע בעל ערך כלכלי מובהק, ושימוש בידע זה ע"י המשיבים ללא רשות, העניק למשיבים יתרון על פני המערערת, יתרון שהוא מעבר לידע האישי שצברו במהלך עבודתם והפך לנחלתם.

המערערת ביקשה סעד למתן חשבונות על מנת שתוכל לאמוד את נזקיה. ביה"ד בדעת רוב, לא קיבל בקשה זו בטענה כי החברה לא עשתה כל שביכולתה על מנת לכמת ולאמוד את תביעתה כנדרש על אף שהייתה מסוגלת לעשות כן במאמץ סביר.

לאור האמור, קיבל ביה"ד את הערעור, וקבע כי רשימת הלקוחות של החברה הינה בגדר "סוד מסחרי של המערערת ופסק פיצוי נוסף ללא הוכחת נזק.

דוד סער, עו"ד

gjoj

מה הסיכוי של התביעה שלי?
השלימו את 3 השלבים בטופס ליחצו על הזמן שיחת הערכה ונחזור בהקדם!

    ממלאים את הפרטים ולוחצים על הכפתור

    דילוג לתוכן