בית דין אזורי לעבודה בת"א יפו

מאת: עו"ד דוד סער

פסק דין

ליבת המחלוקת בענייננו היא בשאלת מעמדו של התובע; קרי, האם התקיימו יחסי עובד – מעסיק בין הצדדים. ככל שנשיב על השאלה בחיוב, נדון בזכויות הכספיות הנגזרות מסטטוס זה.
התשתית העובדתית
1. החל מיום 27.2.2017 ובכל תקופת ההתקשרות אשר עמדה על 12 חודשים, התובע נהג על מונית שבבעלות הנתבע (מס' רישוי 9855026; מספר רישיון הפעלת מונית 13868)(ע' 5 ש' 25-26; ע' 10 ש' 7-8).
2. חברת יעקב עוז בע"מ (להלן – החברה) סיפקה לנתבע את "הזכות הציבורית/המספר הירוק" (להלן- המספר הירוק) על מנת שהנתבע, המפעיל עסק של השכרת מוניות לעצמאיים, יוכל להשכיר את המונית, כמו גם את המספר הירוק. עבור מספר המונית שילם הנתבע לחברה סך של 1,500 ₪ כולל מע"מ בכל חודש (ע' 5 ש' 29-30; ע' 10 ש' 9-10).
3. הנתבע השכיר את המונית שבבעלותו ואת המספר הירוק לתובע בעבור דמי שכירות חודשיים בסך של 7,800 ₪, אשר הורכבו מ- 6,300 ₪ בגין דמי שימוש במונית ו-1,500 ₪ עבור שכירת המספר הירוק.
4. דמי השכירות שולמו לנתבע בחלקם על ידי הכספים שנגבו מהלקוחות באשראי – לקוחות אשר סיפקה חברת "גט טקסי" לתובע (עבור דמי החברות מול "גט טקסי" שילם התובע לחברת "גט טקסי" כ- 1,099 ₪ +מע"מ בכל חודש), כאשר כספי האשראי שולמו על חשבון דמי השכירות היישר לחשבונו של הנתבע. במידה והיה יתרה/חוסר (כלומר שסכום הגבייה מהנסיעות באשראי היה מעל/מתחת 7,800 ₪), הצדדים התקזזו בהתאם (ע' 10 ש' 25-31).
5. בחודש פברואר 2017, עם מסירת המונית והמספר הירוק, חתם התובע על תצהיר בו נקבע, בין היתר, כי המונית ברשותו ובאחריותו המלאה החל מיום 27.2.2017 ועד ליום 28.2.2018;כי אין כל יחסי עובד- מעסיק בינו לבין החברה ו/או מיופה כוחה; כי באחריות התובע להחתים את בעל המונית על תאריך סיום עבודה עם סיום עבודתו על המונית; וכי במקרה של תאונה ו/או גניבה ו/או שריפה והופעלה פוליסת הביטוח, התובע יישא בהשתתפות עצמית ובמידה שלא הופעלה הפוליסה בשל רשלנותו הבלעדית, התובע ישלם את מחירון רכב המונית לבעלים (ע' 5 ש' 23-24; ש' 27-32; ע' 6 ש' 1-20).
6. התובע אינו רשום כעוסק מורשה ואין לו "תיק", כעצמאי, במס הכנסה או במע"מ (ע' 4 ש' 22-23; ע' 8 ש' 21).
7. התובע קיבל בין החודשים אפריל- ספטמבר 2017 תלוש שכר, כאשר הסכום הנקוב בהם היה קבוע, על סך 5,500 ₪ (ת/א).
8. בתום כל חודש, התובע העביר לנתבע את מלוא חשבוניות ההוצאות על המונית, כגון דלק וחשבוניות שהונפקו באמצעות המונה אשר רשום על שם הנתבע לצורך העברתם למס הכנסה (סע' 26 לתצהיר התובע; ת/ג).
9. כחלק מדמי השכירות, הנתבע התחייב לשאת בכל עלויות הטיפול ברכב, לרבות תיקונים, טיפולים תקופתיים, ביטוחים וכיוצ"ב, למעט הוצאות דלק.
10. פדיון המונית נותר אצל התובע, הנתבעים לא קיבלו כל חלק ממנו, למעט התשלום הקבוע שפורט לעיל.
11. בתום חודש פברואר 2018 הסתיימה ההתקשרות בין התובע לבין הנתבע.

ניהול ההליך
12. ביום 23.4.2018 הוגשה התביעה שבפנינו.
13. ביום 27.8.2018 הוגש כתב ההגנה. עוד הוגש באותו יום כתב תביעה שכנגד על סך 37,777 ₪, המכיל בחובו שלושה סכומים: החזר חוב דמי שכירות בסך 30,000 ₪; החזר תשלומי קנסות בסך 2,347 ₪ (נת/ב) וסך של 5,450 ₪ בגין נזקים שגרם התובע לכאורה למונית (נת/ד).
14. ביום 15.11.2018 הוגש כתב הגנה שכנגד, במסגרתו הבהיר התובע, כי בית הדין נעדר סמכות עניינית לדון בתביעה שכנגד. בהקשר זה הבהיר התובע, כי כחלק מתנאי העסקתו, הוא נדרש להפקיד בידי הנתבע המחאה בסך 7,000 ₪ כפיקדון בעבור תשלום קנסות ונזקים לרכב, והאחרון הפקיד המחאה זו ללא אישורו.
15. ביום 22.11.2018 התקיים דיון קדם משפט בפני כב' השופטת יפית זלמנוביץ גיסין.
16. ביום 19.3.2019 ניתנה החלטה על ידי אב בית הדין בבקשה לגילוי מסמכים.
17. ביום 4.4.2019 וביום 27.6.2019 הוגשו, בהתאמה, תצהירו של התובע ותצהירו של הנתבע וכן תצהירו של פאיג סמדוב (להלן- איליה), עוזרו האישי של הנתבע אשר תפקידו "לבצע כל פעולה שצריך, בין היתר, לדאוג לכך שהנהגים משלמים את דמי השכירות בזמן, לדאוג לתיקוני בלאי ברכבם, להודיע להם כי יש להכניס את הרכב לטיפול וכיוצ"ב" (ת/סע' 2; ע' 12 ש' 32-33).
18. ביום 28.10.2019 התקיים דיון הוכחות בפנינו, במהלכו נחקרו התובע, הנתבע ואיליה.
בתום הדיון סיכמו הצדדים את טענותיהם בעל פה.
מכאן הכרעתנו.
טענות הצדדים
19. לטענת התובע, יחסי העבודה החלו ביום 1.2.2017 והסתיימו ביום 28.2.2018, עת במהלך יום שגרתי, הראתה תקלה במונית אשר שימשה את התובע בעבודתו דבר אשר מנע מהתובע להמשיך בעבודתו ולאור זאת פנה לנתבע על מנת להודיע לו על המתרחש ומה עליו לעשות עם המונית ולאן לפנות. לפתע, במהלך השיחה ומבלי כל סיבה המניחה את הדעת, הודיע הנתבע לתובע כי אינו מעונין עוד בעבודתו של התובע ומבחינתו הוא מפוטר בזה הרגע. לפיכך, הוא זכאי לסעדים שונים ובכללם פיצויי פיטורים, פיצוי בגין אי הפקדות לביטוח פנסיוני, פדיון ימי חופשה, תשלום הודעה מוקדמת, תשלום דמי הבראה, גמול בגין שעות נוספות, אי מסירת הודעה לעובד, פיצוי בגין אי מסירת תלושי שכר ופיצוי בגין פיטורים שלא כדין.
20. לטענת הנתבע, בין הצדדים כלל לא שררו יחסי עבודה. בבסיסה של התביעה, ניסיון נואל של התובע להטיל על הנתבע חבות כספית, אשר ידוע לו וברור לו כי הוא אינו זכאי לה כלל ועיקר. התובע יצר קשר עם הנתבע לצורך שכירת המונית שפרטיה לעיל, תמורת דמי שכר חודשיים. לאחר משא ומתן בין השניים סוכם, כי הנתבע ישכיר את המונית והמספר הירוק בסכום הנקוב לעיל. במעמד ההסכם, התנה התובע את הסכם ההתקשרות בכך, שהנתבע ינפיק לו 'תלושי שכר' מסיבותיו שלו, ובפרט בגלל ההטבות להן יהיה זכאי עקב כך מהמוסד לביטוח לאומי. תלושים אלה לא שיקפו את מצב הדברים בפועל. דמי השכירות החודשיים לקחו בחשבון גם את העובדה שהנתבע נשא בתשלומים הסוציאליים של התובע כאילו היה הוא "עובד" (ההוצאה הייתה קבועה בגין דמי ביטוח לאומי ומס בריאות בשווי של 192 ₪, והיא היתה ההוצאה היחידה שהוציא הנתבע עבור התובע). למרבה הצער, לאחר שמונה חודשים לערך, החל התובע שלא להעביר דמי שכירות חודשיים לנתבע, כך שיצר חוב גדול כלפי הנתבע עקב אי תשלום דמי השכירות (כ- 30,000 ₪ לערך), שכן החליט לקחת פחות נסיעות באשראי ויותר נסיעות במזומן, משום שהכספים באשראי היו הולכים ישירות לנתבע, ואילו כספי המזומן היו בשליטתו הבלעדית של התובע והיו נכנסים ישירות לכיסו. נעשו פניות רבות מצד איליה לתובע (חלקן על ידי שיחות טלפוניות מוקלטות) על מנת שיסדיר את חובו, אולם ניסיונותיו של הנתבע העלו חרס.
21. עוד טוען הנתבע, כי בשל העובדה שהתובע לא הסדיר את חובו, וממילא תקופת השכירות שבין השניים היתה אמורה להסתיים במהלך חודש פברואר 2018, פנה איליה אל התובע בשיחה טלפונית וביקש ממנו להחזיר את הרכב לידי הנתבע; שכן, לא יתכן כי התובע משתמש במונית של הנתבע מבלי לשלם בגינה דמי שכירות. התובע לעומת זאת עמד על זכותו להשיב את הרכב בתום תקופת השכירות, ולא היה מוכן להחזיר את הרכב לפני כן. בסופו של יום, התובע החזיר את הרכב כשהוא שבור ותקול, מלוכלך בצורה בלתי רגילה עם מיכל דלק כמעט ריק, וזאת בניגוד למוסכם בין הצדדים.
22. לבסוף טוען הנתבע, כי מדובר בתביעה חסרת תום לב. באחת משיחות הטלפוניות שהתנהלו בין איליה לבין התובע, הראשון דרש מהתובע להסדיר את החוב ולהשיב את הרכב לידי הנתבע; איליה אף טען בפני התובע, כי במידה ולא יעשה כן הוא יפנה למשטרה ויגיש תלונה על כך שהתובע גנב ממנו את רכבו. התובע השיב לאיליה, כי אם יעז הוא להגיש תלונה במשטרה, או אז יפנה לערכאות שיפוטיות ויגיש תביעה על כך שהנתבע לא שילם לו תשלומי פנסיה בתלושי השכר ואף ציין כי "העורך דין שלו כבר אמר לו מה לעשות".
המסגרת הנורמטיבית
23. המבחנים המנחים, יש יאמרו שיקולים לצורך הכרעה בשאלת קיומם של יחסי עובד ומעסיק פורטו בחוות דעתה של כב' השופטת גליקסמן כוכבי בפסק דין ע"ע (ארצי) 56745-02-13 חברת החדשות הישראלית בע"מ נ' שחר צרפתי (מיום 14.6.2016)(להלן- חברת החדשות). שם עמדה כב' השופטת גליקסמן על עקרון יסוד בסוגיה זו, שלפיו, המבחן הרווח והמקובל בפסיקה לסיווג מעמדו של מועסק כ"עובד" או כ"קבלן עצמאי" הוא המבחן המעורב. המרכיב הדומיננטי במבחן המעורב הוא מבחן ההשתלבות, ולו שני פנים: הפן החיובי והפן השלילי. במסגרת הפן החיובי נבדקת השאלה האם מבצע העבודה השתלב בעסקו של נותן העבודה. במסגרת הפן השלילי נבחנת השאלה האם מבצע העבודה ביצע את העבודה במסגרת עסק עצמאי משלו. ראה: ע"ע (ארצי) 300021/98 זאב טריינין עו"ד – מיכה חריש ומפלגת העבודה, פד"ע לז 433 (2002).
24. מרכיבים נוספים במבחן המעורב הם: מבחן הקשר האישי; כפיפות; אספקת כלי עבודה; תלות כלכלית; אופן הצגת ההתקשרות בפני גורמים חיצוניים, לרבות מס הכנסה והמוסד לביטוח לאומי; בלעדיות הקשר; התמשכות הקשר, סדירות הקשר ורציפותו. ראה: ס' 4 לחוות דעתה של השופטת גליקסמן בפרשת חברת החדשות.
25. מה שיכריע את הכף בבחינת השיקולים, היא התמונה הכוללת כפי שעולה מן הנתונים העובדתיים וכפי שהיא נבחנת על פי מבחן המעורב הכולל את כל המבחנים כולם. ראה: שם בס' 5; ע"ע (ארצי) 414/04 שלמה בן חיים – כדורי פיתוח בע"מ (מיום 8.1.2007).
דיון והכרעה
26. לאחר שבחנו את המסכת הראייתית, התרשמנו מהעדויות שבפנינו ושקלנו את טענות הצדדים בראי הפסיקה, הגענו לכלל מסקנה שלפיה לא התקיימו יחסי עובד –מעסיק בין התובע לבין הנתבע במהלך תקופת ההתקשרות. לפיכך, דין התביעה, על כלל סעדיה, להידחות. נבאר את מסקנתנו.
27. ראשית, עדות התובע לא היתה קוהרנטית והתרשמנו כי התחמק מלפרוש בפנינו את התמונה בכללותה. בתחילה התובע ביקש להתנער מחתימתו על התצהיר אל מול החברה (נת/א), אך בהמשך ביקש להדגיש כי האחריות שלו היא על הדוחות והקנסות בלבד (ע' 5 ש' 23-33; ע' 6 ש' 1-9). לגבי תקופת ההתקשרות, בתצהיר עדות ראשית של התובע נטען על ידו כי תקופת ההתקשרות החלה ביום 1.2.2017, בעוד שעולה מסעיף 1 לתצהיר שחתם אל מול החברה, כי תקופת ההתקשרות החלה ביום 27.2.2017. בנוסף, כאשר התובע עומת עם דברים שאמר בשיחה טלפונית עם איליה (נת/ג), הדגיש התובע כי הדברים לא נאמרו על ידו, אך נזכר בהמשך בדרך הילוכה (ע' 7 ש' 4-13). כמו כן, מוקשה בעינינו הנימוק שמסר התובע, בנוגע לדברים שאמר בשיחה הטלפונית עם איליה בנוגע לחוב (ע' 6 ש' 21-32). זאת ועוד, טענותיו של התובע בכל הנוגע לדרך השתכרותו (ע' 9 ש' 10-33) מעלות תמיהה, שכן אם שכרו עמד בכל מקרה על 5,500 ₪ בחודש, מדוע ביקש לעתים לעבוד בשעות לא שעות ומדוע ראה בפדיון הכספים שנתקבלו במונית כבשלו?
28. שנית, עיון בכתב התביעה, כמו גם בתצהיר התובע מגלה, כי התובע לא הניח תשתית עובדתית הנכנסת לגדרם של המבחנים דלעיל. אכן, בכתב ההגנה שכנגד, נטען על ידי התובע, כי מעולם לא התקשר בחוזה לשכירת מונית (סע' 9). אנו ערים לכך שאין כל הסכם מפורש בכתב בין הצדדים לעניין דמי השכירות (ע' 10 ש' 16-19; ע' 13 ש' 3-5). ואולם וזה העיקר, בתצהירו של התובע לא תמצא כל הכחשה להתקשרות האמורה, וכל שתמצא שם הן טענות לגבי זכויותיו הקוגנטיות לכאורה, כמו גם טענות לגבי התשלומים והוצאות שנדרש התובע לשלם/להעביר לנתבע (סע' 24-27).
29. שלישית, גרסת הנתבע, בנקודה המרכזית לגבי עצם ההתקשרות ומסגרת היחסים שבינו לבין התובע היתה אמינה בעינינו, שכן התרשמנו כי עיסוקו של הנתבע בהשכרת מוניות. הנתבע הפעיל עסק להשכרת חמש מוניות שבבעלותו (ע' 13 ש' 1-2), במחיר קבוע לחודש, תוך שהתובע לא נדרש לשלם על תיקונים (ע' 7 ש' 18-20). התובע שכר מונית (ע' 13 ש' 12-14). יותר מכך. התובע הדגיש, כי אם לא היה שוכר מהנתבע את המונית, הוא היה שוכר את המונית מגורם אחר (ע' 8 ש' 31-33; ע' 9 ש' 1). הנתבע טען ועדותו לא נסתרה, כי ההתקשרות עם הנהגים האחרים – חמישה במספר באותו זמן- היתה כזו שגם הם שילמו דמי שכירות חודשיים (ע' 11 ש' 22-27).
30. במילים אחרות, התרשמנו כי מדובר בעסק להשכרת מוניות של נהגי מוניות עצמאיים, כך שהנתבע לא התקשר עם התובע על מנת שהאחרון יעבוד כנהג אצלו. לשון אחרת, אין מדובר ב"מפעל" אשר עסק בהפעלת מוניות שבבעלותו באמצעות נהגים איתם התקשר. זאת בניגוד למקרה שנדון בפסק הדין בעניין דמ"ש (ב"ש) 15984-08-11 יורם לוגסי – סלע עופר מוניות בע"מ (מיום 24.10.2012). בקשת רשות ערעור של החברה נדחתה (59581-11-12; מיום 30.12.2013). יוער, כי שם, בשונה מענייננו, התובע לא שילם לנתבעת דמי שכירות על המונית, התובע מסר את הפדיון היומי לנתבעת, השכר נקבע על בסיס הפדיון מהכנסות המונית שעמדה לרשותו, כאשר הסכום המתקבל לאחר ניכוי הוצאות הדלק מהכנסות המונית, היה מחולק בין הנתבעת לתובע, מחצית ומחצית; סידור העבודה נקבע על ידי הנתבעת, והתובע לא נשא בסיכונים של העסק.
31. רביעית, התובע אמנם קיבל תלושי שכר, אך התרשמנו כי מדובר בתלושים פיקטיביים. התובע לא היה זכאי לשכר מהנתבע, אלא היה עליו להעביר את הפדיון מגט טקסי בלבד ישירות לנתבע, על חשבון דמי השכירות החודשיים אשר היה מחויב לשלם לנתבע. לכאורה, תלושי המשכורת שניתנו לתובע מצביעים על קיומם של יחסי עובד-מעסיק, אולם "הכלל הוא, כי רישום כ"עובד" אינו יוצר סטטוס, אלא מעביר את נטל השכנוע אל המעביד ועליו להוכיח שהאיש אינו עובד" (דב"ע נה/3-78 סיני –שפיר תכנון וביצוע בע"מ (מיום 6.11.1995); ע"ע 15288-12-10 בוימל אלון –חיים פלזן (מיום 8.5.2012).
32. בהקשר זה נדגיש, כי למעשה רק התובע קיבל מהנתבע תלוש שכר (ע' 12 ש' 14-15). אנו מאמינים לנתבע, כי התובע רצה לקבל תלושי שכר, מטעמיו, והראשון הסכים לכך (ע' 10 ש' 14-15;ע' 12 ש' 12-13). שמא הדבר נובע מסיבות משפחתיות אישיות, "היו לו הרבה בעיות וחובות והיה מסובך מעל הראש" (ע' 6 ש' 27; ע' 7 ש' 3; ע' 8 ש' 22-26). ממילא, תלושי השכר שהונפקו לתובע לא שיקפו את הכנסותיו בפועל בגין עבודתו, אלא נקוב בהם סכום חודשי קבוע. בשינויים המחויבים, ראה: ס"ע 36029-04-12 אהרון חזות – מוניות פיקס בע"מ (מיום 27.4.2014) אשר נסיבותיו דומות לתיק שבענייננו.
33. חמישית, אמנם כלי העבודה העיקרי בעבודת התובע היה המונית אשר בבעלות הנתבע שגם היה בעל רישיון הפעלתה. ואולם, בעד כלי העבודה נדרש התובע לשלם דמי שכירות ואף לשאת בהוצאות הדלק, והוא אף התחייב לשאת בקנסות ודוחות וכן להשתתף בתאונות במסגרת העבודה. יוער, כי הטיפולים השוטפים והתיקונים הנדרשים לרכב, לרבות טסט, נעשו על חשבון הנתבע (ע' 7 ש' 18 -22; ע' 12 ש' 16-17). הלכה למעשה, התשלומים מגט טקסי (על שמו של התובע), בסך מסוים וקבוע היו מעין ערבות לתשלום דמי השכירות (ע' 11 ש' 1-4). בזיקה לכך טען איליה, כי מהכסף שנכנס מגט טקסי התובע קיבל חלק, "במקדמות או מול בית המשפט או בהוצלפ שהיה עצור". איליה לא ידע לאמוד את הסכום (ע' 14 ש' 29-33; ע' 15 ש' 2-4).
34. לא נעלמה מעינינו העובדה, שלפיה במונית היה מונה על שמו של הנתבע (ע' 11 ש' 28-31), אך בהקשר זה טען הנתבע (סע' 2 לתגובתו לבקשה לגילוי ועיון במסמכים מיום 4.3.2019), כי לא היה לו מושג "מה עשה התובע עם הקבלות שהוא הוציא ללקוחותיו, אם בכלל נהג לעשות כן, וכל עניינו של הנתבע היה שהתובע ישלם לו את דמי השכירות החודשיים. רק בחודשים בהם התובע טען כי אין לו מספיק כסף לשלם את דמי השכירות – ביקש התובע לראות אסמכתאות, קרי קבלות מתדפיסי המונה, על מנת לאמת את טענותיו. קבלות המונה הוצאו באופן בלעדי על ידי התובע, ועל דעתו, ולנתבע אין מושג כמה השתכר התובע באותה תקופה (פרט לפירוט שהיה מקבל מחברת גט טקסי, קרי הכנסות מאשראי)".
35. שישית, גרסתו של התובע לגבי דרך השתכרותו לא היתה עקבית. בתחילה טען התובע בחקירתו הנגדית כי קיבל "סוג של משכורת…" (ע' 4 ש' 21). בהמשך טען מחד גיסא, כי קיבל את הכסף "במזומן כל חודש. לאחר שנכנס הכסף בגט טקסי ב-10 לחודש", ומאידך גיסא, אם לא היה נכנס כסף בגט טקסי, "הייתי צריך לשלם להם במזומן". (ע' 5 ש' 2-5). לאחר מכן, כי "הכסף הזה למעשה שהוא שייך לי. הוא קיבל את הכסף מגט טקסי של האשראי ולי נשאר כסף כל החודש…בכסף הזה הייתי משתמש לדלק והוצאות לא נשארה לי משכורת" (ע' 6 ש' 25-32). בהמשך טען התובע, מחד גיסא, במענה לשאלה מדוע עבד 24 שעות? כי "אני צריך כסף בשבילו" (ע' 8 ש' 6) ומאידך גיסא, כי "כי לא קיבלתי משכורת בחודשים האלה. הוא קיבל את הכסף של האשראי ולי לא היה כסף והייתי חייב לעבוד. זה גם חלק מזומן וזה חלק מעצמי ולדלק…המעסיק מקבל את האשראי. אני לוקח את המזומן." (ע' 8 ש' 5-11). התובע טען כי היה אחראי על המשכורת של עצמו, ובלשונו: "אני מוריד את המשכורת שלי ואת השאר הוא מקבל" (ע' 8 ש' 16-19); וכי השתכר "בין ההפרש בין האשראי לבין הסכומים שהיית מדפיס שלמעשה היו מזומנים" (ע' 9 ש' 11-13). לבסוף טען התובע, כי המחזור עמד לעתים מעל 20,000 ₪ בחודש (ע' 9 ש' 14-15); וכי חילק "בין המזומן לבין האשראי" (ע' 9 ש' 22-23).
36. שביעית, התובע היה צריך לשלם בעבור הוצאות שוטפות לרבות הוצאות דלק, ניקיון וכיוצא בזה (סע' 10 לכתב ההגנה שכנגד, ע' 6 ש' 31-32; ע' 7 ש' 17-18). אלא מאי. הנתבע התקזז עם רשויות המס, לא רק בעבור ההוצאות שנשא בעצמו כמו ביטוח והאחזקה השוטפת של המונית שהועמדה לרשות התובע (ע' 11 ש' 32-22; ע' 12 ש' 1-12) אלא גם בעד ההוצאות בעבור הדלק שהתובע שילם בעצמו (ע' 7 ש' 17-18). אכן, אחד מסימני ההיכר החשובים בבחינת הפן השלילי, קרי לעסק עצמאי, הוא כי מייעול העבודה ומהחיסכון בהוצאות ייהנה בעל העסק ולא המזמין וכי ההשקעות ואמצעי הייצור בהן יהיו של בעל העסק (ע"ע (ארצי) 1466/04 תדיראן בע"מ – קרסנטי (מיום 15.4.2007). דא עקא, כי התובע טען כי אין לו "תיק" במס הכנסה ובמע"מ, אך זאת כנראה מטעמיו של התובע, כך שממילא לא יכל לקבל החזר על כך, מחד, כאשר אין חולק כי המונה והמספר הירוק רשום על שם הנתבע, מאידך (ע' 18 ש' 18-32). מאליו יובן, כי אין בשיקוף הדברים כאמור כדי להכשיר התנהלות כזו או אחרת אל מול רשויות המס. עם זאת, לטעמנו, אין בכך כדי להצמיח יחסי עבודה בין הצדדים.
37. שמינית, הנתבע לא התערב כלל ועיקר בסידור העבודה של התובע, והאחרון היה אדון לעצמו, כך שהיה חופשי לקבוע לעצמו ימים ושעות פעילותו. שכן, התובע עבד מתי שחפץ (ע' 7 ש' 30-32), כך שהחליט כרצונו על שעות עבודתו (ע' 8 ש' 1-4). התובע לא נדרש לדווח כלל ועיקר לנתבע לגבי שעות או יעדי הנסיעות. האמור אינו משקף מצב רגיל של עובד, האמור לעמוד לרשות מעסיקו בשעות קבועות מראש. היענות להצעת עבודה, בהתאם לזמנו הפנוי של אדם, מתאימה יותר לעובד עצמאי, העושה לביתו כרצונו. ראה: דמ"ש 18977-01-09 חושיה כאמל – לי מונית בע"מ (מיום 10.10.2011)(להלן- עניין כאמל) אשר נסיבותיו דומות לתיק שבענייננו. הצדדים שם הגיעו בבית הדין הארצי להסדר שקיבל תוקף של פסק דין, שלפיו הן הערעור של מר כאמל בבית הדין, והן התביעות בבית המשפט השלום יידחו (ע"ע 17079-11-11; מיום 15.1.2013).
38. הוברר לנו, כי ככל שהתובע עבד יותר והיו יותר נסיעות, הכנסותיו גדלו בהתאם (ע' 8 ש' 5-9). אמנם התובע ביקש לציין, כי הכסף עובר לנתבע, אך בהמשך הדגיש, כי "אני לוקח את המזומן."
39. תשיעית, אמנם התובע טען כי הייתה תקשורת מסוימת בין הנתבע לבינו, באמצעות איליה, אך בוודאי שאין מדובר בהשגחה שוטפת של הנתבע על התובע. שכן התובע היה בקשר עם הנתבע לגבי הדברים הקשורים לרכב טיפולים, עבודה, כסף לגט (ע' 9 ש' 2-7), כך שאיליה היה נפגש עם התובע פעם בחודש (ע' 13 ש' 6-11).
40. עשירית, אמנם התובע טען כי "אני יכול להביא 100 עדים. מספיק העובדים של גט טקסי ידעו שאני עובד שכיר…מנהלת השרות…" (ע' 7 ש' 23-29). לא הוברר לנו כיצד היה הדבר מסייע לתובע; אך מכל מקום התובע לא ביקש את זימונם, על הנפקות הנובעת מכך.
41. אחרון, מתמלילי השיחות שבין התובע לבין איליה (שיחות מיום 10.5.2018; 12.2.2018; 2.2.2018; 18.1.2018; 20.11.2017; 15.11.2017; 5.11.2017 אשר צורפו לתצהיר הנתבע) עולה, כחוט השני בהן, כי התובע ער לעצם החוב שלו כלפי הנתבע, וכי האחרון, באמצעות אליה, עומד על דרישתו לקבל את המונית בחזרה, על רקע החוב כאמור. לטעמנו, שיחות אלה מחזקות את הרושם שמדובר בסכסוך עסקי במהותו.
42. לסיכום, בחינת מכלול הראיות בתיק ושקלולם, תוך יישום המבחנים שנקבעו בפסיקה, מביאים אותנו למסקנה, כי בין התובע לבין הנתבע לא התקיימו יחסי עובד- מעסיק שכן מירב הסממנים מעידים כי מדובר בעצמאי. התובע הסתכן בהוצאות או בהפסדים במסגרת עבודתו. כך, התובע היה רשאי לקבל החלטות ניהוליות בנוגע לנהיגת המונית (שעות, יעדים). אם התובע הרוויח יותר או פחות, התשלום הנדרש על ידי הנתבע לא השתנה, מאחר שהוא נקבע במישור החודשי.
התביעה שכנגד
43. נוכח מסקנתנו שלפיה אין מתקיימים יחסי עובד- מעסיק, הרי שממילא בית הדין נעדר סמכות עניינית לדון בתביעה שכנגד.
44. מעבר לנדרש נעיר, כי טענת הנתבע בדבר חוב בסך 30,000 ₪ לא פורט כדבעי בפנינו וממילא לא נתמכו בראיות (ע' 13 ש' 15-21; ע' 14 ש' 4-21). מכל מקום, על רקע העובדה שאין חולק, כי התובע עמד במשך כשמונה חודשים בתנאי ההתקשרות, קרי שילם כ- 50,000 ₪ לנתבע בעד שכירת המונית (6,300 ₪ * 8), מחד, ולנוכח העובדה כי שווי המונית באותה תקופה עמד על כ- 50,000 – 40,000 ₪, מאידך (ע' 10 ש' 20-21; ע' 13 ש' 26-27), אנו סבורים, כי בנסיבות העניין, טוב יעשה הנתבע אם ימחל על החוב הנזכר, ככל שקיים חוב כאמור. ואולם הדבר בגדר המלצה בלבד (בשינויים המחויבים ראה עניין כאמל).
סוף דבר
45. אשר על כן, יש לדחות את התביעה להכרה ביחסי עובד-מעסיק על כל סעדיה, כך שהתובע אינו זכאי לתשלומים שונים מכוח משפט העבודה המגן.
46. בית הדין נעדר סמכות עניינית לדון בתביעה שכנגד, קרי במחלוקות הכספיות בין הצדדים בעניין החוב הנטען, הדוחות, הקנסות והנזקים הנטענים.
47. בנסיבות העניין, ובכלל זה התנהלות הנתבע אשר הוציא לתובע תלושי שכר פיקטיביים, כל צד יישא בהוצאותיו.

נציגת ציבור מעסיקים
גב' אידה שפירא

דורון יפת שופט
אב"ד

זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין.
ניתן היום, ד' חשוון תש"פ, (02 נובמבר 2019), שעה 22:34, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

5129371
54678313

דורון יפת 54678313
נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה

בעניין עריכה ושינויים במסמכי פסיקה, חקיקה ועוד באתר נבו – הקש כאן