חוק שכר המינימום נחקק בשנת 1987, במטרה להגן על העובדים, בעיקר המוחלשים מביניהם, ועל האינטרס הציבורי.
שכר המינימום עומד כיום על 3,850.18 ש"ח לחודש או 47.5% מן השכר הממוצע במשק, ועם זאת, באם השכר הממוצע במשק יורד, שכר המינימום עדיין מתעדכן כלפי מעלה.
שכר המינימום השעתי מחושב בהנחה שעובד עובד כ- 186 שעות לחודש. החוק חל על בוגרים מגיל 18 ומעלה, ובתוך החישוב נלקחות בחשבון כל התוספות הקבועות של העובד, למעט החזר הוצאות.
החוק קוגנטי לחלוטין ולא ניתן להתניה וזאת מכוח סעיף 12 הקובע כי "זכותו של עובד, לפי חוק זה, אינה ניתנת להתנייה ולויתור".
סעיף זה נחקק על מנת להגן על עובדים רבים שהינם חסרי כוח מיקוח ויסכימו לוותר על שכרם תמורת האפשרות לעבוד.
הדבר נכון בייחוד כאשר מדובר במתמחים ובמתלמדים, והפסיקה קבעה באופן עקבי כי אסור למאמן להמנע מתשלום שכר למתמחה.
כך לדוגמא בע"א 252/07 אשר עמיאד נ' זוהיר בחריה מתמחה חתם לעורך דין על כתב ויתור טרם התמחותו ולפיו הוא מוותר על שכר, וחזר וחתם על כתב ויתור שכזה ולפיו אין לו תביעות גם בתום התמחותו, אשר בגינו לא קיבל שכר כאמור.
ובכל זאת הוא תבע את המאמן, וביה"ד לעבודה פסק לו שכר שכן מתמחה הינו עובד לכל דבר ועניין, וזאת חרף העובדה שגם לאחר תום ההתמחות, אז היה לו כוח מיקוח, חתם שוב ש"אין לו טענות".
בע"א 1054/01 אשר טווילי נ' יצחק דהרי יועץ מס לא שילם למתמחהו שכר בטענה כי הכשיר את המתמחה ואף ההין והעז לטעון כי "מגיע לו שכר לימוד מן המתמחה".
בית הדין לעבודה קבע כי יצחק דהרי אינו "בית ספר ליועצי מס" ועליו לשלם למתמחה, חרף הנוהג בקרב יועצי מס שלא לשלם למתמחים, מה גם שעל אף אלמנט ההתלמדות, טווילי ביצע עבודה מעשית עבור דהרי.
ברוח זו הוטל על מאמן בע"ע 1082/02 חיים קזיס נ' תאופיק עריית לשלם למתמחהו שכר מינימום. טענת המאמן לפיה כאשר המתמחה לן במשרד הוא קיבל "תמורה", נדחתה מכל וכל.
בתב"א נז' 35-3633 ערן ארקוש נ' לאופר נפסק כי גם בשל תקופת הכשרה בת שבוע יש לשלם שכר לעובד.
לסיכום, לעובדים, ולמתמחים בעיקר, אין כוח מיקוח אל מול המעביד, ועל כן מגן בית הדין לעבודה על העובד ועל המתמחה מפני "הסכמות" שכאלו על ויתור על שכר עבודתם.
ד"ר דוד סער, עו"ד
