שיתוף ספציפי בדירת מגורים שנרכשה לפני הנישואין

המדובר בסכסוך משפחתי בין בני זוג גרושים, שהתברר בבית המשפט לענייני משפחה, והתגלגל לפתחו של ביהמ"ש המחוזי, בערעור שהגיש הבעל על החלטת הערכאה קמא (עמ"ש 38713-10-15).

לטענת הבעל, זמן קצר לפני נישואיו עם האישה, רכש הוא דירת מגורים, אותה רשם בטאבו על שם רעייתו, חברתו דאז. לטענת הבעל, הסיבה שרשם את הדירה על שם האישה, הינה שיקולי מיסים וקבלת משכנתא בתנאים טובים יותר.

לטענת הבעל, הוא זה שהביא את ההון העצמי לרכישת הדירה, הוא זה שטיפל בכל הפרוצדורה לרכישה, הוא זה שמצא את הדירה והשתתף במכרז שהוציא כונס נכסים על הדירה. הצדדים ראו בדירה כדירתם המשותפת, עברו להתגורר בה עוד לפני נישואיהם ושילמו את החזרי המשכנתא מחשבונם המשותף.

האישה מנגד, טוענת כי היא זו שרכשה את הדירה ולמעשה מצב רישום הדירה בטאבו, מלמד יותר מכל על זכויותיה הבלעדיות בדירה, כאשר הצדדים מעולם לא ראו בדירה כדירתם המשותפת וממילא לא חלה כוונת שיתוף ספציפית בדירה, וממילא לפי סע' 5 (א) לחוק יחסי ממון, אין לחלק את שווי הדירה בין בני הזוג הגרושים.  

ביהמ"ש לענייני משפחה פסק, כי אין להכיר במקרה זה בכוונת שיתוף ספציפי והמערער לא הוכיח קיומם של המבחנים הנדרשים בפסיקה להוכחת כוונת שיתוף ספציפית.

ביהמ"ש המחוזי סבר אחרת, וקבע כי אכן קיימת כוונת שיתוף ספציפית בנכס במקרה דנן. לדידו של ביהמ"ש, בנוסף לקיומם של חיי נישואין משותפים ממושכים, על הטוען לשיתוף בנכס, יש להראות נסיבות עובדתיות נוספות, שיוכיח כוונת שיתוף שכזו. במילים פשוטות, קובע ביהמ"ש, כי מעבר לחיי נישואין משותפים, יש להראות דבר מה נוסף שיעיד על כוונת שיתוף.

במקרה שלפנינו, קבע ביהמ"ש, הנסיבות העיקריות שהובילו לפסיקה לפיה ישנה כוונת שיתוף, היא רכישת הדירה סמוך מאוד לנישואי בני הזוג והעמדת ההון הראשוני ע"י הבעל, אותה יש לראות כהשקעה כספית לא מבוטלת, המעידה על כוונה ברורה לשיתוף בנכס.

הערעור התקבל, והדירה תחולק שווה בשווה בין בני הזוג.

דוד סער, עו"ד

מה הסיכוי של התביעה שלי?
השלימו את 3 השלבים בטופס ליחצו על הזמן שיחת הערכה ונחזור בהקדם!

ממלאים את הפרטים ולוחצים על הכפתור