לטענת העובד בכתב תביעתו, עבד שעות רבות מדי יום ועליהן לא קיבל תשלום. כן טען העובד, כי מעולם לא הסכים לקבלת תשלום שכר גלובלי הכולל תשלום עבור שעות נוספות (בהתאם לפסיקה, דרושה הסכמה מפורשת של העובד לתשלום באמצעות שכר כולל).
הנתבעת טענה מנגד, כי על העובד חל סעיף 30 לחוק שעות עבודה ומנוחה (סעיף המחריג את הוראות החוק על עובדים שלא ניתן לפקח על עבודתם מחמת סוג תפקידם). כן טענה הנתבעת, כי בהתאם לדוחות הנוכחות של העובד, ישנם ימים רבים בהם החסיר שעות עבודה, שערכן עולה על ערך השעות הנוספות, ולכן יש לקזז בין שעות החסר של העובד לבין השעות הנוספות שעבד.
ביה"ד האזורי דחה טענות אלו של המעסיקה לגבי תחולת סעיף 30 לחוק, אך קיבל את טענתה בעניין התשלום הגלובלי, לפיה הייתה הסכמה בין העובד ובין החברה לתשלום שכר כולל והעובד היה מודע לכך. ביה"ד לא התייחס לטענה הקיזוז הנ"ל.
בערעור שהגיש העובד לבית הדין הארצי לעבודה (ע"ע 52804-12-15), נדונה טענת המעסיקה בעניין קיזוז השעות. ביה"ד קבע, כי התחשיב שהגיש העובד התבסס רק על הימים שבהם עבד שעות נוספות, בעוד שהתחשיב שביצעה המעסיקה, כלל גם ימים בהם העובד לא השלים את מכסת שעות העבודה הנדרשת ממנו.
ביה"ד קבע, כי יש מקום להכיר בטענה הנתבעת, לביצוע קיזוז פנימי בחודש עבודה נתון, כאשר שעות החוסר עולות על השעות הנוספות, וכי הדבר אינו נוגד את הוראת סעיף 5 לחוק הגנת השכר. עם זאת, קבע ביה"ד הארצי, כי לא ניתן לבצע קיזוז בין חודשי ההעסקה השונים, שכן בדרך שכזו, יוצא שהמעסיק משלם גמול שעות נוספות גלובלי ועלול להוות עקיפה של הוראות החוק האוסרות זאת.
דוד סער, עו"ד
