בית הדין האזורי לעבודה בחיפה דן בתביעתו של עובד כנגד מעסיקתו לשעבר – חברת אבטחה מבצעית, בין היתר, לחיוב המעסיקה לשלם לו פיצוי בשל הפרת הוראות חוק הזכות לעבודה בישיבה, התשס"ז-2007 (להלן- חוק הזכות לעבודה בישיבה) בסך כולל של 20,000 ₪ לפי סעיף 4(ב)(1) לחוק.
סעיף 2 לחוק הזכות לעבודה בישיבה, שכותרתו "עבודה בישיבה", קובע:
"מעביד יעמיד לרשות עובד במקום העבודה מושב לעבודה ולא ימנע מעובד ישיבה במהלך העבודה, אלא אם כן הוכיח המעביד שביצועה הרגיל של העבודה אינו מאפשר ישיבה".
סעיף 1 לחוק, מגדיר "מושב לעבודה", כדלקמן:
"מושב לעבודה" – מושב במצב תקין בעל משענת גב, מותאם בצורתו, במבנהו ובממדיו לעובד ולעבודה המבוצעת, וכן הדום שעליו יוכל להשעין את רגליו בנוחות, אם אין הוא יכול לעשות כן בלי הדום".
סעיף 3 לחוק הזכות לעבודה בישיבה, שכותרתו "ישיבה בעת הפסקה בעבודה", דן בשעות ההפסקה וקובע:
"מבלי לגרוע מהוראות סעיף 2, מעביד יעמיד לרשות העובדים במקום העבודה כיסאות או ספסלים מתאימים, בעלי משענת גב, במספר מספיק ובמצב תקין, לישיבה בעת הפסקה בעבודה"
בכל הנוגע לחובות המעביד כלפי העובד במהלך העבודה, מטיל סעיף 2 לחוק, שתי חובות על המעביד:
– להעמיד לרשות העובד במקום העבודה מושב לעבודה (כהגדרתו בסעיף 1 לחוק).
– לא למנוע מן העובד ישיבה במהלך העבודה. כל זאת, אלא אם הוכיח המעביד שביצועה הרגיל של העבודה אינו מאפשר ישיבה.
בית הדין קיבל את גירסתו של העובד, לפיה אולץ לעמוד על רגליו כל שעות עבודתו במשמרות משתנות בין 6 ל-10 שעות, למרות שחלק גדול מן המשמרות היה בשעות הלילה, בהן לשיטתו, לא היה כל צורך בכך שיעמוד. לטענתו, כאשר ביקש לשבת (כמקובל, לשיטתו, בקניונים אחרים) קיבל הוראה שעליו לעמוד. לא זו אף זו, אלא שלטענתו שומרים אחרים שעבדו עימו והביאו כסאות מחדר השומרים לעמדה, נדרשו על ידי הנהלת הקניון והאחראים מטעם המעסיקה להשיבם לחדר השומרים. לאחר הגשת התביעה אכן הוצבו כסאות בכל העמדות בהם נהגו העובד ועובד נוסף שהובא כעד מטעמו לשמור, שלא כמו בתקופת עבודתו.
במהלך הדיון המעסיקה והמצהירים מטעמה שינו את גירסתם המקורית, לפיה עבודת השומר איננה מאפשרת ישיבה בשל הצורך להיות ערני כל העת, לגירסה חדשה לפיה מאז ומעולם היו כיסאות לשומרים עליהם היו יכולים לשבת. בהתנהלותה זו הובילה המעסיקה את בית הדין להאמין, כי מעולם לא הוצבו כסאות בעמדות השמירה.
בית הדין קבע כי המעסיקה הפרה את הוראות סעיף 2 לחוק הזכות לעבודה בישיבה בעניינו של העובד, וחייבה אותה לשלם לו סך של 20,000 ₪ בהתאם לפיצוי לדוגמא הקבוע בסעיף 4(ב)(1) לחוק.
זה המקום לציין כי החוק מאפשר לבית הדין לעבודה לפסוק פיצוי עד לסך של 200,000 ₪, לפי שיקול דעתו, בהתחשב בחומרת ההפרה או נסיבותיה.
אם נתקלת במקרה דומה, לרשותך שאלון קצר אשר יעזור לך לברר את סיכוייך ולהתייעץ עם עורך דין לדיני עבודה מטעמינו.
ד"ר דוד סער, עו"ד
