בית הדין הארצי לעבודה בפסק דין בעניין ע"ע 628/07, 628.1/07 ליאוניד טיומקין נ' פלונית, קיבל את ערעורה של פרוצה נגד סרסור ופסק לה שכר ראוי.
במקרה הנדון, דובר באדם אשר הורשע בבית המשפט המחוזי בעבירות של סחר בבני אדם לעיסוק בזנות בנסיבות מחמירות, בסרסרות למעשה זנות והפרת הוראה חוקית. המשיבה היא אחת מהמתלוננות בפסק הדין הפלילי, אשר הועסקה כנערת ליווי על ידי המערער, והיא שוכנה על ידו בדירה בירושלים לצורך עבודתה זו. המשיבה הגישה תביעה לבית הדין האזורי לעבודה כנגד הסרסור להשלמת שכר ולתשלום פיצוי עבור עוגמת נפש ללא הוכחת נזק. בית הדין האזורי לעבודה קבע כי בין הצדדים התקיימו יחסי עובד מעביד, אולם דחה את תביעתה להשלמת שכר, ואילו קיבל את תביעתה לפיצוי בגין עוגמת נפש בסך של 50,000 ₪, ומכאן הוגש ערעור וערעור שכנגד.
בית הדין הארצי לעבודה דחה את ערעורו של הסרסור וקיבל את ערעורה שכנגד של הפרוצה, בקובעו כי לאור הפסיקה הקיימת, ובעיקר פסק הדין המנחה בעניין ע"ע (ארצי) 480/05 אלי בן עמי ואח' – פלונית, ביחסים שבין הצדדים גלומים היבטים של יחסי עובד מעביד, ולפיכך העניק לפרוצה זכויות מכוח חקיקת מגן ופסק לה שכר ראוי בסך 45,000 ₪ , בנוסף לסכום ששולם לה על ידו במהלך שלושת החודשים. עוד נפסק, כי לדעת בית הדין היו די ראיות כדי לאפשר לבית הדין האזורי להעריך את הסכום שהסרסור קיבל מהעסקת הפרוצה, ולפיכך העריך סכום זה כלא פחות מ-500 ₪ ליום כפול 90 ימים, שהם 45,000 ₪.
ד"ר דוד סער, עו"ד
