לפשר כך, במשך שנים רבות ישבה העובדת בבנק באפס מעשה, ולא ביצעה שום עבודה, תוך שקיבלה משכורת מלאה.
לאחר 8 שנות בטלה, פנה הבנק במכתב לעובדת והורה לה כי היא משובצת בחטיבת נכסי לקוחות – העובדת סירבה להצעה זו, והמשיכה בבטלתה. לאור זאת, החליט הבנק לסווג את העובדת כמצויה בחופשה ללא תשלום.
לאחר שנתיים הגישה העובדת תביעה לבית הדין כנגד הבנק במסגרתו עתרה לקבלת זכויות עבודה שונות, כאשר שנה לאחר מכן פרשה לגמלאות.
ביה"ד האזורי לעבודה קיבל את התביעה באופן חלקי וקבע שעל הבנק לשלם לעובדת סך כולל של כ- 340,000 ₪, בנימוקו ציין ביה"ד כי אף אם סירבה העובדת להשתבץ לתפקידים שהוצעו לה, הרי שכל עוד העמידה העובדת את עצמה לרשות העבודה, זכאית היא לשכרה.
על פסק דין זה הגיש הבנק ערעור לבית הדין הארצי לעבודה (ע"ע 13783-07-18), אשר קיבל את הערעור בחלקו, תוך שקבע, כי עובד הנמנע מלהתייצב לתפקיד אליו שובץ, נוטל סיכון כי יישא בתוצאות הכלכליות של הימנעות זו. הימנעות זו אינה יכולה להיחשב כנוכחות והעובד אינה נחשב כמוכן ומזומן לשירות המעסיק.
כן קבע ביה"ד הארצי, כי מצופה מעובד שנקלע לסיטואציה שכזו, להתחיל לעבוד בשיבוץ החדש עד אשר יימצא פיתרון לבעייתו ולא לעשות דין לעצמו. התנהלות שכזו מצד העובד, אינה מקימה זכאות לשכר, שכן העובד אינו מוכן ומזומן לעבודה אליה שובץ. זכאות לשכר יכולה שתתקיים, במקרה ובו המעסיק גילה דעתו במפורש או בהתנהגות, כי המציאות שיצר העובד נוחה לו – דבר שלא התקיים במקרה דנן.
בסופו של יום, ביה"ד הפחית את הפיצוי שפסק בית הדין האזורי, לסך כולל של 70,000 ₪ בלבד.
משרדנו עוסק ומתמחה בדיני עבודה ומעניק ליווי וייצוג בבתי הדין לעבודה. ככל שהנך סבור שזכויותיך נפגעו, פנה עוד היום לעורך דין דיני עבודה במשרדנו, ונשתדל ב"ה לסייע לך.
