המדובר בבחור שעבד במשך כחודשיים וחצי כפקיד קבלה במועדון כושר בת"א, והגיש לבית הדין האזורי לעבודה תביעה נגד המועדון, בטענה כי זה מנע ממנו אפשרות לשבת בזמן העבודה שלא כדין, ודרש פיצוי לדוגמא בהתאם לחוק בסך 200,000 ₪. המועדון טען כי על פי טיבה ומהותה, עבודת פקיד הקבלה אינה יכולה להתבצע בישיבה, אולם בית הדין קבע כי המועדון אכן הפר את החוק, וחייב אותו לפצות את העובד ב 100,000 ₪. על פסיקה זו, ערער המועדון לבית הדין הארצי לעבודה.
בערעורו, טען המועדון כי בית הדין לא נתן דעתו למבחנים נוספים הקשורים במהות התפקיד, בטיב השירות, בנוהג בענף, בקהל הלקוחות וכיו"ב, כאשר לשיטתו, יש להבחין בין "המסוגלות הפיזית" לשבת בעת ביצוע העבודה לבין קיומה של הזדמנות סבירה לעשות כן בלי שתופרע העבודה. בנוסף, הלין המועדון כנגד גובה הפיצוי, כאשר טען בין היתר כי מדובר בחוק חדש ומן הראוי להחילו בצורה הדרגתית.
השופטת ארד קיבלה חלקית את ערעור המועדון, אך בטרם בחנה את טענות הצדדים, ונוכח ראשוניות הדיון בהוראות החוק ונפקותן, סקרה את ההיסטוריה המשפטית וכן עמדה על מהות הנורמות הקבועות בחוק הן מבחינת המעסיק והן מבחינת העובד וקביעת הפיצויים לדוגמה על פי החוק.
כך, פסקה הנשיאה כי ככלל המעסיק נדרש להעמיד לרשות העובד מושבים מתאימים וראויים במקום העבודה באופן שביצוע העבודה יתאפשר בישיבה, ולעניין זה, לא די בהעמדת מקום ישיבה בהפסקה בלבד, שהינה חובה מנדטורית העומדת בפני עצמה. עוד נפסק, כי יש לפרש בצמצום את טענת המעסיק לפיה "ביצועה הרגיל של העבודה אינו מאפשר ישיבה", ובחינת הטענה תעשה לפי אמות מידה אובייקטיביות.
לעניין פסיקת הפיצויים לדוגמא בגין הפרת הזכות לעבודה בישיבה, נקבע כי ע"פ החוק הפיצוי נע בין 20,000 ל- 200,000 ₪, כאשר בקביעת הזכאות לפיצוי לדוגמה ושיעורו, יש להתחשב בין היתר במידת ההפרה וחומרתה, משך ההפרה וכו', כאשר הנמקת ביהמ"ש לפיצוי הגבוה מ 20,000 ₪ תתמקד בחומרת ההפרה או נסיבותיה.
במקרה הנדון, דחתה הנשיאה את טענות המועדון בכל הנוגע לחוסר האפשרות לבצע את העבודה בישיבה. אופי התפקיד שביצע העובד כפקיד קבלה, כך נפסק, אינו בא בגדר המקרים החריגים שאינם מאפשרים באופן גורף העמדת כיסא לרשות העובד.
עם זאת, לעניין גובה הפיצוי, קיבל ביה"ד חלק מטענות המועדון, והפחית את גובה הפיצוי. לעניין זה, לקח ביה"ד בחשבון מחד את התעלמות המועדון מחובתו לספק מקום ישיבה לעובד ומתלונותיו בנדון, ומאידך את העובדה כי מדובר בתקופת עבודה קצרה ולאחר המקרה החל המועדון לאפשר לפקידי הקבלה לשבת, וכן את העובדה כי זהו המקרה הראשון אשר הובא לבחינת בית הדין, הן לעניין הפרת החוק והן לעניין הפיצוי לדוגמה שהושת עליו.
"אכן, המועדון לא היה מודע דיו לפרשנות שתינתן להוראות החוק ולחומרה המיוחסת להפרה, להבדיל מחזקת ידיעת הוראות החוק וחובת המעביד ליישום הוראות החוק ככתבן וכלשונן" כתבה הנשיאה ארד, ולפיכך פסקה כי על המועדון לשלם לעובד פיצוי של 50,000 ₪ בלבד. בהתאם, הופחתו הוצאות המשפט שנפסקו לחובת המועדון, ונקבע כי יעמדו על 10,000 ₪.
ע"ע 33680-08-10 דיזינגוף קלאב בע"מ נ' יעקב זואילי ואח'
ד"ר דוד סער, עו"ד
