בתביעתה טענה התובעת כי העמלה ששולמה לה, שולמה בהתאם לעמידתה ביעדים וקריטריונים שונים, ביניהם בין היתר, מכירות שביצעה. כאשר לדידה, הנתבעת לא לקחה בחשבון עמלות אלו בחישוב פיצויי הפיטורים וכן בהפרשות לפנסיה החודשיות.
הנתבעת טענה מנגד, כי אין מקום לכלול את רכיב הפרמיה בשכר הקובע, זאת משום שעמלות אלו ששולמו לתובעת, לא היו עמלות קבועות, אלא עמלות שהיו משתנות מדי חודש בחודשו בהתאם למכירות שביצעה באותו חודש נתון.
ביה"ד האזורי, פסק כי על מנת להשיב על השאלה שבמחלוקת, יש לבחון את מהות העמלה או הבונוס שמשולם לעובד. בחינה שכזאת נעשית, ע"י התשובה לשאלה, האם התוספת שמשולמת לעובד, מותנה בהתקיימות תנאי כלשהו?
ביה"ד פסק, כי במקרה ומדובר בבונוס המותנה ברווחי המעסיק, הרי שמדובר בתוספת שאינה מהווה חלק מהשכר הקובע, זאת לעומת, בונוסים או תשלומים ששיעורם נגזר מהפדיון.
במקרה דנן, היות והבונוסים שולמו לעובדת בהתאם לעמידתה ביעדים שונים, שהשתנו מעת לעת, הרי שלפי הפסיקה אין להכליל בונוסים אלו בשכר הקובע לצורך חישוב פיצויי פיטורים והפרשות לפנסיה.
תביעתה נדחתה!
