עסקינן בעובדת אשר הייתה אחראית על חבורת זמר שהקימה החברה הממשלתית- רפא"ל, כחלק מקיום פעילויות רווחה שונות עבור עובדיה.
המחלוקת בעניין זה הייתה האם מדובר בעובדת של החברה או כקבלנית חוץ אשר מעניקה לחברה שירותים באופן עצמאי.
כידוע, שאלה זו רלוונטית לעניין זכויותיה הסוציאליות של העובדת, שכן במידה ואכן מדובר בעובדת אשר מתקיימים בינה לבין החברה יחסי עובד מעביד, נהנית היא מכל הזכויות הסוציאליות הרחבות שמעניק לה החוק.
השאלה נדונה בפס"ד ע"ע 303/08 רפא"ל מערכות לחימה מתקדמות בע"מ נגד רחל גרוס, שם בחנו השופטים האם התקיימו יחסי עובד- מעביד בינה לבין החברה, זאת לפי המבחנים המקובלים בפסיקה.
כידוע, הסטטוס "עובד" גוזר על הצדדים מערכת של זכויות וחובות, ועל מנת שאדם יזכה למעמד זה, צריכים לבחון מס' דברים.
המבחן העיקרי לעניין זה הוא "מבחן ההשתלבות" אשר על פיו בוחן בית המשפט האם עבודתו של האדם מהווה חלק בלתי נפרד מפעילותו הרגילה של המפעל וכן, האם נותן השירות אינו בעל עסק עצמאי משלו המשרת את החברה באופן חיצוני.
למבחן ההשתלבות האמור לעיל, מצטרפים מס' מבחני משנה המהווים אינדיקציות נוספות לבחינת קשרי העבודה בין מעסיק לעובד, כמו לדוגמא: מבחן הקשר האישי, צורת תשלום השכר, מבחן הכפיפות והפיקוח וכו'.
בפס"ד הנדון נקבע כי בזמנינו במפעל מודרני פעילויות רווחה, תרבות וספורט הן חלק בלתי נפרד מפעילותה השוטפת והרגילה של חברה. פעילויות אלה אף אם משניות לתחום עיסוקה העיקרי של החברה, מקדמות את רווחתם של העובדים, את גיבושם החברתי ומגבירות את תחושת הנאמנות והשייכות למפעל, ובכך גם בעצם מקדמות אינטרסים של המעסיק בחיזוק הקשר בין העובד למקום עבודתו. כפועל יוצא מכך ניתן להכיר בעובדת מעין זו כעובדת המפעל המשתלבת בעסקיו הרגילים.
בנוסף, בנסיבות המקרה דנן, נקבע כי העובדת הייתה לחלק מהמערך הארגוני של החברה, זאת בשל התקשרותה ארוכת הטווח עם החברה, עבודתה במועדים קבועים, העמדת חדר חזרות במתחם החברה וכו'. כמו כן, לא התקיימו בעובדת סממנים המעידים על ניהול עסק עצמאי, שכן לא נשאה בעלויות הכרוכות בניהול עסק מעין זה, לא העסיקה תחתיה עובדים נוספים וכן, לא ביצעה שום פעילות אשר יש בה סיכון עסקי/ציפייה לרווח .
נעיר כי על אף שבהסכמי העבודה בין העובדת למפעל, הוגדרה העובדת כ"ספק", בבואם של הצדדים לביהמ"ש, נבחנים היחסים בין העובד למפעל עפ"י מבחנים אובייקטיבים אשר נקבעו קודם לכן בפסיקה ואשר מנחים את ביהמ"ש בקובעו את טיב יחסי הצדדים. דהיינו הכינוי אותו נותנים הצדדים למערכת יחסי העבודה ביניהם הוא לא העיקר אשר יקבע את אופי ההתקשרות. מהות היחסים בפועל בין הצדדים היא זו שתקבע האם ביחסי עובד-מעביד עסקינן או שמא ביחסי קבלן נותן שירות.
בית הדין הארצי בערעור בחר שלא להתערב במסקנות בית הדין האזורי, אשר לאחר בחינת העובדות קבע כי התקיימו יחסי עובד- מעביד בין הצדדים וכאמור, העובדת תהא זכאית לכל זכויותיה הסוציאליות הנגזרות מכך.
ד"ר דוד סער, עו"ד
