עתירה של עובדת כנגד החלטת מעבידה לפטרה מחמת היותה מטופלת בטיפולי פוריות, וכנגד החלטת הממונה על עבודת נשים ("הממונה") לאשר הפיטורים האמורים [תעא (נצ') 2211-08 מירה נחמני נ' הממונה על עבודת נשים-מדינת ישראל ואח']. בית הדין האזורי לעבודה בנצרת קיבל את התביעה בחלקה.
בחודש מרץ 2002 החלה התובעת לעבוד אצל המעביד בסניף טבריה כמטפלת סיעודית. לאחר שנודע למעביד כי התובעת מטופלת בטיפולי פוריות, היא פוטרה. הממונה התיר את הפיטורים.
בית הדין פסק כי החלטת הממונה אם להתיר פיטוריה של עובדת בטיפולי פוריות אם לאו, הינה החלטה מינהלית שלטונית, וכי בחינתה נעשית לפי עקרונות המשפט המינהלי, ועל כן הוא מפעיל ביקורת שיפוטית על ההחלטה, אם ועד כמה לוקה ההחלטה בחוסר סבירות קיצוני או האם הובאו בחשבון השיקולים הרלוונטיים לעניין.
בית-הדין לא ימיר את שיקולי הממונה, ולא יתערב בהחלטתו, כל עוד שיקוליו והחלטתו ניתנו באופן ענייני, בסבירות, במידתיות, בתום-לב ובמסגרת הסמכות על-פי דין.
סעיף 9(ה) לחוק עבודת נשים קובע, כי לא יפטר מעביד עובדת העוברת טיפולי הפריה חוץ גופית או עובד או עובדת העוברים טיפולי פוריות.
במידה והממונה הגיע למסקנה כי פיטורי עובדת קשורים לטיפולי הפוריות שהיא עוברת, קמה לה הגנה מוחלטת מפני פיטורים מכוח החוק, ולממונה אין שיקול דעת ואין הוא מוסמך להתיר את פיטורי העובדת.
אולם כאשר הסיבה לפיטורים אינה קשורה לטיפולי הפוריות, אז מוקנה שיקול דעת לממונה אם להתיר את הפיטורים אם לאו, תוך שהוא בוחן את מכלול יחסי העבודה והנסיבות.
במקרה זה, קבע בית הדין, שהחלטת הממונה אשר התירה את פיטורי התובעת, לא חרגה ממתחם הסבירות, היא ניתנה כדין לאחר קיום הליך תקין בו ניתנה זכות טיעון לתובעת ועל יסוד מכלול הנתונים אשר הוצגו בפני הממונה ולכן בית הדין לא יתערב בה.
סעיף 2(א) לחוק שיוויון הזדמנויות בעבודה קובע, כי אין להפלות בין עובדים על רקע טיפולי פוריות ו/או טיפולי הפריה.
סעיף 9 לחוק זה מעביר את נטל ההוכחה למעביד להראות כי פעל שלא בניגוד לסעיף 2, זאת לאחר שהעובד הניח תשתית ראייתית ולו לכאורית לביסוס אותה אפליה.
במקרה זה, למרות שהנסיבות מראות כי תפקודה של התובעת בעבודה היה לקוי, ועל אף שאין ספק כי ההחלטה על פיטוריה התקבלה גם בעטיו של חוסר שביעות רצונו של המעביד מעבודתה, יש בעובדה שהתובעת עברה טיפולי פוריות כדי להוות תרומה כלשהי להחלטת המעביד לסיים את ההתקשרות עימה, ומכאן שפיטוריה היו תוך הפרת הוראות חוק שוויון הזדמנויות בעבודה.
בית הדין קיבל את טענת התובעת בנקודה זו וקובעים כי התובעת זכאית לתשלום בסך 12,000 ₪ בגין פיצוי על פיטורין שלא כדין, תוך הפרת הוראות חוק שוויון הזדמנויות בעבודה.
כמו כן, בית הדין קבע כי משפעל המעביד בניגוד לכללי הצדק הטבעי בכך שלא אפשר לתובעת את זכות הטיעון כדבעי, ובפרט בעובדת שהועסקה למעלה מ-6 שנים אצל המעביד, פיצוי בסך 9,000 ₪, יש בו כדי להוות פיצוי הולם, ראוי ומידתי, לאור הפגם שנפל בהליך הפיטורים.
דוד סער, עו"ד
