לא כולם יודעים, אך החובה ליתן לעובד חופשה שנתית בפועל או במקומה דמי חופשה שנתית חלה על המעסיק. חובה זו של המעסיק הנה פועל יוצא מחוק חופשה שנתית התשי"א- 1951 ( להלן: "החוק").
גם ביה"ד הארצי לעבודה קבע כי: "החובה למתן חופשה מוטלת על המעביד … ואם אינו ממלא את חובתו, הוא עובר עבירה, שהוא נענש עליה" (ראה פס"ד דב"ע לו/4-5, פד"ע ה' 3) במידה והמעסיק לא ממלא את חובתו, הוא למעשה עובר עבירה פלילית אשר קיים קנס בצידה.
עד היום, בתי המשפט ומשרד התמ"ת לא אכפו חוק זה מבחינת הענישה שבצידו. כיום, עמד להיכנס לתוקפו חוק חדש, חוק להגברת האכיפה של דיני עבודה, התשע"ב- 2011 ונקבע עיצום (קנס ) כספי למי שיפר הוראות חוק זה: "עשה המעביד או אדם אחר שחלה עליו חובה לפי הוראת חיקוק המנויה בתוספת השנייה… מעשה המהווה הפרה של הוראה כאמור, רשאי הממונה להטיל עליו עיצום כספי לפי המפורט להלן:
(2)בשל הפרת הוראה המנויה בחלק ב' לתוספת השנייה- 20,000 שקלים חדשים, לגבי יחיד… 10,000 ₪"
מעתה, אי מתן חופשה שנתית במועד, עלולה לעלות למעביד בקנס (מינהלי) של 20,000 ₪!
מועד החופשה:
בהתאם לחוק, החופשה תינתן לעובד בחודש האחרון של שנת העבודה, או במשך שנת העבודה שלאחריה.
צבירת חופשה:
באופן עקרוני, אין אפשרות לצבור ימי חופשה, ע"פ החוק, המעביד צריך להוציא את העובד כל שנה לחופשה- מטעמים סוציאליים. אולם, העובד רשאי, בהסכמת המעביד, לקחת לפחות שבעה ימי חופשה ולצרף את היתרה לחופשה שתינתן בשתי שנות העבודה הבאות.
שר העבודה רשאי לאסור על צבירת ימי חופשה, אם לדעתו, בריאות העובד או הנסיבות בהן העבודה נעשית מחייבים כי כל החופשה תינתן לעובד מידי שנה בשנה.
ד"ר דוד סער, עו"ד
