האם יכול המעסיק לכלול את תשלום דמי ההבראה השנתיים בשכר העבודה המשולם לעובד?
ככלל, סעיף 5 לחוק הגנת השכר, תשי"ח – 1958, אוסר על תשלום שכר הכולל בתוכו זכויות סוציאליות נוספות, כגון גמול שעות נוספות, דמי חופשה, גמול מנוחה שבועית ועוד. יחד עם זאת, אין מניעה לכלול בשכרו הכולל של עובד תשלום בעד דמי הבראה, ובלבד שזכויותיו של העובד מכוח החוק, הסכם קיבוצי או צו הרחבה, לא תיפגענה. דהיינו, במידה וקיים הסכם קיבוצי החל על מקום העבודה, או צו הרחבה המכיל את ההסכם הקיבוצי על מקום העבודה, מעניק לעובד דמי הבראה גבוהים מהקבוע בחוק, על המעסיק לגלם את דמי ההבראה בשכרו של העובד, בסכום שלא יהיה נמוך מסכום לו הוא זכאי על פי ההסכם הקיבוצי.
פסק הדין המנחה בעניין הכללת תשלום דמי ההבראה או הנסיעות בשכר המוסכם הוא 3-68/98 גלי בובליל – א.א.צ. שירותים משפטיים בע"מ פד"ע לב 91, הקובע כי התנאים בהם ניתן להכיר בתשלום דמי הבראה במסגרת השכר המוסכם הם רק אם נקבע בהסכם העבודה באופן מפורש וחד משמעי כי שכרו של העובד כולל דמי הבראה וניתנה הסכמה מפורשת של העובד, שכן זכאות העובד לדמי הבראה היא מכוח צו ההרחבה בדבר השתתפות המעביד בהוצאות הבראה ונופש, ואין העובד יכול לוותר על זכויות מגן וזכות מכוח צו הרחבה שהן זכויות מוגנות, ללא הסכמה מפורשת בכתב של העובד. כך גם נקבע באשר לשכר הכולל את דמי הנסיעות.
דוד סער, עו"ד
