פלוני אלמוני נ' המוסד לביטוח לאומי

הכרעת הדין

לאחר ששמענו את העדויות, עיינו במסמכים שהוגשו ובחנו את טענות הצדדים, באנו לכלל מסקנה כי יש מקום להעביר את עניינו של התובע למומחה רפואי על מנת שיחווה דעתו בשאלת הקשר הסיבתי הרפואי.

המסגרת הנורמטיבית:

1. 1. 2. תנאי מקדמי להכרה בפגיעה בעבודה במסגרת תורת המיקרוטראומה הוא הוכחת תשתית עובדתית ל"קיומן של פגיעות זעירות שכל אחת מהן הסבה נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה הביאה בסיכומם הכולל לנזק הממשי הפוגע בכושר עבודתו של הנפגע. הדוגמה המובאת בדרך-כלל להמחשת אופן קרות הנזק האמור הינה של טיפות מים המחוררות חור באבן שהן פוגעות בה. לגבי אותן פגיעות זעירות שהינן תוצאה של תנועות חוזרות ונשנות, התנועות אינן חייבות להיות זהות אלא 'זהות במהותן' כהגדרת הפסיקה, דהיינו דומות האחת לרעותה ובלבד שיפעלו על מקום מוגדר. תדירותן אינה חייבת להיות קבועה וסדירה, אלא על התנועות לחזור ולהישנות בתכיפות הנמשכת על פני פרק זמן מספיק לגרימת הנזק המצטבר הפוגע בכושר עבודת הנפגע" (עב"ל 313/97 המוסד לביטוח לאומי – אשר יניב, ניתן ביום 2.11.1999, פורסם במאגרים האלקטרוניים).

1. 1. 3. פסיקת בית הדין הארצי מקלה על מידת ההוכחה המוטלת על עובד בחשיפה לחומרים מזיקים:

"בהקשר זה, ובהיקש משהשאלה ששאל חברי השופט (כתוארו אז) יגאל פליטמן  בעניין אודת פאנוס , מתעוררת השאלה כיצד יוכיח עובד את חשיפתו לחומרים החשודים כפוגעים?

שאלה זו מתעצמת כאשר מציאות החיים מלמדת כי לרוב מעסיקים אינם מנהלים רישום של זהות החומרים ומידת החשיפה אליהם, בין אם אי הרישום הוא פועל יוצא של הפרת חובת רישום ובין אם העדרה של חובה כאמור. קושי זה לפניו ניצבים תובעים גדול עשרות מונים בהנתן כי לרוב סוג פגיעות כאמור עשוי להיות תולדה של חשיפה מהעבר הרחוק, ואף הרחוק מאד, ולרוב אף נמשך על פני שנים לא מעטות. האם הקושי הראייתי גוזר, בהכרח ותמיד, את דחיית התביעה?

דומה שאין צורך להכביר מילים על כך שמדובר בתוצאה שאין הדעת סובלתה. בעיקר משום שבשלב קביעת התשתית העובדתית לא תמיד ברור מהי מידת החשיפה (תדירות, ריכוז וכיוצ"ב) שעשויה לגרום, אם בכלל, למחלה. זאת ועוד, לא אחת נמצא כי סוג העיסוק מוכר ככזה הנפגע מחומרים המקובלים בעיסוקו. מידע זה לרוב מצוי בידי הרופא המומחה היועץ לבית הדין (לרוב הרופא התעסוקתי, אך לא רק) . על רקע זה נקבע, בהיקש מהנפסק בעניין אודת פאנוס, כי כאשר קיימת תשתית עובדתית לחשיפה לחומרים מזיקים "ורק היקף החשיפה אינו ברור לחלוטין" "ניתן לבחון את קיומו של קשר סיבתי בין תנאי העבודה לליקוי גם באמצעות חוות דעתו של המומחה הרפואי"

אין משמעה של הקלה ראייתית זו כי נזנחו יסודות עילת המיקרוטראומה במובן זה שגם חשיפות לא מהותיות וספורדיות יענו על יסודותיה. אלא שבין העדרו של פירוט מדוייק ובין דחיית התביעה רק בשל כך המרחק רב ואינו מחוייב המציאות. אכן לא מן הנמנע כי לאחר שימונה המומחה הרפואי הוא יקבע כי אין בתשתית הקיימת כדי לבסס קשר סיבתי. במקרים שכאלה, החסרון הראייתי ירבוץ לפתחו של הנפגע עליו הנטל להוכיח את הקשר הסיבתי" (עב"ל 10490-10-16 מועדים לשמחה מיכאל – המל"ל, ניתן ביום 19.10.2017 – פורסם במאגרים האלקטרוניים. שם סעיפים 15, 16).

מן הכלל אל הפרט:

1. 1. 4. עדויותיהם של התובע והעד מטעמו היו קוהרנטיות והעלו גרסה דומה. כעולה מהעדויות הונחה תשתית עובדתית על פי תורת המיקרוטראומה:
      • התובע עובד למעלה מ-20 שנה, ביחידת הבינוי של צה"ל, בתפקיד עובד בניין כללי, בתחום אחזקת המבנים.
      • התובע עובד 5 ימים בשבוע, מ-7:30 עד 15:30 (כולל הפסקות ונסיעות אל הבסיסים השונים בצה"ל, נסיעה של שעה – שעתיים):

"ש.     הייתם נוסעים שעה שעה ורבע, כמה שעות הייתם עובדים בפועל?

ת.        קרוב ל-8 שעות." (עמ' 5 לפ' שורות 24-23 לעדות התובע)

וכן:

"ש.     מה היו ימי ושעות העבודה?

ת.        7:30-08:00 עד 15:30." (עמ' 7 לפ' שורות 12-11 לעדות פלוני).

אי לכך עבד התובע  5 – 6 שעות עבודה נטו לערך.

1. 1. • התובע היה חשוף במשך 15 שעות (פעמיים בחודש) לצבעי שמן ולטינר:

"ש.     בסעיף 6 לתצהיר שלך אתה מציין שנחשפתם לחומרים מסוכנים ביותר ובעלי ריחות חריפים מאוד, איזה חומרים?

ת.        טרנפנטין, צבעי שמן.

ש.        הייתם נחשפים לזה מידי יום, מידי שבוע, מידי חודש?

ת.        כל יומיים שלוש. בטינר ובשמן."

(עמ' 7 לפ' שורות 23-19 לעדות פלוני)

"ת.      אני מתקן את התשובה שלי לאור הערת בית הדין, פעמיים בחודש עבדנו בהתזות עם שמן וטינר, במשך סך הכול 15 שעות." (עמ' 8 שורות 14-13 לעדות פלוני)

(וכן ראו גם הודעת המעסיק – נספח ג' לסיכומי התובע)

1. 1. • התובע היה חשוף פעם בשבוע לשפכטל אמריקאי (מכיל דבק), לפולופילה (בעת שהיה מבצע פעולות מריחה). בממוצע 3-4 פעמים בחודש, כ-60 שעות:

"          במריחות יכול להיות שבוע ימים, זה לוקח בין שבוע לשלושה ימים, בממוצע בחודש שלוש פעמים-ארבע פעמים בחודש. קרוב ל-60 שעות.

ש.        עם איזה חומרים?

ת.        חומר שפכטל אמריקאי, זה חומר מוכן. הוא נמרח. צריך להכין את המקום." (עמ' 8 לפ' שורות 17-14 לעדות פלוני)

1. 1. • במשך 15 שעות בשבוע היה התובע משייף קירות, גבס וצבע:

"ש.     תמשיך לפרט, השיוף הזה, בשבוע או מתוך 186 שעות, כמה עושים בחודש בממוצע?

ת.        15 שעות בחודש.

ש.        באיזה תדירות?

ת.        פעם אחת מכינים את הכול. שיוף זה לא פעם אחת. החומר הזה מתפוצץ.

ש.        אתם שמים כמה שכבות ומשייפים?

ת.        כן. פעם אחת לוקחים, משייפים, אחר כך פעם שנייה משפשפים." (עמ' 8 לפ' שורות 23-18 לעדות פלוני)

1. 1. • התובע היה מפרק קרמיקות, בממוצע 3 ימים בחודש:

"ש.     מה עוד אתם עושים?

ת.        אם צריך לפרק קרמיקות, פעם בחודש.

ש.        כמה שעות זה לוקח?

ת.        תלוי איזה מבנה, אם זה חדר קטן, זה מהר. תלוי באיזה גודל. גודל רגיל זה יכול להגיע ל-3 ימים פירוק.

ש.        איך עוד נתקלתם באבק חוץ משיוף ופירוק?

ת.        לפעמים מפרקים תקרה אז נופל אבק. החיילים אוהבים לעשות מזה חורים, לשבור את זה.

ש.        מה עם גבס, מה יש בגבס שהוא בעייתי?

ת.        גבס זה נקי, השפשופים של זה העבודה."

(עמ' 8 לפ' שורות 32-24 לעדות פלוני)

1. 1. • התובע עבד עם מסיכה וחליפות צבע:

"          … המסכות היו אוטמות.

ש.        איזה מסכות?

ת.        מסכות עגולות, אבל גם זה לא היה עוזר, הייתי עובד עם 2 מסכות והייתי מקנח את האף, אומרים לך זה מה שיש. הכי טובות." (עמ' 6 לפ' שורות 7-4 לעדות התובע)

1. 1. • התובע עבד לפחות עם עובד אחד:

"ש.     כמה אנשים אתם בצוות?

ת.        לפעמים מביאים לך אתה ועוד עובד."

(עמ' 5 לפ' שורות 14-13 לעדות התובע)

1. 1. • העולה מהאמור כי התובע היה חשוף כ- 100 -120 שעות עבודה בחודש לחומרים רעילים ואבק.
      5. התובע הוכיח כי היה חשוף באופן רציף לחומרים רעילים. באמצעות עדותו והעד מטעמו, הוכיח מהם אותם חומרים אף בהתעלם מנספח ב' שצורף לראשונה לסיכומי התובע ותדירות היחשפותו להם. ברור כי לא ניתן לפרק עבודתו של התובע לחלקים מדויקים על פי תבנית מתמטית, אולם אנו סבורים כי התובע הוכיח היחשפות לחומרים על פני זמנים מוגדרים ודי בכך.

סוף דבר

1. 6. עניינו של התובע יועבר למומחה רפואי על פי התשתית העובדתית שהוכחה ע"י התובע.